חיוב עובד לפצות את המעסיק בגין ניצול מכסת חופשה ביתר במהלך מגפת הקורונה, מכח תקנות שעת חירום שאפשרו למעסיק זקיפת יתרת חופשה שלילית לחובת העובד

עובדות המקרה:

התובעת היא חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה. הנתבע הועסק ע"י התובעת כמשווק, והוצא לחופשה, ביחד עם עובדים נוספים, במהלך תקופת הקורונה. חופשתו של הנתבע נמשכה כ- 3.5 חודשים, כאשר הוא נקרא לחזור לעבודה ביום 1.7.2020. שבועים לאחר שובו לעבוד זומן העובד לשימוע לפני פיטורים. לבקשת העובד נדחה השימוע ובסופו של דבר נערך בחודש אוגוסט 2020. בחודש ספטמבר 2020 נמסרה לנתבע החלטת השימוע בה הודע לו על פיטוריו.

במהלך חופשת הקורונה שולמו לנתבע דמי חופשה בשיעורים שנקבעו בתקנות המיוחדות שהוחלו על חברות ממשלתיות, שנסמכו על הוראות הסכם המסגרת בשירות הציבורי שנעשה בין המדינה ומעסיקים ציבורים נוספים לבין ההסתדרות הכללית. הוראות ההסכם אשר אומצו בתקנות קבעו את שיעור תשלום דמי חופשת הקורונה, וכן את הסמכות למעסיק להורות לעובד לנצל את מכסת חופשתו גם אם יהיה בכך ליצור יתרת חופשה שלילית. משנדרש הנתבע להשיב את תשלומי החופשה שקבל ביתר טען כי לא היה מודע לאפשרות קיזוזם, כי מצידו היה מוכן ומזומן לעבוד, וכי אינו מסכים להשיבם.

בתביעה שהגישה החברה נגד הנתבע, נדרש על ידה החזר דמי החופשה שקבל הנתבע ביתר בשיעור של 456 שעות, על סך של כ- 41,800 ₪. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה טען כי לאורך הזמן היתה שביעות רצון מעבודתו, כי הממונה עליו התנכל לו ולכן הוצא לחופשה ממושכת אשר הוארכה גם שעה שעובדים אחרים הוחזרו לעבודה; הוא הודר מקבוצת הווטסאפ של העבודה במכוון, השימוע שנעשה לו היה למראית עין ובפועל הוא פוטר מסיבות לא עניניות. בתביעה דרש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 100,000 ₪, פיצוי בגין התעמרות בסך של 100,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

הכרעה:

תביעת החברה התקבלה ותביעת הנתבע הנגדית נדחתה ברובה.

תקנות שעת חירום (הרחבת הסכם יציאה לחופשה על המגזר הציבורי הרחב בשל נגיף הקורונה החדש), התש"פ – 2020, הרחיבו את הסכם המסגרת בשירות הציבורי שנעשה בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית ביום 18.3.2020, כפי שתוקן במהלך התמשכות המגפה (בהסכמים נוספים שנעשו בימים 13.04.2020; 17.04.2020 ו – 30.04.2020). סעיף 5 להסכם המסגרת קובע כך:

"5.יציאה לחופשה

בתקופת ההסכם, כאמור, החל מיום 19 במרץ 2020 ועד יום 16 באפריל 2020, ישהה כל עובד רגיל בחופשה בהתאם לאמור להלן:

(א) כל עוד קיימת לעובד רגיל יתרה חיובית של ימי חופשת מנוחה – ולעניין זה יובא בחשבון כל סוג של חופשה שנתית יהא שמה אשר יהא כגון: חופשה מיוחדת, חופשה ארעית, למעט ימי בחירה ולמעט חופשה פנימית – תהיה החופשה האמורה על חשבון ימי חופשת המנוחה של העובד.

(ב) ככל שלא עומדת לזכות עובד רגיל יתרה חיובית של ימי חופשת מנוחה, ישהה גם הוא בחופשה כאמור כמקדמה על חשבון ימי חופשת המנוחה (שניתנים לצבירה בלבד), להם הוא עתיד להיות זכאי לאחר תום תקופת ההסכם."

