יחסי השפעה בין הנתבע לבין התובעת מעבירים אליו את הנטל להוכחת הסכמתה גם בתביעה נזיקית; עם זאת, כשהתובעת טוענת כי העוולה הנזיקית מהווה גם עבירה פלילית (אינוס ואלימות), נטל ההוכחה הוא עליה, ונדרש ממנה להביא ראיות כבדות משקל, מעבר למאזן הסתברויות, כדי להרימו

עובדות המקרה:

התובעת עבדה ברשות שדות התעופה בתפקיד מנקת מטוסים. לטענתה, בתקופת עבודתה חוותה הטרדות מיניות, מעשי אונס ואלימות מצד הנתבע, שהיה עובד בכיר ממנה. בשל מעשים אלו הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה לפיצוי, הן כנגד הנתבע והן כנגד רשות שדות התעופה (להלן: "הרשות"), כמעסיקה, אשר בין כתליה בוצעו מעשים אלו. תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע נדחתה על הסף, בהחלטה מיום 20.6.2021. התביעה נגד הרשות נדחתה לבקשת הצדדים.

לטענת התובעת, שלושה או ארבעה חודשים לאחר שהחלה את עבודתה ברשות, החל הנתבע, אשר היה הבוס שלה בעבודה, להטרידה. ההטרדות החלו בחיזורים מילוליים, לאחר מכן הפכו לנגיעות ולמעשי אינוס. התובעת פירטה בתצהירה את המקרים בהם הנתבע כפה עליה מגעים אינטימיים, שכללו יחסי מין ברכב ובחדרי מלון, לוו באלימות שהותירה סימנים כחולים על גופה וכללו איומים והתנכלות משסרבה להמשיך לניצולה המיני. התובעת טענה כי הנתבע ניצל את מעמדו ברשות, יחסי המרות ביניהם, החשש שלה מפני פיטורים וחולשותיה (ובפרט את נחיתותה וצרכיה הכלכליים) לצורך סיפוק צרכיו המיניים, ולדחיקתה בדיעבד ממקום העבודה.

הנתבע טען כי מערכת היחסים בינו לבין התובעת התקיימה בהסכמה, מרצון חופשי וכי הוא זה שהביא לסיומה. התביעה הוגשה ממניעי נקמה, תוך שבדיעבד נודע לו על מערכות יחסים מקבילות שניהלה התובעת עם עובדים נוספים ברשות. עוד טען כי לא התקיימו יחסי מרות בינו לבין התובעת.

הכרעה:

בית המשפט דחה את גרסת הנתבע, לפיה כל תפקידו כסגן מנהל משמרת של התובעת התמקד בציוות העובדות למטוסים, או כי לא קבע דבר באשר לקידום העובדות ותנאי העסקתן. נפסק כי הנתבע היה בכיר מהתובעת, היה חלק מההנהלה גם אם לא היה אחראי ישירות על קידומה וחוות דעתו הייתה חשובה לצורך הערכת עבודתה. הנתבע הצטייר בידי העובדות כבעל השפעה במקום עבודתו והתובעת התייחסה אליו ככזה.

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה פותחה דוקטרינת "יחסי השפעה", המצויים בתווך שבין יחסי מרות לבין היעדר מרות. המדובר בדוקטרינה ראייתית לפיה, בקיומם של יחסי השפעה, רף ההוכחה המוטל על המוטרד ביחס לרכיב ההתנגדות, נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרד על ידי עובד מקביל. עוד נפסק כי יחסי השפעה יכולים לנבוע מפערי כוחות המתבטאים בפער מקצועי, בוותק וביכולת השפעה. במקרה זה אין ספק באשר לפערי הכוחות בין הצדדים. מהעדויות אשר נשמעו עלה כי לנתבע הייתה יכולת השפעה משמעותית על הצבת התובעת לאזור עבודה מסוים. בתפקידו כסגן ראש משמרת הייתה לו יכולת השפעה על קידומה של עובדת. הוותק שלו ברשות והקביעות היקנו לו מעמד בכיר על פני התובעת. לכל אלו יש להוסיף את קשריו המשפחתיים עם יו"ר ועד העובדים, פנחס עידן. בנוסף, לנתבע היו יחסים חבריים עם הממונים הישירים על התובעת.

