רקע עובדתי:

התובע הוא שחקן כדורגל ששיחק בקבוצת מכבי נתניה במשך חמש עונות (2013-2018). ביום 31.3.2025 הגיש תביעה לביה"ד לעבודה בה עתר לתשלומים שונים בגין תקופת העסקתו, בין היתר, הפרשות לפנסיה; דמי הבראה; פיצויי פיטורים, גמול עבור עבודה במנוחה השבועית, פיצויים בגין אי מתן זכות שימוע ותשלום הודעה מוקדמת.

הנתבעת (להלן: "הקבוצה") הגישה בקשה לעיכוב ההליכים בביה"ד על בסיס סעיף 5 לחוק הבוררות, בטענה כי מכוח חוק הספורט הסמכות לדון בתביעה נתונה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, כאשר תקנון המוסד מסמיך אותו מפורשות לדון בכל סכסוך בין שחקן לקבוצתו. הקבוצה הסתמכה על ההלכה המנחה שנפסקה בבר"ע (ארצי) 19063-02-21, מועדון הכדורגל הפועל רעננה – בבייב, מיום 7.11.2024, במסגרתה הגיעו ההסתדרות הכללית כארגונם היציג של השחקנים, ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגה של קבוצות הכדורגל המקצועניות להסכמות לפיהן מחלוקות בין שחקן לקבוצות בנוגע לזכויות קוגנטיות המגיעות לו כעובד יבוררו במוסד לבוררות. תוכן ההסכמות נרשם בפרוטוקול הדיון בהמלצת ביה"ד הארצי. לטענת הנתבעת מדובר בהסכם קיבוצי ענפי, המחייב את כל הגורמים בענף. ההסכם נועד להקל על השחקנים והקבוצות כאחד, ולייעל את ההליכים ביניהם. לטענתה, גם אם ייקבע שלא מדובר בהסכם קיבוצי, הרי שמאחר ונעשה בהסכמת כל הגורמים בענף, ובעידוד בית הדין הארצי, ההסכם הינו בעל תוקף משפטי מחייב.

לטענת התובע, ההסכמות בעניין בבייב לא נכנסו לתוקף, ולכן יש לדבוק בהלכה בקובעת כי זכויות קוגנטיות אינן ניתנות להעברה לבוררות. לחלופין נטען, כי ההסכמות חלות רק על תביעות עתידיות, שהוגשו לאחר תיקון תקנון המוסד לבוררות. בפועל, רק ביום 7.7.2025 פורסמו ההוראות המתקנות את תקנון ההתאחדות בעניין הסמכות לדון בתביעות קוגנטיות ורק בחודש אוגוסט 2018 תוקן החוזה האחיד של השחקנים והותאם לנוסח התקנון החדש. משהתביעה הוגשה קודם לתיקון התקנון – ממילא ההסכמות שהושגו בעניין בבייב ויושמו חודשים לאחר הגשת התביעה – אינן חלות עליה.

לטענת ההתאחדות לכדורגל, שהתייצבה כצד מעונין בהליך, ההסכמות שהושגו בעניין בבייב הן תוצאה של מו"מ קיבוצי ממושך בין ההתאחדות, מנהלת הליגה וההסתדרות הכללית, בו הוסכם על תיקון תקנון המוסד לבוררות, בעידוד ביה"ד הארצי, אשר ליווה את הצדדים בהליך התאמת התקנון להסדרת מנגנון בוררות שיותאם לבירור זכויות קוגנטיות של שחקנים כעובדים.  במסגרת ההסכמות הוחלט על שינויים בתקנון, כשהבולטים ביניהם: מינוי שופטי בית הדין לעבודה בדימוס לבוררים; ניהול ההליך לפי הדין המהותי; קיום הליך ראיות כנהוג בבתי הדין לעבודה ונימוק ההחלטות; אפשרות ערעור ברשות על פסק דין של המוסד לבוררות לבית הדין לעבודה, אם נפלה בו טעות יסודית.  ההתאחדות הסבירה כי לאחר פסק הדין  הנהלת ההתאחדות אישרה את הנוסח המעודכן של תקנון המוסד לבוררות. לאחר מכן, ועדה פריטטית שלקח בה חלק גם נציג ארגון השחקנים, מינתה בהסכמה שלושה שופטים בדימוס של בית הדין לעבודה, לבוררים בעניינים קוגנטיים. עוד הוסיפה ההתאחדות, כי נכון למועד כתיבת עמדתה (24.2.2026) מתנהלים במסלול הקוגנטי כ 14- תיקים, וניתן לפחות פסק דין אחד. לטענתה, עובדות אלו הן הוכחה לכך שההסדר החדש נקלט כראוי וכי הוא מספק מענה יעיל ומקצועי לסכסוכים הכוללים רכיבים קוגנטיים.

