עובדות המקרה:

המבקש, בן 62 שנים, הועסק בעירייה כמורה משנת 2007. במהלך תקופה זו פרסם בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו פוסטים בהם הביע תפיסתו ודעותיו על פעולות צה"ל, וסיפורים אישיים הנוגעים לפלסטינאים אשר לעמדתו היו חפים מפשע. המבקש המשיך לפרסם פוסטים מסוג זה גם בסמוך לאחר התקפת הטרור הנפשעת של חמאס ביום 7.10.2023. עמוד הפייסבוק של המבקש היה פתוח לכלל הציבור (אך נסגר על ידו לחברים בלבד כאשר זומן לשימוע). דעותיו כפי שעולות מהפוסטים הובעו על ידו גם בעבר בעיתונות.

ביום 11.10.2023 פרסמה נציבות שירות המדינה – אגף המשמעת, מכתב בעניין טיפול משמעתי בהתבטאויות כנגד מדינת ישראל בעת מלחמה, ובו הנחיה לנקיטת פעולות מיידיות כנגד עובדים שמפרסמים דברי תמיכה בטרור. ביום 15.10.2023 קיבל המבקש מכתב זימון לשימוע בדבר הכוונה לסיים את העסקתו בעירייה. ביום 18.10.2023 התכנסה ועדת השימוע, אשר המבקש הופיע בפניה עם בא כוחו באותה עת, וביום 19.10.2023 התקבלה החלטת הועדה על פיטוריו בתוקף מיום 22.10.2023. על בסיס החלטת הפיטורים, ביום 24.10.2023 הודיע משרד החינוך על ביטול אישורי העסקתו כמורה ועל התראת בירור, שמשמעותה הגבלה על העסקתו העתידית במוסד חינוך אחר.

המבקש פנה לעירייה ולמשרד החינוך בכתב בבקשה לביטול ההחלטות שנתקבלו בעניינו, תוך פירוט הפגמים שלטענתו נפלו בהן. עיקר ההתכתבות נוהל מול משרד החינוך, בה נטען כי יש בפניו הצעות עבודה במוסדות חינוך אחרים, אך נמנע ממנו לקבלן לאור ביטול אישורי העסקתו בהוראה. במהלך ההתכתבות, ביום 1.11.23 הוזמן לחקירה במשטרה בעקבות תלונה שהוגשה ע"י חבר מועצת העיר פ"ת, ואף שהה במעצר מיום 9.11.23 עד ליום 13.11.23. עד למועד ההחלטה בבקשת המבקש לצו מניעה, לא הוגש נגדו כתב אישום.

ביום 20.11.2023 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת פיטוריו בטענה כי מדובר בפיטורי משמעת שנעשו בניגוד להסכם הקיבוצי ולתקנון עובדי הוראה, ע"י גורם לא מוסמך. עוד טען כי פיטוריו נעשו תוך אפליה בשל השקפות פוליטיות; כי זכה בתעודות הצטיינות; כי אינו עובד מדינה והתבטאויותיו במסגרת פרטית מוגנות במסגרת חופש הביטוי; כי ההליך שנעשה בעניינו היה פגום משורה של טעמים, ובפרט לאור הערבוב בחוסר תום לב בין פיטורי משמעת לפיטורי אי התאמה; וכי ההחלטה לפטרו אינה מידתית ואינה סבירה. בנוסף,  התבקש מתן צו כנגד החלטת משרד החינוך לשלול את רשיונו לעסוק בהוראה, ובכך למנוע ממנו לאתר תפקידים חלופיים כמורה, תוך פגיעה לא סבירה בחופש העיסוק שלו.

במסגרת הבקשה הבהיר המבקש את כוונת דבריו בפרסומים מטעמו: הוא אזרח נורמטיבי אשר שירת בסדיר ובמילואים ואינו מעודד סרבנות, מתחילת המלחמה בתו ובנו גויסו ומשרתים בצבא, מעולם לא הצדיק או נתן לגיטימציה לאירועי הזוועות שביצעו אנשי חמאס ביום 7.10.2023, וביקורתו הייתה על המחיר של פגיעה בחפים מפשע בהיקפים שפורסמו. בעבודתו כמורה הוא פועל מתחושת שליחות, נותן יחס מכבד ומאפשר לתלמידים חשיפה לדעות מגוונות. דבריו פורסמו בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו שאין בו סממן לזהותו כמורה או עובד עירייה. המבקש מחזיק באותן דעות במשך שנים, ומביע אותן באופן גלוי מבלי שננקטו נגדו הליכי משמעת בשל כך.

לטענת העירייה, אין מדובר בהתבטאות בודדת, אלא בהתבטאויות פסולות ופוגעניות עמן נאלצה להתמודד לאורך תקופת העסקתו של המבקש, כאשר נערכו עמו שיחות בירור עקב התבטאויות קודמות אך ללא הועיל. על התבטאויות מסוג זה, בעיצומה של מתקפת טרור ומלחמה קשה, יש לפעול מיידית כפי שנקבע בהנחיות נציבות שירות המדינה, אשר העירייה מחויבת להן כרשות ציבורית. יש לבצע אבחנה בין התבטאויותיו של המבקש טרם פרוץ המלחמה ולאופן הטיפול של העירייה בעניין, לבין התבטאויותיו לאחר פרוץ המלחמה. סיום העסקת המבקש נעשה בעקבות התבטאויות חריגות, קשות ומקוממות בעיצומה של מתקפת טרור, המחייבת התייחסות אחרת.

לטענת העירייה, הגורם המרכזי לפיטורי המבקש לא היה עצם עבירת המשמעת, אלא חוסר התאמתו לתפקיד ומשבר האמון בינו לבין העירייה, הנהלת בית הספר, צוות בית הספר, התלמידים והוריהם.

בעניין הליך הפיטורים, טענה העירייה כי ההחלטה התקבלה בפורום הבלעדי והיחיד – ועדת פיטורים בעירייה, אשר מהווה הגורם המוסמך לקבל החלטה לפטר עובד עירייה בהיעדר מסלול משמעתי לאור ביטול בית הדין המשמעתי.

העירייה אף טענה כי מאזן הנזק פועל לחובת המבקש, כאשר כלל לא ביקש לשוב לעבוד בעירייה אלא פנה לחיפוש משרות אחרות. מנגד, השבתו עלולה לגרום לשיבושים הן בכיתתו והן בבית הספר.

לטענת משרד החינוך, הבקשה ככל שהיא נוגעת למשרד מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים, שכן טרם התקבלה כל החלטה של המשרד בעניינו של המבקש, והליך השימוע אף הושהה לבקשתו. עוד טען משרד החינוך כי משהתברר במסגרת ההליך שאין למבקש משרה חלופית רלוונטית בעת הזו, ממילא הבקשה המופנית נגד המשרד תיאורטית ודינה להידחות גם מטעם זה.

הכרעה:

ביה"ד נעתר לבקשה להורות על השבת המבקש לעבודה, וכן הורה על בטלות התראת הבירור על רשומת המבקש במשרד החינוך.

העירייה טענה במכתביה לב"כ המבקש כי פיטורי המבקש לא היו בגין חוסר התאמה גרידא, אלא העבירות המשמעתיות הן אלו שהובילו לחוסר ההתאמה לתפקידו. למעשה, עולה כי גם העירייה ומשרד החינוך סבורים כי מדובר בפיטורי משמעת, וטענת העירייה היא כי לא פיטרה את המבקש בפיטורי משמעת עקב ביטולו של בית הדין למשמעת.

טענת העירייה לפיה עבירת המשמעת של המבקש הובילה למסקנה בעניין אי התאמה אינה משכנעת – כמעט בכל מקרה של פיטורי משמעת, טמונה הטענה כי האירוע המשמעתי מוביל לאי התאמה המחייבת פיטורים. קיימת משמעות לקיום הליך התואם את עילת הפיטורים הנכונה ו/או העיקרית, זאת על מנת לשמור על מלוא זכויות המועמד לפיטורים.

מרכז הכובד במקרה של המבקש הינו פיטורי משמעת. על אף שביה"ד למשמעת בוטל בחודש מרץ 2023, בית הדין לא קיבל את עמדת המשיבים כי ביטולו מוביל לביטול ההוראות שבפקודת העיריות בכל הנוגע לאופן בו רשאית העירייה לפטר עובדים. בהיעדר תשתית ברורה באשר למשמעויות סגירת ביה"ד המשמעתי בנוגע לפיטורי עובדים, ביה"ד לא קיבל את עמדת העירייה כי מדובר בהליך פיטורים תקין. למעשה, משלא קוים הליך משמעתי המתחייב מהוראות הדין, גם לאחר ביטול בית הדין למשמעת, העירייה לא נקטה לכאורה בהליך המתאים לצורך בחינת סיום העסקת המבקש.

כמו כן, העירייה אף לא הצביעה על עילה אשר הצדיקה, לכאורה, את פיטורי המבקש.

ספק אם אירועים משנים עברו, בבתי ספר קודמים, שלא קיבלו ביטוי בתיקו האישי של המבקש, מהווים עילה לפיטוריו מבית הספר הנוכחי בו הוא עובד.

כמו כן, לאור עדות המבקש אשר הכחיש כי נערכו עמו שיחות קודמות לגבי התבטאויותיו, והיעדר עדות של מנהלת בית הספר ורכז בית הספר, נקבע כי המבקש לא קיבל כל התראה קודמת באשר לשיח כלשהו כלפי תלמידיו.  

באשר לפוסטים שפורסמו, אין מחלוקת כי אלו היו בעמוד הפייסבוק הפרטי של המבקש ובקבוצת הוואטסאפ של מורי בית הספר. בהיעדר התייחסות ברורה של העירייה להוראות והמגבלות החלות על עובדי הוראה בכל הנוגע להבעת דעות מחוץ לכתלי בית הספר, בהתבסס על הוראות הדין וההלכה הפסוקה בעניין חופש הביטוי של ציבור המורים, קיים, על פניו, בסיס לטענותיו של המבקש, לפיהן מכתב הנציבות לגבי נקיטת פעולות כנגד עובדי מדינה המבטאים תמיכה בטרור אינו מתייחס לציבור עובדי ההוראה.

על אף שבפוסטים שמפרסם המבקש ישנה ביקורת לא פשוטה כלפי פעולות צה"ל, וכן הצגת ההרוגים בצד הפלסטינאי, המבקש לא הביע תמיכה בפעולות הטרור שביצע חמאס, והבהיר הן בעמוד הפייסבוק שלו, הן בשימוע והן בפני ביה"ד כי אינו תומך בשום פנים ואופן במעשי הזוועה שביצע חמאס. לאור כל אלו, קיים קושי לקבל את טענת העירייה כי פעלה בהתאם למכתב הנציבות.

בהינתן כי לא קיימות מגבלות על חופש הביטוי של ציבור המורים מחוץ לכתלי בית הספר, בכל הנוגע להבעת דעה אישית ופוליטית, לא ניתן לקבל את טענת העירייה לפיה אירועי המלחמה משנים את גבולות חופש הביטוי של ציבור המורים. בכל מקרה, גם אילו יש בטענה זו דבר, והיה על המבקש להבין שאירועי ה-7.10.23 אינם דומים לאירועי העבר, עדיין יש קושי לקבל את טענת העירייה כי ההחלטה על פיטוריו הינה מידתית. לא הוכח כי העירייה הביאה בחשבון את שנות עבודתו הרבות של המבקש ואת הצטיינותו, ואף לא הוכח כי העירייה שקלה פעולות ו/או סנקציות אחרות בטרם פעלה לפיטורי המבקש. ניתן היה לדוגמה לחייב את המבקש לפרסם הבהרה לציבור ההורים והתלמידים, ולגנות בכל תוקף את ארגון החמאס ומעשיו.

מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקש, אשר יפסיד כתוצאה מסיום העסקתו את מקור ההכנסה היחיד שלו, וגם עשוי להפסיד את האפשרות לעסוק שוב בהוראה, מקצוע בו עסק במשך 35 שנים, להתרשמות ביה"ד, כשליחות. מנגד, העירייה לא הציגה פגיעה כלשהי במורים שמילאו את מקומו של המורה לפרק זמן קצר, ואף לא הציגה פניות כלשהן מהורים או תלמידים המעידות על קושי שייגרם לבית הספר מהשבת המבקש לתפקידו.

משניתן צו מניעה זמני לפיטורי המבקש שעה שפיטוריו לא היו פיטורי משמעת, גם הבסיס להתראת הבירור שנרשמה על רשומת התובע במשרד החינוך אמורה להיות מבוטלת. לאור האמור, ניתן גם הסעד הזמני המבוקש כנגד משרד החינוך.

בית הדין דחה את טענת השיהוי שהעלו המשיבים, בפרט לאור תקופת המלחמה ומעצרו של המבקש. בית הדין אף דחה את הטענה שיש לזקוף לחובת המבקש את העובדה שפנה לחפש עבודה בבתי ספר אחרים, שעה שהתריע בפני העירייה כי בכוונתו לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותו כנגדה.

לאור השבת המבקש לתפקידו, חויבה העירייה אף בתשלום מלוא שכרו ממועד הפיטורים ועד למועד ההחלטה בסעד הזמני.

בית הדין חייב את המשיבות בהוצאות המבקש בהליך הזמני בסך 10,000 ₪ כל אחת.

סע"ש (אזורי ת"א) 40668-11-23 ד"ר מאיר ברוכין – עיריית פתח תקווה (ניתן ביום 13.01.2024) בפני כב' השופטת שרון שביט כפתורי, נציג ציבור (עובדים) מר אריק מאיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר יוחנן צבי צנגן.