רקע עובדתי:

התובעת עבדה כעורכת מדור "וואלה! סלבס" בנתבעת, מיום 1.9.2021 ועד לפיטוריה ביום 17.3.2024. במהלך עבודתה התגוררה בקיבוץ מפלסים בנגב המערבי. ביום 8.10.2023 פונתה התובעת מקיבוץ מפלסים בשל מלחמת "חרבות ברזל", כאשר קיבוץ מפלסים נכלל ברשימת היישובים המפונים שבתוספת לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום. לאחר תקופה קצרה בה לא נדרשה לעבוד, התובעת המשיכה לבצע את עבודתה מרחוק ולא נטען בפניה כי היא מפרה חובת נוכחות כלשהי.

התובעת זומנה לשימוע ביום 11.3.2024. השימוע נערך ביום 14.3.2024, וביום 17.3.2024 נמסרה לה החלטת פיטורים. בהחלטה נקבע כי התובעת פוטרה בשל היעדר מחויבות ונקיטת יוזמה מועטת, מיעוט נוכחות במערכת ובישיבות והיעדרויות מהמערכת. התובעת חזרה למעגל העבודה (אצל מעסיק אחר) בחודש אוגוסט 2024 וקיבלה דמי אבטלה בתקופה שבין פיטוריה לחזרתה לעבודה.

התובעת טוענת כי פוטרה בניגוד לסעיף 2 (ב) (1) לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק הגנת על עובדים בשעת חירום"), המגן על עובדים שפונו ממקום מגוריהם בשל היעדרותם מהעבודה או אי ביצוע עבודתם מפני פיטורים. התובעת המשיכה עבודתה למרות מצבה הנפשי הקשה והצורך להתפנות מביתה. טרם לאירועי 7 לאוקטובר אלו הייתה שביעות רצון מעבודתה ובכל מקרה, גם אם היו לנתבעת טענות כלפיה היה עליה לגלות התחשבות להשלכות הלחימה על עבודת התובעת ולהציע לה תפקיד אחר, במקום לבחור בצעד הקיצוני של פיטוריה. בהתאם נתבע על ידה סכום של כ – 52,000 ₪ בגין נזק ממוני (אובדן השתכרות חלקי, לאחר ניכוי דמי האבטלה) ונזק לא ממוני בסך 120,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי החוק אינו חל, שכן התובעת כלל לא נעדרה מעבודתה אלא המשיכה לעבוד מרחוק. הנתבעת מדגישה כי היעדרות לצורך החוק מתייחסת להשבתה מוחלטת מעבודה, ולא לאי הגעה פיזית למקום העבודה תוך כדי ביצוע תפקיד. עוד טוענת הנתבעת, כי לא היה קשר סיבתי בין פינוי התובעת לפיטוריה, שכן הפיטורים נבעו מחוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודה המקצועי שהחל עוד קודם לאירועי ה-7/10. לתובעת הוצעו תפקידים חלופיים אך היא סרבה להצעות ולכן פוטרה.

הכרעה:

פרשנות חוק הגנה על עובדים בשעת חירום

התובעת סומכת ידיה על תיקון מספר 5 לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום ודברי ההסבר שלו, המדגישים את הקושי בקיום שגרת עבודה רגילה עקב פינוי האוכלוסייה. לטענתה, חל השתק המונע מהנתבעת להתכחש לנימוקי הפיטורים המפורשים שפירטה בעצמה במכתב הפיטורים, שכללו במפורש "היעדרויות מהמערכת". מכאן, שהתובעת פוטרה בניגוד לחוק האוסר פיטורי עובד בשל היעדרות או אי ביצוע העבודה על רקע פינוי מביתו בשל מצב החירום.

מנגד, הנתבעת מדגישה כי הוראות סעיף 2(ב)(1) לחוק שעת חירום אוסרות על פיטורים רק בשל היעדרות בפועל מעבודה, בעוד שהתובעת המשיכה לבצע את תפקידה באופן שוטף "מרחוק". לשיטתה, המונח "היעדרות" מכוון להשבתה מלאה של העבודה ולא לאי הגעה פיזית למשרד, ופרשנות אחרת תחטא ללשון החוק ולתכליתו הכלכלית חברתית. הנתבעת טוענת כי אין תחולה לחוק בענייננו משום שלא התקיים קשר סיבתי בין היותה של התובעת מפונה לבין היעדרותה בפועל מעבודתה השוטפת.

חוק הגנת על עובדים בשעת חירום מעניק הגנה סוציאלית לעובדים המנועים מלהגיע למקום עבודתם או לבצעה עקב המצב הביטחוני. המטרה הייתה להגן על המפונים בהשתלבותם חזרה לעבודה. החסינות מפני פיטורים מותנית בקיומה של זיקה סיבתית ברורה בין נסיבות החירום הביטחוניות (או הנחיות כוחות הביטחון) לבין היעדרות העובד. בהתאם לכך, הגנת החוק לא תעמוד לעובד המסוגל לבצע את עבודתו (כגון באמצעות עבודה מרחוק), או כאשר הפיטורים נובעים משיקולים אחרים שאינם כרוכים במניעה אובייקטיבית עקב מצב החירום. על פי ההלכה הפסוקה, מי שביצע את עבודתו בפועל — לרבות בעבודה מרחוק — אינו נכנס לגדר "נעדר" החוסה תחת הגנות החוק. לגבי עובדים אלה, הזכאות לשכר מושתתת על עצם ביצוע העבודה ולא על הוראות החוק העוסקות בהיעדרו.

