רקע עובדתי:

עתירה שהוגשה ע"י עובד מדינה כנגד הכנסת, ממשלת ישראל ועדת העבודה של הכנסת ונציב שירות המדינה. מלכתחילה התבקשו בעתירה סעדים בשני מישורים עיקריים: במישור החוקתי, העתירה כוונה נגד המשיבות 1 ו-3 (משיבות הכנסת), ובהקשר זה בג"ץ התבקש להורות על ביטולו של סעיף החוק שמכוחו נקבעות המגבלות – סעיף 1(3)  לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים) התשי"ט-1959; במישור המנהלי העתירה כוונה נגד המשיבים 2 ו-4 (משיבי המדינה), ובהקשר זה בג"ץ התבקש להורות על ביטול או צמצום של החלטות הממשלה שהתקבלו מכוחו של אותו החוק (לצד הוראות התקשי"ר בנושא), כמו גם על בחינת האפשרות לעדכון אותן ההחלטות. בעיקרו של דבר, נטען בעתירה כי יש להגן גם על חופש הביטוי של עובדי ציבור, ועל כן יש להימנע ממגבלות גורפות שלא לצורך על השתתפות בהפגנות ומחאות.

רשימת המגבלות המבוססת על החלטות ממשלה שהתקבלו בנושא לאורך השנים, כפי שזו מקובצת בנוסח משולב של "הודעה על סוגים של עובדי מדינה שעליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק", מבוססת על קטגוריות שנועדו לייצר הבחנה על בסיס בכירות בשירות המדינה (כגון עובדים בדרגות העליונות של הדירוג האחיד), לצד תפקידים ומקצועות שנחשבו בעבר "רגישים" (כגון שופטים, שוטרים, עובדי סעד, פקידי שומה) ולכן נכללו ברשימה ללא הגדרה של בכירות. הרשימה פורסמה בנוסחה המקורי ב- 1969, למעט שני תיקונים נקודתיים (בשנים 1977 ו-1992).

המדינה לא כפרה בצורך לעדכן את ההסדר, ועדכנה על עבודת מטה המתנהלת בנציבות שירות המדינה הממוקדת בבחינת ההגדרות של סוגי העובדים המופיעים ברשימת המגבלות (שעליהם כאמור יש להחיל מגבלות בהתאם לפי סעיף 1(3) לחוק), אך לשיטתה, הדרך המשפטית הנכונה לעדכון הרשימה היא התקנת תקנות (ולא החלטת ממשלה); בהמשך לצו על תנאי שניתן בעתירה, המדינה עדכנה כי נציבות שירות המדינה השלימה המלצות לעדכון הרשימה (28.5.2026); אך כי בפועל, משרד ראש הממשלה הודיע כי "בעת הזו… לא יעסוק בנושא זה" – לא ביחס לעבודת המטה הנוספת ולא ביחס להתקנת התקנות. בדיון הנוסף ביום 9.8.2026 הסביר מזכיר הממשלה כי הטעם להשהיה הוא קרבת הבחירות לכנסת ה-26.

על מנת שהפן העובדתי של הנושא יהיה בהיר יותר בגץ ביקש לעיין (לעיוננו בלבד) בהמלצות הנ"ל של נציבות שירות המדינה (שלא ניתן להן בשלב זה תוקף של החלטה). עיון זה מלמד על היבטים עובדתיים בעלי חשיבות. למשל, כי תמורות שחלו במודל השכר בשירות המדינה בעשרות השנים האחרונות הובילו לכך שהמגבלות המנויות בסעיפי המשנה אשר נועדו לסווג עובדים על פי בכירותם מקיפות מעגל רחב באופן משמעותי של עובדים. אף נטען כי לפי פרשנות מסוימת של המונחים והתאמתם למצב דהיום, המסקנה עשויה להיות שהרשימה חלה על כלל עובדי המדינה – תוצאה שעל פניה אינה תואמת את תכלית החקיקה ואף לא את הכוונה שעמדה ביסוד החלטות הממשלה. חלוף הזמן השפיע גם על אופן הגדרתם של התפקידים בשירות המדינה, כך שלפחות חלק מקבוצות התפקידים שנכללות ברשימה אינן קיימות עוד.

