בעת תחרות בין ארגוני עובדים על היציגות אצל המעסיק – לא כל מנהל שמביע דעה נחשב כעובד המעסיק; על הארגון הטוען להשפעה לא הוגנת להוכיח את המעמד המיוחד של העובד, הפעולה האסורה והיותה מטעם המעסיק; משלא הורם הנטל – יוכר ארגון העובדים שהכריז יציגות כארגון היציג אצל המעסיק 

עובדות המקרה:

תמצית הפרק הראשון: 

הבקשה המקורית הוגשה על ידי ההסתדרות הכללית (להלן: "הכללית") כנגד ההסתדרות הלאומית (להלן: "הלאומית") והמעסיקה, המפעילה את הנמל החדש במפרץ חיפה (להלן: "החברה" או "נמל המפרץ"). לטענת הכללית, הכרזת היציגות ע"י הלאומית נעשתה תוך התערבות בוטה של נמל המפרץ בחופש ההתארגנות של עובדיו, על ידי השפעה בלתי הוגנת על העובדים לטובת הלאומית. ביה"ד הארצי קבע כי המעסיק אכן התערב בהתארגנות לטובת הלאומי, ויצר השפעה בלתי הוגנת על רצון העובדים. במישור הכמותי, נפסק כי אף אחד מהצדדים אינו עומד בדרישות הסף ליציגות בנמל המפרץ במועד הרלוונטי (7.4.22). לפיכך נקבע פרק זמן של 14 יום שבמהלכם יוכל כל ארגון עובדים לפעול לצירוף עובדי החברה לשורותיו, ורק לאחר סיומו (החל מיום 22.8.22) יוכל כל אחד מהם להכריז על יציגות, אם ימצא לנכון. (סב"א 64210-03-22, הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות העובדים הלאומית ו SIPG טרמינל בייפורט חברה בע"מ (ניתן ביום 7.8.22).

הפרק השני (פרק הסיום):

ביום 22.8.22 הודיעו הן הלאומית והן הכללית לחברה על יציגות בקרב עובדי החברה. בפועל, הלאומית שלחה לחברה הכרזת יציגות עוד בערב יום 20.8.22, אך החברה השיבה כי לא ניתן להידרש להכרזה המוקדמת, לאור הפסיקה בפרק הראשון, על פיה המועד הקובע לבחינת היציגות יום 22.8.22 ולא לפני כן.

הבקשה הוגשה שוב ע"י הכללית, בטענה כי גם בתקופת התחרות, הלאומית והחברה שיתפו פעולה במטרה לקדם את יציגות הלאומית, בדרך של התערבות פסולה מצד מנהלים בחברה בהתארגנות, ותוך שהלאומית מבזה את הכרעת בית הדין בהליך הראשון.

הכרעה:

בית הדין הארצי דחה את הבקשה, וקבע כי הלאומית היא הארגון היציג בקרב עובדי נמל חיפה, החל מיום 22.8.22.

הסוגיה העיקרית לה נדרש בית הדין במסגרת ההכרעה בהליך, היתה השפעת הפגמים שנפלו בהתארגנות הקודמת על תוקפם של הליכי ההתארגנות המחודשים. אגב כך, בחן ביה"ד את נטלי ההוכחה החלים על ארגוני עובדים מתחרים בסכסוך בין ארגוני, ואת חובות כל הצדדים לסכסוך זה כלפי זה, במשולש היחסים שנוצר.   

נפסק, כי נקודת המוצא לבחינת כשרות ההתארגנות היא החזקה כי ארגון עובדים פועל כדין. על הארגון המתחרה מוטל הנטל להפריך את החזקה. 

בנסיבות המקרה אכן נפלו פגמים בהתנהלות הלאומית, ונותרו סימני שאלה ביחס לסוגיות מסוימות הנוגעות להתארגנות המחודשת אצלה. עם זאת, שקלול כלל הראיות מביא למסקנה כי עובדי החברה שפעלו לטובת יציגות הלאומית, אינם בגדר "מנהלים" ואינם בעלי מעמד בכיר דיו בחברה, המקים חזקה כי פעלו מטעם המעסיק; לא הוכח כי הצטרפות עובדי החברה ללאומית נעשתה בשל השפעת אותם עובדים; לא הוכח כי העובדים האמורים ניצלו את מעמדם בחברה להשפעה פסולה על הצטרפות עובדים אחרים ללאומית, ולא הוכח כי פעלו מטעם החברה. בנוסף, לא נפל פגם כלשהו בהתנהלות החברה המלמד על מתן העדפה לאחד הארגונים.