טענת הנתבע שלא ידע שהתקיימו יחסי מרות ביניהם נדחתה. הממונה למניעת הטרדה מינית ברשות העידה שהעבירה הדרכות בעניין זה, הסבירה לעובדים כי מבחינת הדין המשמעתי כשיש יחסי מרות אין ערך לטענת ההסכמה. בנוסף, די בכך שהנתבע ידע בפועל או חשד שהתובעת נעתרת לחיזוריו בשל סמכותו וכוחו בארגון. הנתבע העיד כי עניין הקביעות עלה בשיחות ביניהם והוא הסביר שלא יוכל לדאוג לה. אף אם אקבל את דבריו, יש בכך ראיה לכך שהיה מודע לעובדה שמעמדו מעורר ציפייה לסיוע בהתקדמות או חשש להתנכלות ולפגיעה בקידום.

מכל האמור עולה כי התקיימו יחסי מרות בין הצדדים. המשמעות היא, שנטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבע להוכיח שהיחסים בין הצדדים התקיימו בהסכמתה של התובעת. בענייננו, נטל זה לא הורם על ידי הנתבע. קשה ליתן אמון בגרסה אחת במלואה מבין שתי הגרסאות. הוכח כי התובעת יידעה שני עובדים אחרים במערכת היחסים וביקשה את סיועם להפסיק אותה. גם אם אקבל את גרסתו של עד הנתבע, לפיה התובעת סיפרה לו כי מדובר ברומן, עולה משיחה זו החשש שלה מהנתבע וכי היחסים איתו היו יחסים מאולצים, נבעו מכח יחסי המרות, מחשש למקום עבודתה, מרצונה לרצות אותו על מנת שיעזור לה בקבלת הקביעות הנכספת. לכך נוספה התלות הכלכלית שנוצרה כשלוותה ממנו כספים בשל מצוקתה הכלכלית והחשש מהלוואות בשוק האפור.

בעדות התובעת נמצאו סתירות לא מעטות אשר פוגעות באמינותה. בחינת אמינותה של התובעת משמעותית לקביעה אם מעבר לניצול יחסי מרות, הפעיל הנתבע כוח פיסי, אלימות ואנס אותה כטענתה. התובעת לא תמכה את עדותה בעדים נוספים. מובן שיש קושי לנפגע תקיפה מינית לזמן עדים נוספים. קושי זה מתחזק שבעתיים כשמדובר במקום עבודה, בו ההיררכיה ברורה והקידום הינו נושא מאוד משמעותי בשכרם של העובדים. איני מקלה ראש בכך ומניחה שהתובעת לא יכלה למצוא בנקל חברות לעבודה שתתמוכנה בגרסתה. עם זאת, התובעת הזכירה שמות של עובדות לשעבר ברשות, ואף את בני משפחתה שנכחו בדיון ויכלו לחזק את דבריה, אך לא זימנה מי מהם לעדות. אינני מקבלת את טענתו של הנתבע שניתן ללמוד על חוסר אמינות של התובעת בכך שבתחילה לא רצתה להתלונן ושניסתה לחזור בה מתלונתה כשנודע לה שיש סיכוי שהתלונה תגיע למשטרה. הממונה העידה שהיסוס זה אינו חריג בקרב המתלוננות החוששות מהשלכות של תלונה במשטרה. מאידך, העובדה כי התובעת הכחישה שפנתה למחלקת הרווחה במוסד לביטוח לאומי – כאשר מסמכי תיק הרווחה הוצגו בפני בית המשפט מטעם הנתבע, מטילה צל כבד על עדותה.

התובעת לא שמרה מסרונים שקיבלה מהנתבע ולא הציגה שיחות טלפון. הדעת נותנת שהמעט שתעשה התובעת, כמי שהייתה מודעת לזכויותיה, התלוננה בפני הממונים, כאשר היא מרגישה כל כך מותקפת, חסרת אונים, הוא לשמור על ההודעות והראיות בטלפון.

עיקר הקשיים בקבלת עדותה של התובעת כעדות אמינה נבעו מהסתירות בין דבריה לעדות של ר' א'. מעדותו של ר' א' וראיות שהוצגו, עלה כי השניים ערכו נסיעות משותפות לחו"ל, חופשות בארץ, לינה ביחד במלונות בחו"ל, העלו תמונות המציגות קרבה פיסית, כאשר לדבריו של ר' א' הוא רואה בהם בני זוג. ודאי שלמול תיאור יחסים אלה, התשובה של התובעת לשאלה לגבי הקשר עם ר' א', שמדובר בעלילת שווא ולא הייתה ביניהם זוגיות, אינה מסייעת לאמינותה. בסיום עדותו של ר' א' לשאלות בית משפט התבררו עובדות נוספות, מפתיעות יש לומר, שלא בא זכרן בעדות התובעת. הסתבר שהתובעת עובדת מזה שנה וחצי ב'סופר יודה', מנהלת את הסניף, יש לה רכב מהעבודה, היא עובדת כל ימות השבוע, לעיתים גם בשבת. היא סידרה לבן שלה גם עבודה שם וגם לבת החיילת לעבוד בשישי שבת.

