הוצאת עובדת לחל"ת קורונה בלי שחודשה עבודתה בסיומו אינה מהווה פיטורים

עובדות המקרה:

התובעת, אזרחית רומניה בעלת תושבות ישראלית, הועסקה החל משנת 2013 כמזכירה אצל הנתבעים, בעלי משרד עורכי דין העוסק בהוצאת דרכוני אזרחות לרומניה לישראלים הזכאים לכך. בפרוץ מגפת הקורונה, ביום 13.3.2020 נשלח אליה מסרון בו נמסר לה על הוצאתה לחל"ת קורונה לתקופה של שבוע, לאור סגירת המשרדים ברומניה, בתקווה שהעבודה תתחדש בתום תקופה זו. משניתנה הנחיה על סגר כללי, הודיעו הנתבעים לתובעת ביום 16.3.2020 על הוצאתה לחל"ת מיום 15.3.2020, למשך 30 יום לפחות, ועל זכאותה לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין תקופה זו. בהודעה נרשם כי יעמדו איתה בקשר בתום החל"ת בתקווה לחידוש העבודה בקרוב. מסרונים דומים נשלחו לעובדים האחרים במשרד. ביום 20.4.2020 פנה ב"כ התובעת לנתבעים במכתב בו טען כי משלא הודיעו הנתבעים לתובעת בתום החל"ת על החזרתה לעבודה, יש לראות בכך פיטורים. במכתב נאמר כי בכוונת התובעת לשוב לרומניה ולכן נדרשים הנתבעים לערוך לה גמר חשבון ולשלם לה את כל המגיע לה בגין תקופת עבודתה וסיומה, לרבות תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בתשובות הנתבעים הובהר כי בתום החל"ת הוצע לתובעת לעבוד מהבית והיא סרבה. בכל מקרה הודגש, כי המשרד מחדש פעילותו ביום 11.5.2022 והתובעת מוזמנת להתייצב לעבודה באותם תנאים שנהגו בין הצדדים, בכפוף לעמידה בתנאי התו הסגול. הנתבעים הודיעו כי אם התובעת תסרב לשוב לעבוד ותעמוד על החלטתה להתפטר, הם יכבדו זאת, אלא שבכל מקרה, היא נדרשת להתיצב לעבודה החל מיום 11.5.2022 למשך 30 יום, לצורך השלמת חובותיה בתקופת ההודעה המוקדמת וביצוע חפיפה מסודרת של תפקידה. התובעת לא השיבה למכתב, לא התייצבה לעבודה ותחת זאת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בצד זכויות נוספות שהגיעו לטענתה בגין סיום עבודתה.

פסיקת בית הדין האזורי:

ביה"ד האזורי קבע כי לא ניתן להוציא עובד לחל"ת בלתי מוגבל בזמן. בהתאם, היה על הנתבעים לפנות לתובעת בתום החל"ת ולהציע לה במועד זה לחזור לעבודה. משלא עשו כן יש לראות בכך פיטורים או נסיבות בהן זכאית התובעת להתפטר בשל הרעת תנאים, שדינה כפיטורים. ההצעה המאוחרת לתובעת לשוב לעבודה ניתנה רק לאחר הודעת התובעת על כך שהיא רואה במחדלי התובעים מעשה פיטורים וכי אינה מעונינת לחזור לעבוד, ואף זאת 12 יום ממועד פנייתה. הצעה מאוחרת זה אינה מאיינת את זכאותה לפיצויי פיטורים. בנוסף, נפסקו לתובעת תשלומים בגין רכיבי תביעה נוספים (אי העברת חלק המעסיק לקרן הפנסיה לרבות ניכוי חלקה של התובעת בהפרשות ואי העברתו לקרן, החזר בגין קיזוז ימי חופשה שלא כדין), תשלום חלף הודעה מוקדמת, ונפסקו לחובת הנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

על פסק הדין הוגש ערעור מטעם הנתבעים לביה"ד הארצי. במרכז הערעור עמדה טענת הנתבעים כי הוצאת כלל העובדים לחל"ת קורונה, בנסיבות של חוסר ודאות בקשר לחידוש העבודה, אינה מהווה פיטורים; לחלופין טענו, כי גם אם יש לראות בתובעת מתפטרת בתום החל"ת – חלה עליה חובה להתריע בפניהם על הרעת התנאים לה טענה ולאפשר להם לעשות לתיקון המצב, כתנאי להכרה בה כמתפטרת בדין מפוטרת, הזכאית לפיצויי פיטורים.

