יועץ חיצוני שניהל עסק במסגרתו נתן שירותים למספר לקוחות, העסיק עובדת, פרסם את עסקו וערך תכנוני מס עבור העסק – לא יחשב כעובד הלקוח, גם אם נתן לו שירותים לאורך זמן ובהיקף משמעותי

עובדות המקרה:

התובע הוא מהנדס תעשייה וניהול שנתן שירותי יעוץ לנתבעת, חברת מאפיות. בין הצדדים לא נעשה הסכם קבלני בכתב, אולם עסקו של התובע הוקם לפני שהחלה ההתקשרות, והוא הציע להתקשר בהסכם קבלני לאחר שבתקופה קודמת בעבר הועסק כעובד שכיר בנתבעת למשך מספר חודשים, ולא היה שבע רצון. בין הצדדים לא נערך חוזה התקשרות בכתב, שכן בין התובע לבין בעלי הנתבעת, מר אנג'ל, התקיימו יחסי ידידות וחברות, שהיו מושתתים על אמון אישי.

עסקו של התובע נקרא "גבים", ובאתר האינטרנט של העסק הופיעה שמה של הנתבעת כאחת מלקוחותיו. גם בכרטיס הביקור של התובע ובחשבוניות שהוציא הופיע לוגו העסק. בתחילת ההתקשרות הנתבעת הייתה הלקוח היחיד של התובע, אך בחלוף הזמן נוספו לו לקוחות. במסגרת הפעלת העסק, התובע התקשר עם עובדת, שאת התמורה בגין שעות עבודתה כלל בנפרד, בצד חיוב על שירותיו, בחשבונית החודשית שהגיש לנתבעת מטעם העסק. בגין שעת יעוץ שלמה הנתבעת לתובע סך של 215 ₪ לשעה. היקף שעות השירות השתנו מעת לעת, על פי צרכי הנתבעת וזמינות התובע. השירותים נמשכו לאורך תקופה משמעותית (משנת 1996 עד שנת 2018). בסיום ההתקשרות הגיש התובע את תביעתו, בה טען כי מעמדו היה כשל עובד שכיר, ותבע זכויות שונות הנובעות ממעמד זה  בסך כולל של 1,824,398 ₪.

הכרעה:

תביעת התובע להכיר בו כעובד שכיר נדחתה. נקבע כי  הראיות שהוצגו בהליך מצביעות על כך שלא התקיימו בתובע המבחנים לזיהוי עובד, ומאידך הוכחו סממנים לכך שניהל עסק עצמאי משלו.

ביה"ד קובע כי לאור תפקידו של התובע כיועץ ניהולי, אין לתת משקל רב לעובדה שתחום הייעוץ מצוי בעניינים שבליבת העיסוק של הנתבעת. גם עו"ד ורואה חשבון הנותנים לחברה שירותים עוסקים בעניינים שהם במרכז העיסוק שלה, אך בכך בלבד אין כדי להעיד על השתלבות כעובד שכיר. לכך יש להוסיף את האבחנות השונות בין התובע לעובדים השכירים בחברה בתפקידים בכירים: התובע לא נדרש לבקש רשות לצאת לחופשה; לא היה מחויב להיקף עבודה מסוים; לא השתתף באופן קבוע בפעילויות שערכה החברה (כנסים וימי עיון); לא היה בעל חדר קבוע בחברה אלא הגיע למשרדים לפי רצונו וישב בחלל משותף; לא היה בעל גישה מרחוק למערכות החברה; התובע השתמש בתיבת הדואר האלקטרוני של העסק שלו ולא בתיבת הדואר האלקטרוני של הנתבעת, לא קיבל טלפון לצרכי עבודה, תג עובד ושי לחג. התובע אמנם דיווח על שעות שבהן נתן שירות לחברה, אולם זאת לצרכי התשלום בלבד.

הוכח כי התובע אינו עומד בדרישות הפן השלילי של מבחן ההשתלבות –התובע פתח את תיק העוסק המורשה לא על מנת לתת לנתבעת שירות בלעדי, אלא לצורך מתן שירותים ללקוחות נוספים. השירות לנתבעת אמנם היווה את החלק הארי בעסק, אולם זאת לאור יחסיו החבריים עם המנכ"ל, לאור התמורה הכספית המשמעותית ששולמה לו, שבמידת מה  צמצמה את הצורך שלו ללתת שירות למספר לקוחות גדול.

מהראיות עולה כי היחסים החברים בין התובע למר אנג'ל הם הסיבה לכך שלא נעשה בין הצדדים חוזה התקשרות, ואף לכך שתקופת השירות הוארכה מעבר לצרכי הנתבעת. בשנים האחרונות השירות לא היה נחוץ, ולכן  לאחר הפסקתו התובע לא הוחלף ביועץ חיצוני אחר או בגורם פנימי קבוע. אמנם לאחר סיום ההתקשרות חלק ממשימותיו של התובע הועברו לביצוע עובדים שכירים, אולם מרבית מתחומי עיסוקו התייתרו.

גם כלפי צדדים שלישיים התובע הציג עצמו כבעל עסק עצמאי. הדו"חות שהגיש באמצעות עסקו לרשויות המס, כמו גם העובדה שמעת לעת ביקש דחית תשלומים לצרכי תכנון מס, מעידים על ניהול עסקי. כך גם העובדה שלא היה מעונין לעבוד שוב כשכיר; באתר האינטרנט של העסק ציין את הנתבעת כלקוחה שלו; החשבוניות שהוציא נשאו את שם העסק, וכך גם הציג עצמו לעובדים בחברה (יועץ מחברת גבים). התובע אף הציג את העובדת שהעסיק בפני הנתבעת ועובדיה כעובדת של גבים.

התובע הפיק רווח גם מהעסקת העובדת שלו: תחילה העסיק אותה כשכירה ולאחר מכן כנותנת שירותים. התובע שילם לה עבור שירותיה תעריף שעתי של 45 ₪, אולם התמורה שגבה  מהנתבעת בעבור תוצרי עבודתה עמדה על סך 175 ₪ לשעה. יתר על כן: בדיווחים התגלה כי חיוב השעות שהעביר התובע ללקוח בגין עבודת העובדת, עלה על שעות העבודה עליהן דווחה לו העובדת. בעדותה הסבירה העובדת כי הפער נובע כפי הנראה מכך שבצעה עבור התובע באותו זמן עבודות עבור לקוחות אחרים.

מבחינת הפיקוח – התובע קיבל הרשאה ספציפית לנתוני הנתבעת בכל פעם בנפרד, לפי צרכי הפרויקט והשירות שהעניק, תחת פיקוח הנתבעת. המגבלות שחלו עליו בשימוש בנתוני הנתבעת תומכות בכך שהיה יועץ חיצוני.

כלל רכיבי התביעה נדחו. ביה"ד הבהיר כי הוא פוסק הוצאות מופחתות לחובת התובע רק בשל גילו ומצבו (כפי הנראה הכוונה למצב בריאות). התובע חויב בתשלום שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 30,000 ₪. 

טרם חלף המועד האחרון לערעור (2.1.2024). 

סע"ש (אזורי י-ם) 74746-12-19 בן ציון גיני מנשה – שלמה א אנגל בע"מ (ניתן ביום 03.12.2023), בפני כב' השופטת שרה שדיאור, נציג ציבור (עובדים) מר משה נחמיה, נציג ציבור (מעסיקים) גב' לאה בר אילן.