רקע עובדתי:

בקשת צד בסכסוך קיבוצי מטעם ההסתדרות הכללית נגד חברת הביטוח AIG ישראל (להלן: "החברה") שהוגשה לביה"ד האזורי בתל אביב, במוקדה עמדו טענות ההסתדרות, והוועד מטעמה, להפרת הסדר השעון הגמיש שנכלל בהסכם הקיבוצי שנעשה בין הצדדים בשנת 2023, וכן להפרת מכתב צד מטעם החברה שנחתם במקביל להסכם 2023, בו נקבע הסדר עבודה מהבית של כ-2 ימי עבודה מוגדרים בשבוע, בכפוף למגבלות שונות. 

לטענת ההסתדרות, ההסכמות הקיבוציות קבעו חובת נוכחות של 3 ימי עבודה בחצרי החברה, הכוללת 5.5 שעות ביום לפחות. לגרסתה, לפי לשון ההסכם, זמן עבודה העולה על מכסת החובה האמורה הוא גמיש והעובד יכול להשלים את שעות החסר במסגרת ימי העבודה מהבית לפי שיקול דעתו, תוך עדכון הממונה בכך. עוד טענה ההסתדרות כי לא נדרש אישור הממונה על העובד ליציאה מוקדמת.

לטענת החברה, הסדר השעון הגמיש כפי שמיושם בפועל במשך למעלה משנתיים מאפשר לעובד גמישות רבה, תוך שנדרש אישור הממונה, לאור צרכי העבודה, ליציאה מוקדמת של העובד. החברה טענה כי בהתאם להסכמות הקיבוציות, ככלל שעות העבודה בימי העבודה במשרד צריכות להתבצע במשרד, ועובד אינו רשאי להשלים את שעות החסר בעבודת המשרד בביצוע עבודה מהבית, אלא במקרים חריגים בהם ניתן אישור לכך ובכפוף לצרכי העבודה. עוד נטען כי ההסדר מיושם בפועל בדרך זו במשך למעלה משנתיים, לשביעות רצון העובדים ומנהליהם, וכי הטענות לפגיעה בזכויות העובדים הן תאורטיות, משלא הוצגו מקרים קונקרטיים כלשהם לקיפוח. הודגש כי הצדדים מנהלים כעת מו"מ קיבוצי לחידוש ההסכם הקיבוצי, ולכן דרישות לשינוי תוכנו צריכות להיכלל במו"מ הכלכלי. עוד טענה החברה כי בתי הדין אינם נוהגים להתערב בשאלות מיקרו-ניהול של מקום העבודה, כגון האם על עובד לבקש אישור מהממונה הישיר עליו ליציאה מוקדמת או "לתאם איתו" יציאה מוקדמת. עהחברה הדגישה, כי בתי הדין אינם נוהגים להתערב למפרע בתוכנם של הסכמים קיבוציים, ובפרט נמנעים מלפגוע בעצמאות הצדדים ליחסים הקיבוציים.

הכרעה:

בקשת הצד נדחתה במלואה.

נפסק כי המחלוקת היא תיאורטית, כאשר בפועל הסדר השעון הגמיש מיושם בשטח בהתאם להנחיות החברה, באופן שאינו מצדיק התערבות של בית הדין.

בית הדין התרשם מעדויות הצדדים, וקבע כי למעט עניינים סמנטיים, הצדדים לא חלוקים למעשה על אופן יישום ההסדר (הן לעניין השעון הגמיש והן לעניין העבודה מרחוק) ולא הוכחה הפרה של ההסכם הקיבוצי.

לא קיימת מחלוקת בין הצדדים כי עובד שרוצה לצאת לאחר 5.5 שעות עבודה, צריך ליידע את המנהל ובמידה והמנהל לא מאשר לו – על העובד להישאר בעבודה וחובת נוכחותו אינה הפרה של ההסכם הקיבוצי. המחלוקת האם לקרוא לכך אישור, תיאום או יידוע לא משנה, שכן בפועל עובד ה"מיידע" את המנהל ביציאה מוקדמת למעשה מבקש את אישורו, כאשר המנהל יכול, לדעת כל הצדדים, להחליט שהעובד אינו יכול לצאת בגלל צרכי העבודה. כל הצדדים מסכימים שסירוב של מנהל ליציאה מוקדמת של עובד בשל צרכי עבודה הוא סירוב לגיטימי ושיקול הדעת נתון למנהל.

בית הדין פסק כי העובדה שהחברה נתנה גם הטבה של שעון גמיש וגם הטבה של עבודה מרחוק, לא אומרת בהכרח שיש להחיל את הטבת הגמישות גם בימי העבודה מרחוק (היינו, אין לפרש את ההסדרים כמתן "כפל הטבות"). אין בקביעת החברה לפיה לא ניתן להשלים שעות חוסר שאמורות היו להתבצע במשרד באמצעות עבודה מהבית משום הפרה של ההסכם הקיבוצי.

בית הדין הדגיש כי לאחר כשנתיים בהן ההסדר מיושם באותה דרך, לא הוצגו ראיות לקיום מחלוקות בשטח בעניין, ונראה כי ההסדרים משביעים את רצון העובדים והממונים.

ככלל, בית הדין לא יתערב ב"מיקרו-ניהול" של מקום העבודה, כאשר יחסי העובדים והמנהלים מתקיימים בצורה תקינה. ההחלטה האם לאפשר השלמת שעות מהבית בימי עבודה מהמשרד נתונה לפררוגטיבה הניהולית של החברה, וההחלטה של החברה שלא לאפשר זאת לא חורגת מההסכם הקיבוצי או סותרת אותו.

משמדובר בסכסוך קיבוצי – לא נפסקו הוצאות.