לאור קביעות אלו, ותוך התיחסות לתוצאות ההליך הראשון, נדרש בית הדין להכרעה על פי "מאזן הסתברויות": נקבע כי לכאורה, האפשרות שההצטרפות לשורות הלאומית בתקופת התחרות אינה תוצאה של ההשפעה הבלתי הוגנת הקודמת, מסתברת יותר מהאפשרות ההפוכה. משכך, נטל ההוכחה חזר לכללית, להוכיח שההצטרפות המחודשת מוכתמת בשל ההכרעה בהליך הראשון, או שנפל בה פגם אחר המצדיק את פסילתה.

חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת שנקבעה בהליך הראשון היא חזקה עובדתית הניתנת לסתירה: משך חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת ועוצמתה משליכים על מידת הראיות הנדרשות להפרכתה בראי מכלול נסיבות העניין. ככל שחלף הזמן מאז קמה החזקה, כך תפחת עוצמת הראיות שתידרש מהטוען כי פסקה.

קביעת חזקת השפעת המעמד (בכיר או מקורב להנהלה) ויישומה

טענתה המרכזית של הכללית היא כי בתקופת התחרות, הלאומית והחברה שיתפו פעולה במטרה לקדם את יציגות הלאומית, תוך התערבות "מנהלים" בחברה בהתארגנות.

ביה"ד דחה את הטענה וקבע כי העובדה שעובד פלוני משמש בתפקיד ניהולי כלשהו, לא הופכת אותו, באופן אוטומטי, למי שאינו רשאי לקחת חלק בהתארגנות, או למי שמכתים אותה. זכות ההתאגדות נתונה גם למנהלים (בהתחשב בדרג ובנסיבות). יש לבחון התערבות מנהלים בשים לב להיבטים שונים, ובהם: ההקשר ההתארגנותי במקום העבודה (האם מדובר על התארגנות ראשונית, כמה ארגוני עובדים מתחרים על לב העובדים וכיו"ב); רמת בכירותו של מי שנטען כי התערב בהתארגנות או מידת קרבתו להנהלה הבכירה; מהות הפעולה שביצע )למשל: הקצאת חדר לכינוס עובדים, איום בפיטורים, הפליה בין ארגונים וכיו"ב); עצמאות פעולתו (האם הפעולה בוצעה על דעתו בלבד או שמא פעל בשליחות המעסיק) ועוד.

חזקת השפעת המעמד קמה כאשר מוכחת התערבות בהתארגנות לטובת ארגון עובדים מצד אדם, המשמש בתפקיד ברמת בכירות מסוימת ומעלה (להלן – מנהל בכיר דיו) או שיש לו קרבה מיוחדת להנהלה הבכירה (להלן – מקורב להנהלה).

הקביעה אם עובד פלוני הוא בגדר "מנהל בכיר דיו" תיעשה בהתבסס על נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, ובין היתר בשים לב למצבת העובדים של המעסיק, למבנה הארגוני, למיקומו של העובד בהיררכיה הארגונית, לשיעור העובדים באותו תפקיד או באותה רמת בכירות, לאופן שבו ההנהלה הבכירה רואה את מעמדו (בין היתר כנלמד מהשתתפותו בישיבותיה וכיו"ב), לסמכויות שהוא מחזיק בהן, למידת ההשפעה שיש לו על תנאי העסקה של עובדים אחרים בחברה או על מדיניות החברה וכיו"ב. גם הקביעה אם עובד פלוני הוא בגדר "מקורב להנהלה" תיעשה בהתבסס על נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, למשל קרבה משפחתית, קשרי חברות וכדומה. הגדרת התפקיד של בעל המעמד ע"י החברה כמנהל בכיר אינה עובדה מכרעת, אולם הנטל להוכחת טענה המנוגדת להגדרת התפקיד מוטל על מי שטוען לכך.

לפי חזקה זו, פועלו של בכיר או מקורב (במעשה או במחדל) לטובת ההתארגנות נעשה מטעם המעסיק, וכי העובדים שהצטרפו לארגון פעלו תחת השפעתו, אף אם האדם לא ניצל באופן ישיר את מעמדו באופן פסול (למשל איום בפיטורים). משמעות החזקה היא, כי נפל פגם ברצונם החופשי של העובדים בעת ההצטרפות לארגון עובדים. זאת, בין אם משום שסברו כי התערבות בעל המעמד מלמדת על רצונו של המעסיק, ובין אם חששו שיפגעו אם לא יפעלו בהתאם להעדפתו של בעל המעמד.

החזקה דורשת הוכחה עובדתית של שני יסודות מצטברים: עצם המעשה או המחדל המהווים התערבות בהתארגנות; עצם מעמדו המשפיע של המתערב. אם הוכחו שני אלו – הנטל להוכיח שההצטרפות לארגון הייתה מרצון חופשי ולא בשל התערבותו בהתארגנות של בעל ההשפעה – עובר לכתפי הארגון המתחרה.