הכרעה:

בשלב זה, בחלוף שנתיים מהגשת העתירה ומשכל הצדדים מודעים לקושי במצב הקיים, הגיעה העת להשלים את הטיפול בנושא; קביעת היקף תחולתן של המגבלות שברשימה לוקה כיום במישור הסמכות נוכח העמדה המשפטית המפורשת של משיבי המדינה עצמם לפיה יש לעשות כן באמצעות התקנת תקנות. כמו כן, ישנו טעם ברור לפגם גם במישור של החובה להפעיל שיקול דעת ולעדכן החלטות נושנות, שמרביתן בנות חצי מאה, כך שיתאימו לנסיבות הקיימות.

הדברים מקבלים משנה חומרה בהתחשב בהשלכות שיש לדברים על הגבלה לא מידתית של חופש הביטוי ביחס לקבוצת עובדים שמהווה נתח נכבד מאוכלוסיית המדינה. במלים אחרות, התוצאה הנגזרת של שינוי הנסיבות שחל במשך השנים היא שזכות יסוד, אשר אף אחד מהצדדים לא חולק על חשיבותה, נפגעת באופן רחב משמעותית מן המידה לה כיוונו הכנסת או הממשלה. די להפנות בהקשר זה לדברי ההסבר להצעת חוק סיוג פעילות מפלגתית שציינו כי מטרתו "לתרום ליציבותו של מנגנון העובדים במשרדי הממשלה ולהרחיק את הפקידות הבכירה מפעילות מפלגתית מובהקת ובולטת…".

בנסיבות שתוארו, ומאחר שאף הממשלה ובאי-כוחה סבורים שיש מקום לעדכן את רשימת המגבלות, יש מקום להפוך את הצו על-תנאי למוחלט במובן זה שייקבע כי הממשלה תשלים את תהליך התקנת התקנות בנושא בהקדם האפשרי. הובהר כי האמור מתייחס לכלל העובדים ובעלי התפקידים שנזכרים ברשימה – הן אלו שחוק המינויים חל עליהם והן אלו שהחוק אינו חל עליהם.

לתקופת הביניים עד להשלמת המלאכה לתקופה זו, שבה צפויות להיערך הבחירות לכנסת ה-26, נודעת חשיבות רבה תוך שנדרש איזון בין שני שיקולים נוגדים: מחד גיסא, בתקופת בחירות אין מקום לשינויים משמעותיים, אך מאידך גיסא, זוהי תקופה שבה החלתן של מגבלות שלא לצורך על חופש ההפגנה היא בעייתית במיוחד.

בשים לב לעמדה המשפטית לפיה נדרשת התקנת תקנות בנושא, ניתן היה להגיע אף למסקנה לפיה המגבלות הקיימות – שנקבעו כאמור בהחלטת ממשלה בלבד – אינן תקפות מעיקרן ובטלות כולן. אולם, החלת סעד מסוג זה, של בטלות מוחלטת, הייתה מתעלמת מן החשיבות הנודעת ליציבות בתקופת הביניים וכן לשמירה על האינטרס הציבורי מבחינת תפקודו של השירות הציבורי ושמירת אופיו הממלכתי.

באיזון בין השיקולים בג"ץ מוצא להורות על אימוץ המלצות נציבות שירות המדינה (מבלי לנקוט עמדה לגופן של המגבלות וביחס להחלטה הסופית שתתקבל) וזאת לתקופת הביניים שעד להשלמת הליך התקנתן של התקנות העדכניות בנושא. הממשלה תשלים את התקנת התקנות בנושא עד ליום 1.9.2027. במועד זה יפקע תוקפה של רשימת המגבלות כפי שנקבעה מכוח ההחלטות שהתקבלו, מבלי שיש בכך נקיטת עמדה ביחס להכללת חלק מהן בתקנות שיתקבלו. בהתאם, עד ליום 1.9.2027 המגבלה המופיעה בסעיף משנה 1 לרשימת המגבלות תישאר בתוקפה אך תעודכן, כך שתחול על "עובד מדינה הנמנה על הסגל הבכיר בשירות המדינה ומשובץ במתח דרגות 44-42 ומעלה בדרוג המח"ר ובדרגות המקבילות בדרוגים האחרים"; המגבלה בסעיף 11 תחול רק על "עובדי השירות הסוציאלי" וכל שאר המגבלות לא יחולו ממועד מתן פסק דין זה.

בשים לב להתמשכות ההליך ולתרומה שהייתה לעתירה לקידום הנושא, משיבי המדינה חויבו בתשלום הוצאות לעותרים בסך של 20,000 שקלים.