בהמשך, בהסכם מיום 17.04.2020, נקבע כך:

"5. יציאה לחופשה

בתקופת ההסכם, כאמור, החל מיום 19 באפריל ועד 30 באפריל 2020, ישהה כל עובד רגיל בחופשה, וחיוב מאזן ימי החופשה שלו יהיה בהתאם לאמור להלן:

(א) כל יום עבודה שחל בתקופת ההסכם שבו ישהה עובד רגיל בחופשה, ייחשב כחצי יום חופשה על חשבון המעסיק וחצי יום חופשה על חשבון העובד למעט ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראלי ולחללי פעולות איבה וטרור (להלן: "יום הזיכרון" (28.4.20) שבגינו יחויב העובד רק ברבע יום חופשה ויתרת היום על חשבון המעסיק, והכל בהתאם למפורט להלן:

(1) כל עובד קיימת לעובד יתרה חיובית של ימי חופשת מנוחה שנתית (של ימי חופשה הניתנים לצבירה ולפדיון) – יחויב העובד בימי חופשת המנוחה השנתית. כאמור לא עומדת לעובד יתרה חיובית של חופשת מנוחה שנתית כאמור, אך עומדת לרשותו חופשה שנתית אחרת, כגון חופשה מיוחדת, חופשה ארעית, ולמעט ימי בחירה – חיוב העובד יהיה על חשבון היתרה החיובית של ימי החופשה השנתית כאמור.

(2) ככל שלא קיימת לעובד רגיל יתרה חיובית של ימי חופשת מנוחה, ישהה גם הוא בחופשה כאמור, ויופחתו מספר הימים לחיוב כמקדמה על חשבון ימי החופשה השנתית, להם הוא עתיד להיות זכאי לאחר תום תקופת ההסכם."

בהתאם להסכמים הנ"ל, שאין חולק כי הוראותיהם חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים, החל מיום 19.3.2020 ועד ליום 18.4.2020, מעסיקים ציבוריים של עובדים שהוצאו לחופשה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, היו רשאים לזקוף לעובדים שיצאו לחופשה יתרה שלילית בגין ימי חופשה. החל מיום 19.4.2020 ועד ליום 2.5.2020, מעסיקים היו רשאים לנכות חצי יום חופשה על כל יום בו הוצא העובד לחופשה. החל מיום 3.5.2020, ככל שהעובד נותר בביתו ולא הוחזר – היה על המעסיק לשלם לו 80% משכרו, כאשר 12.5% מהשכר רשאי היה המעסיק לזקוף על חשבון החופשה. בהמשך, בהתאם להסדר שנעשה בין החברה לבין נציגות העובדים, התאפשר לעובד ששהה בחופשת קורונה מיום 3.5.2020 לקבל השלמה למלוא השכר על חשבון מכסת חופשתו הצבורה.

הנתבע קבל הודעות בכתב מהחברה על הוצאתו לחופשת קורונה, תוך שהחברה מיישמת לגביו את הוראות ההסכמים החלים וכן הסדר השלמת השכר. העובד הודיע בחוזר לחברה על הסכמתו להכלל בהסדר ההשלמה. בהתאם שולם לעובד 100% משכרו מבלי שנפגע בהכנסתו, וכנגד נוכו ימי חופשה ממכסת החופשה ומשכרו בהתאם להסכמים ולהסדר, כך שהנתבע לא נפגע כלל בהכנסתו בתקופת חופשת הקורונה. מעבר לכך, הנתבע נהנה מוודאות תעסוקתית בתקופה בה עובדים רבים במשק נותרו ללא תעסוקה וקבלו הכנסה חלקית בלבד.

בטרם ניצול חופשת הקורונה היה הנתבע מצוי ביתרת שלילית של 228 שעות חופשה. ניכוי שעות החופשה משכרו במהלך חופשת הקורונה תאם את הוראות ההסכמים. גם אם יש לראות בניכוי "ניכוי שכר" ולא ניכוי דמי חופשה, ממילא חלה על הנתבע חובה להשיבו שהרי אינו זכאי לשכר בגין תקופה בה לא עבד כלל.

טענת העובד כי עבד לפרקים במהלך החופשה – לא הוכחה וממילא נסתרה במסמכים ובראיות. הנתבע עזב בעצמו את קבוצת הווטסאפ של העבודה, לא היה זמין לפניות ואף התמהמה במתן מענה לנציגת החברה באישורי החופשה.

התביעות שכנגד מצד העובד לפיצוי על התעמרות ועוגמת נפש – נדחו. טענתו לפגמים בשימוע נתקבלה באופן חלקי, תוך שנקבע כי נפלו פגמים בהליך השימוע, בגינם זכאי העובד לפיצוי בסך 30,000 ₪. לאחר קיזוז הסכומים חויב העובד להחזיר לחברה סך 10,888 ₪ (קרן). לאור התוצאה לא נפסקו הוצאות לצדדים.

סע"ש (ת"א) 35060-11-21, התעשיה אווירית לישראל בע"מ – כפיר מימון (ניתן ביום 12.02.2025) בפני מותב בראשות כבוד השופט כאמל אבו קאעוד, נציג ציבור (עובדים) מר יוסף כליף, נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל פלדי.