ללא קשר לחזקת השפעת המעמד, ייתכנו מצבים בהם יוכח כי ההתערבות הפסולה  נעשתה שלא על ידי בעל מעמד בכיר אלא על ידי עובד אחר שפעל מטעם המעסיק, או ניצל באופן פסול את מרותו וסמכויותיו לקידום ההתארגנות בארגון עובדים או מניעת התארגנות באחר.

בעת ישום מבחנים אלו על נסיבות המקרה, קבע ביה"ד כי לא מצא שהעובדים אשר פעלו לטובת הלאומית ושהכללית טענה שהם "מנהלים", הם אכן בעלי מעמד בכיר דיו, המקים את חזקות השפעת המעמד. בנוסף, לא הוכח כי מי מהם עשה שימוש פסול בתפקידו או במעמדו בחברה, או פעל מטעם החברה.

דחית הטענות להתערבות פסולה מטעם המעסיק בנושאים נוספים

אי ניצול הזדמנות שווה שניתנה ע"י מעסיק לארגונים מתחרים – אינו בגדר התערבות פסולה בהתארגנות מצד המעסיק. החברה הוציאה הוראות באשר לחלונות הזמן והמקום לקיום התחרות. כל אחד מהארגונים החליט, בתוך הגבולות שהציבה החברה, לפעול כפי שראה לנכון, לפי מיטב הבנתו, יצירתיותו וכיו"ב. כאשר הארגון המתחרה לא פעל בהיקף נרחב, תוך קבלת האישור הנדרש, ולמעשה לא ניצל את מלוא מרחב הפעולה שניתן – אין לזקוף את מחדלו לחובת החברה.

ההכרזה המוקדמת של היציגות שנדחתה ע"י המעסיק – אינה בגדר התערבות פסולה מטעמו. המעסיק לא נדרש לדווח מיוזמתו לבית הדין על דבר ההכרזה המוקדמת עם קבלתה. המעסיק אינו נדרש לדווח בנפרד לארגון אחד על התנהלותו מול האחר, ודי היה בדיווח החברה לבית הדין.

לאור הקביעות החמורות בהליך הקודם בדבר התערבות החברה בהתארגנות, היה מצופה ממנה להודיע ביוזמתה לעובדים בצורה ברורה, בפתח תקופת התחרות, על חופש הבחירה הנתון להם במהלך תקופת התחרות, ועל חובתה שלא להתערב בהחלטה האישית של כל עובד. מדובר במחדל, אלא שאינו עולה כדי פגם בעל משקל.

מעבר לטענות אלו, לא הוכח קיומו של שיתוף פעולה בין החברה והלאומית לשם קידום היציגות של האחרונה בנמל. הוכח כי למעט המנעות מפרסום ההבהרה הנדרשת, החברה פעלה בתקופת התחרות ללא דופי, ותוך שמירה על השוויון בין שני הארגונים.

נטל הראיות בתחרות בין ארגונית

על אף ההכרה בכך שקיים חשש אצל עובדים מהגעה למסירת עדות בהליכים נגד המעסיק, יש חשיבות להצגת ראיות ממקור ראשון מצד הארגונים המתחרים. העובדה שהכללית לא הביאה ולו עובד אחד של החברה לגיבוי הטענות הכלליות שהעלתה, נזקפת לחובתה.

משקל ההפרות של הארגון המתחרה הטוען ליציגות

בהכרזת היציגות המוקדמת נפלו פגמים בהתנהלות הלאומית הן כלפי בית הדין (בהפרת החלטה שיפוטית), הן כלפי הכללית )בפגיעה בהסדר הכולל), והן כלפי החברה (שעלולה להיפגע בשל הימשכות חוסר הוודאות וחוסר היציבות במקום העבודה). עם זאת, ההכרזה לא נעשה ע"י הלאומית בחוסר תם לב. לא ניתן להתעלם מהמישור הכמותי: במועד ההכרזה המוקדמת היו בידי הלאומית 63 טפסי חברות ובידי הכללית 32 טפסים; במועד הקובע היו בידי הלאומית 64 טפסי חברות, ולכללית 33 טפסים בלבד. מכאן, שההכרזה המוקדמת לא טרפה את הקלפים ולא פגעה מהותית בתחרות בין שני הארגונים. על כן, הגם שיש לבטל את ההכרזה המוקדמת, אין לכך כל נפקות מעשית. נפסק, כי במועד הקובע הלאומית הינה הארגון היציג של עובדי נמל המפרץ.

סב"א (ארצי) 22575-08-22 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות העובדים הלאומית (פסק דין מיום 28.03.2023), בפני סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר, נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים.