דחיית תביעת בעל להקטנת שיעור מזונות ילדיו משלא חל שינוי נסיבות המצדיק הפחתה, ומשנתגלה מתלושי השכר שהמציא מעסיקו על פי צו שיפוטי ששכרו האמיתי כפול ממה שנכתב בתלושי השכר שהגיש הבעל

עובדות המקרה:

תביעת בעל שהוגשה לביה"ד לעניני משפחה להפחתת שיעור המזונות שהוא משלם לגרושתו עבור שני ילדיו הקטינים. המזונות נקבעו ע"י הצדדים במסגרת הליך שיפוטי, בו  הוסכם כי שיעור המזונות הזמניים יהפוך לקבוע. הסכום הכולל העומד על סך 3,600 ₪, כולל מדור. לימים הוסכם על הגדלתו ב- 800 ₪ עקב שינוי מדור.

לטענת התובע, ההסכמה ניתנה ללא בירור עובדתי של שיעור ההשתכרות של הצדדים. בעת קביעת שיעור המזונות היה בפני ביה"ד תלוש שכר אחד שלו, בו קבל בונוס חד פעמי בסך 34,000 ₪, בעוד אשתו הרוויחה שכר חודשי בסך 7,000 ₪. במהלך הזמן פערי השכר הצטמצמו, כאשר אשתו מצויה לקראת סיום התואר כדוקטורנטית לכלכלה, משתכרת כ – 13,000 ₪ נטו, ומסתירה הכנסה נוספת מעיסוקים נוספים בסך של כ – 7,000 ₪ נטו. הכנסתה עולה על שלו, משהוא מרוויח כדר' להנדסה ביו רפואית סך של כ – 15,000 ₪ נטו בחודש. התובע צירף תלושי שכר אשר תמכו, לכאורה, בטענתו ביחס לשיעור הכנסתו.

הנתבעת טענה כי עלית שכרה לקראת השלמת התואר היתה צפויה ומתבקשת. השתכרותה עלתה עת החלה בעבודה חדשה מספר חודשים קודם לדיון, במסגרתה עומדת הכנסתה על כ – 17,000 ₪ ברוטו, בצד מלגה בסך 3,696 ₪. הנתבעת צירפה תלושי שכר וטופס 106.

בנוסף, הציגה הנתבעת תלושי שכר שהועברו אליה ישירות ממעסיקו של התובע במסגרת צו גילוי, שאינם תואמים את תלושי השכר שהגיש התובע. על פי התלושים מטעם המעסיק שכרו של התובע כפול מזה שטען לו.

הכרעה:

ביה"ד דחה את התביעה.

הלכה פסוקה היא כי פסקי דין למזונות הינם בגדר החריג לעיקרון סופיות הדיון. רק במקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב שהיה בעבר תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני המזונות, אך ורק ביחס לרכיב המזונות אליו מתייחס השינוי. בית המשפט יידרש לשינוי שיעור המזונות בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: אין זה צודק להותיר את פסק הדין בו נקבע שיעור המזונות על כנו; הצדדים הותירו מראש פתח לשנות את פסק הדין ככל שיחול שינוי נסיבות מהותי; על המבקש שינוי הנסיבות לפעול בתום לב ובניקיון כפיים.

שכרה של הנתבעת אכן עלה משמעותית במהלך 6 השנים מאז נקבע שיעור המזונות, אלא שמדובר בהתפתחות טבעית וצפויה. בעת שנקבע סכום המזונות הנתבעת היתה סטודנטית, והיה ברור כי כאשר תסיים את לימודיה ותהיה בעלת תואר, תחול עליה משמעותית בשכרה.

מאידך, נתגלה כי קיימים פערים משמעותיים בין ההשתכרות לה טען התובע לבין הכנסתו בפועל, אשר נחשפו רק בעקבות צו הגילוי שנמסר למעסיק. כך למשל, בתלושי השכר שהגיש התובע עבור חודש אוגוסט 2022 ופברואר 2022, שכרו עמד על סך 17,000 ₪ לערך, בעוד שהתלושים שהתקבלו ישירות ממעסיקו הראו נתונים שונים, מהם עלה כי שכרו נטו לחודש היה גבוה פי 2 מהתלושים שהציג, כשהגבוה מביניהם עומד על סך 53,000 ₪ (!). כאשר נתגלו לראשונה תלושי השכר שמסר המעסיק, ניתנו החלטות המורות לתובע לתת הסבר לפער זה, אך התובע לא סיפק גרסה בענין. בהתאם, נפסק כבר במסגרת הליכי הביניים, כי יש להסיק שתלושי השכר שהתובע הגיש אינם אותנטיים ואין בהם לשקף את השתכרותו האמיתית.

לאור זאת, ניתן היה לפתוח את פסק הדין בכך שהתנהגות התובע נגועה בחוסר תום לב, ודי בכך לדחות את בקשתו. טענתו המאוחרת לפיה הגיש תלושים שהמעסיק נתן לו ולא הבחין בטעות – נדחית. קשה לקבל את הגרסה כי התובע לא התעמק בתלושים, בפרט כאשר הסכומים הנכבדים הגיעו לחשבונו. בכל מקרה, גם אם מדובר ב"טעות" – התלושים האמיתיים מעלים כי במקביל לעלית שכר הנתבעת חלה עליה ניכרת בהשתכרות התובע, ולכן אין מקום לקבל את טענת שינוי הנסיבות ביחס לפערי ההשתכרות.

לאור התנהלות התובע נפסקו לחובתו הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.

תלה"מ (ב"ש) 10333-04-22 פלוני נ' אלמוני (ניתן ביום 17.01.2024), בפני כב' השופט שי שמואל.