ביצוע מלא של העבודה מרחוק על ידי עובד מפונה מונע את התגבשות עילת ה"היעדרות" עקב מצב החירום. לפיכך, טענת הנתבעת בדבר אי תחולת החוק בהיעדר היעדרות בפועל בדין יסודה. עם זאת, ככל שביסוד הפיטורים עומדות "היעדרויות מהמערכת" – כגון קשיים טכניים או אי זמינות זמנית הנובעים במישרין מהפינוי, נדרשת בחינה האם הפיטורים נובעים באופן מהותי ממניעות זמנית שנגרמה עקב הפינוי. במקרים אלה, עשויה לעמוד לעובד הגנה חלקית, בהתאם לנסיבות העניין. הגם שבמכתב הפיטורים צוינה בן היתר הסיבה לפיטוריה – היעדרויותיה מהמערכת, התובעת עצמה העידה בחקירה הנגדית כי "אני עשיתי את מה שאני יכולה כדי שהמדור ימשיך לתפקד" וכי "בשלב מסוים כן, חזרתי לעבוד".  בנוסף, התובעת העידה בחקירה נגדית כי אי הגעתה למערכת לא נבעה מחמת הפינוי אלא ממצבה הנפשי.

עם זאת, נוכח העובדה שהנתבעת ציינה במכתב הפיטורים את המונח "היעדרויות מהמערכת" כנימוק מרכזי, לא ניתן לנתק כליל את קשיי העבודה מרחוק מהשלכות הפינוי האובייקטיביות. הנתבעת מושתקת מלהתכחש לנימוקיה שלה בזמן אמת, ויש לפרש את הפיטורים ככאלו המושפעים מהשלכות הפינוי, לפחות באופן חלקי.

אף שהתביעה הוגשה אך ורק מכוח חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, תשס"ו-2006, אין בכך כדי למנוע מבית הדין לפסוק פיצוי בלתי ממוני מכוחו בנסיבות העניין. פרשנותו התכליתית של החוק, השואב את חיותו מעקרון תום הלב המוגבר המוטל על מעסיק בשעת חירום, מטילה חובה לפעול ברגישות ולבחון חלופות תעסוקה ממשיות בטרם פיטורי עובד מפונה. פסיקת פיצוי בלתי ממוני במקרה זה נעשית אפוא בתוך דלתותיו של החוק שנתבע, לנוכח הפרת החובות המהותיות הנגזרות ממנו ומרוחו הכללית. הנתבעת פיטרה את התובעת חודשים ספורים לאחר פינוייה; מכתב הפיטורים ציין היעדרויות מהמערכת ופיטוריה בתקופה כה רגישה מחייבים רגישות יתרה ותום לב מוגבר מצד המעסיק.

הנתבעת טוענת כי מדובר בפיטורים מטעמים מקצועיים שהחלו עוד קודם לאירועי ה-7/10. עם זאת, לא הוצגה מטעמה ולו הודעת דוא"ל או התראה כתובה מזמן אמת בנוגע לביצועי התובעת, הגם שהתובעת הודתה בחקירתה כי נוהלה איתה שיחה בעל פה בנוגע לאי עמידה ביעדים ואף הוקצו למדורה שני כתבים נוספים על מנת לסייע לה, צעד אשר אכן הביא לשיפור זמני בנתוני המדור. התובעת מצביעה על מחדל ראייתי חמור מצד הנתבעת, שנמנעה מלהעיד את העורך הראשי שקיבל את החלטת הפיטורים, בעוד המצהיר מטעם הנתבעת הודה כי לא היה שותף לשימוע. 

בהיעדר ראיות קונקרטיות להצעות תפקיד חלופיות מטעם הנתבעת, ולאור עדות התובעת שלא נסתרה, אנו קובעות כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהוצעה לתובעת הצעת עבודה חלופית כנה וסבירה, כנדרש ממעסיק, ובמיוחד בנסיבות פיטורים רגישות.

פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני

מאחר ששכרה של התובעת שולם לה במלואו בתקופות בהן נעדרה בתחילת המלחמה, והיא לא הציגה על אסמכתא אודות גובה דמי האבטלה שקיבלה, אנו קובעות כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין נזק ממוני, ורכיב תביעה זה נדחה.

עם זאת, אנו מוצאות לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך של 45,000 ₪, המשקף את הפגיעה הקשה שנגרמה לה עקב פיטוריה בתקופת הפינוי, תוך הפרה של חובת תום הלב המוגברת של המעסיק, היעדר פנייה רשמית ומסודרת להצעת תפקיד חלופי, וההתבטאויות הפוגעניות שליוו את הליך סיום העסקתה.

הנתבעת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובע בסך של 8,500 ₪.