הכרעה:

בית הדין קבל את בקשת הקבוצה לעיכוב הליכים, וקבע כי יש להעביר את הדיון בתביעה למוסד לבוררות מוסכמת של ההתאחדות לכדורגל, בהתאם לתקנון החדש שיצר מסלול לבירור תביעות קוגנטיות של שחקנים.

סעיף 3 לחוק הבוררות  קובע כי אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. על בסיסו נקבע בהלכה הפסוקה כי זכויות כופות מכוח חוק מגן אינן ברות בוררות. בהתאם, תביעות עבר של שחקנים לתשלומים מכוח חוקי מגן הוכרעו בבתי הדין לעבודה, מכוח סמכותם הבלעדית של בתי הדין לדון בתביעות אלו.

אלא שבהלכת בבייב הושגו הסכמות במישור הקיבוצי, בליווי ועידוד ביה"ד הארצי לעבודה, להתאמת תקנון המוסד לבוררות והרכבו לבירור תביעות שחקנים גם בנושאים קוגנטיים. ההסכמות נחתמו ע"י ההסתדרות, ההתאחדות ומנהלת הליגות המקצועניות והוגשו לביה"ד הארצי. עיקרי התיקונים כללו מינוי בוררים שהם שופטים בדימוס מבתי הדין לעבודה, ניהול ההליך על פי הדין המהותי, תעריפי אגרות ושכ"ט בורר מקסימלי ונשיאת עלויות שכ"ט בורר על ידי הקבוצה. ביה"ד ברך על ההסכם שהושג וקבע כך:

"הצדדים הדרושים הטמיעו את הערות בית הדין לתקנון הבוררות לאורך ההליך הממושך, והגיעו להסדר המביא בחשבון את מאפייניו הייחודיים של הענף, מקצר את משך ההתדיינות ומעודד יעילות והגנה על זכויותיהם של השחקנים. על פני הדברים אנו סבורים כי זהו פתרון נכון ומתאים לענף ומשבחים את הצדדים על הגעתם להסכמה ועל המאמצים שהושקעו בקידום זכויותיהם של השחקנים על ידי פורום שיש לו את המומחיות הייחודית והמיומנות לכך."

עם זאת, ביה"ד הארצי סייג את תחולתן של ההסכמות ביחס להליכים שבפניו, וקבע כי לא ניתן להחילן למפרע, אלא על הליכים עתידיים בלבד.

החלטת ביה"ד הארצי בעניין בבייב אינה החלטה מחייבת, אלא שלא ניתן להתעלם מאמירות ביה"ד הארצי בדבר היותה פרי מו"מ קיבוצי בין הצדדים הדרושים לעניין, אשר יצרו הסדר ראוי שהינו הפתרון הנכון והמתאים לענף. מאחר והתובענה שבפנינו הוגשה מספר חודשים לאחר הלכת בבייב, אין כל מניעה להחיל עליה את ההסדר המוסכם שנכלל בהלכה זו, אשר הובהר כי הוא מיושם בפועל בהצלחה. העיכוב הפרוצדורלי בפרסום התקנון החדש ותיקון חוזה השחקנים אינו משנה את מהות ההסכמות שהושגו בעניין בבייב, טרם הגשת התביעה.

לאור האמור, הוחלט על עיכוב ההליכים בביה"ד ועל הפנית התביעה לבירור בפני המוסד לבוררות.  לאור נסיבותיו הייחודיות של המקרה, לא ניתן צו להוצאות.