הכרעה:

בית הדין הארצי קבל את ערעור הנתבעים בנושא משמעות אי החזרת התובעת מחל"ת בתום התקופה הקצובה.

פסק הדין נשוא הערעור התבסס על ההלכה שקדמה למגיפת הקורונה, על פיה הוצאת עובד לחופשה ללא תשלום ללא הגבלת זמן כמוה כפיטורים. אלא שמאז ניתן פסק הדין המדובר, שונתה ההלכה ע"י ביה"ד הארצי, בפסיקה שהתייחסה פרטנית להשלכות מגפת הקורונה על יחסי העבודה. בענין בן מאור נפסק ע"י ביה"ד הארצי כי יש לבחון כל מקרה של הוצאה לחל"ת לפי נסיבותיו, וכי הוצאת עובד לחל"ת קורונה מצריכה התיחסות יחודית ושונה. במהלך מגפת הקורונה עילת ההוצאה לחל"ת לא היתה תלויה בעיקרה בנסיבות שלמעסיק שליטה עליהן, ובכל מקרה לאור השינויים התכופים בהנחיות הגורמים המוסמכים, יש הצדקה לאפשר למעסיק לשקול שיקולים כלכליים בניהול עסקו, לרבות הארכת חל"ת של עובדיו, כדי לאפשר לו להמשיך לקיימו. בנוסף, במהלך חל"ת קורונה, שלא כמו בחל"ת רגיל, שולמה לעובד קצבת אבטלה שפיצתה חלקית על אובדן שכרו, כך שהעובד לא נותר ללא מקור פרנסה כלל. לפיכך, התיחסות לחל"ת קורונה מחייבת ישום זהיר ומוקפד של הלכות קודמות שעסקו במצבי שגרה.

על בסיס הנמקה זו, נפסק כי אין לקבל את קביעת ביה"ד האזורי לפיה המנעות המערערים ליצור קשר עם העובדת בתום 30 ימי חל"ת מהווה פיטורים. מלכתחילה, הוצאה העובדת לחל"ת קצר של שבוע ובהמשך, לאחר שהוסדר חל"ת הקורונה במתווה חוקי, ניתנה לכלל העובדים הודעה על הוצאה לחל"ת קורונה של 30 יום לפחות, על מנת להקים לעובדים זכאות לקבלת אבטלה במסגרת מתווה הפיצוי שהוסדר בחוק. פנית העובדת בה הודיעה על עמדתה לפיה פוטרה נעשתה בסמוך לחלוף 30 ימי החל"ת ותגובת הנתבעים בה הוצע לעובדת לחזור לעבוד נשלחה מספר ימים לאחר מכן. בנסיבות אלו, לא ניתן ללמוד מהתנהגות הנתבעים כי לא היו מעוניינים בעבודת העובדת, אלא להפך: ניכר מהודעות המערערים לעובדת מייד לאחר שהודיעה על כך שהיא רואה עצמה מפוטרת או מתפטרת כי העריכו את עבודתה, כי חשבו שהיא ממלאת תפקיד חשוב בעסק, וכי הם נזקקים לשירותיה. עוד מסתמן כי דווקא העובדת לא רצתה לחזור לעבוד, שכן תכננה לעזוב את הארץ ולשוב למולדתה.

על בסיס קביעות אלו, נקבע כי העובדת התפטרה מעבודתה, בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים ובוטל חיוב המערערים בפיצויי פיטורים. בנוסף, העובדת חויבה לפצות את המערערים בפיצוי עקב אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, ובוטל חיובם של המערערים בהוצאות משפט.

העובדת חויבה לשלם למערערים סך 6,000 ₪ בגין הוצאות הערעור.

ע"ע 2085-03-24, אייל ברקן ואח' – קמיליה מרקוס, ניתן ביום 9.02.2025, בפני מותב בראשות כב' הנשיאה השופטת ורדה וירט לבנה, כבוד השופטת לאה גליקסמן, כבוד השופט אילן סופר, נציג ציבור (עובדים) הגב' שרה זילברשטיין, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נעמי זנדהאוז.