העמדה המקובלת בפסיקה היא שבהליך אזרחי בו העוולה הנטענת מהווה גם עבירה, על התובעת-הקורבן להוכיח את אחריותו של המזיק ברמת הוכחה גבוהה מהרגיל. אף שאין בכך כדי לשנות, במובן הפורמלי, את נטל מאזן ההסתברויות הרובץ לפתחה, היא נדרשת להציג ראיות "כבדות-משקל" כדי לעמוד בנטל זה. ניתן לבסס את ההחלטה על עדות יחידה של הנפגעת בתוספת ראיות נסיבתיות. בענייננו, העדויות שנשמעו פגעו באמינותה של התובעת, לכן לא עלה בידי התובעת להוכיח מעשי אונס ואלימות או הטרדה מינית ברף הגבוה.

התובעת עתרה בכתב תביעתה לפיצוי סטטוטורי עבור כל מקרה של הטרדה מינית, פיצוי עבור כאב וסבל, ובנוסף פיצוי בגין נזק כללי, כפי שיוערך על ידי בית המשפט. בסיכומיה, עתרה התובעת לפיצוי סטטוטורי מקסימלי בסך 124,000 ₪ בגין 81 מקרי הטרדה מינית ובסה"כ כ- 13,000,000 ₪, ו"למסלול חלופי משלים לחישוב פיצוי בהתאם לדין הנזיקי". להוכחת נזקיה תמכה התובעת את תביעתה בחוות דעת מומחית פסיכיאטרית, בה נקבע שהתובעת סובלת מפוסט טראומה מורכבת ונכותה מגיעה ל- 70% נכות. מחקירתה הנגדית של המומחית, עלה כי פגשה את התובעת בשנת 2020 ובשנת 2022, לא ביקשה חומר רפואי לגבי עברה של התובעת, הסתמכה רק על הדברים שהתובעת אמרה לה ולא ידעה פרטים שעלו במהלך הבירור העובדתי בתיק על עבודתה הנוכחית של התובעת. המומחה מטעם הנתבע, ד"ר אדי גרבר, אימץ את קביעות המוסד לביטוח לאומי אשר קבע לתובעת נכות בשיעור 30%. הנני קובעת כי לתובעת נותרו 30% נכות. בקביעה זו אני מיטיבה עם התובעת, לאחר שהוברר שהיא עובדת במקום עבודה מסודר, עובדה שהיא העלימה מעיני בית המשפט, העלימה מעיני המומחים, וגם המוסד לביטוח לאומי לא היה מודע לכך בקביעתו לתפקודה בעבודה.

ביחס לראשי התביעה נפסק:

התביעה להפסדי שכר בגין העבר – על בסיס 30% מהשכר הממוצע במשק. סכום זה ביחס ל- 49 חודשי עבודה בגין העבר עומד על 188,748 ₪.

הפסדי שכר עתידי – על בסיס השכר הממוצע במשק עומד על 640,050 ₪.

פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה עד גיל הפרישה – 103,600 ₪.

הוצאות רפואיות וטיפולים פסיכולוגיים בעתיד – 30,000 ₪.

סך עלות עזרה בבית מוערך גלובלית – 75,000 ₪.

סך הפיצוי עבור כאב וסבל – 350,000 ₪.

נדחתה התביעה לפיצוי בגין מוגבלות בניידות, משלא הוכחה כזו.

סך הפיצוי לפני ניכויים עומד אפוא על 1,387,398 ₪.

בסיכומי התובעת נכלל ניכוי מוסכם וכן ניכויי תגמולים ששולמו לה מהמוסד לביטוח לאומי. הסכום המצטבר לקיזוז עומד אפוא על סך 1,282,000 ₪.

פיצוי נזיקי בגין הטרדה מינית: ככלל, לפי סעיף 6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התובעת רשאית להוכיח את נזקיה ללא הגבלת סכום או לבחור במסלול החלופי, לפי סעיף 6(ב) ולתבוע את הסכום הסטטוטורי המקסימלי ללא הוכחת נזק. התובעת עתרה לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין 81 אירועי הטרדה מינית, אלא שלפי הפסיקה, לצורך פיצוי מסוג זה יש לבחון האם יש לראות באירועי הטרדה מעשים נפרדים, או רצף מעשים אחד. בכל מקרה, הסכום לפיצוי ללא הוכחת נזק במקרה זה, אף שיכול להיות מורכב ממספר מקרים, לפי סוג המעשים או צירוף זמנים, לא יעלה על סכום הנזק שנגרם כפי שהוכח. לפיכך נפסק לתובעת פיצוי במסלול הוכחת הנזק לפי סעיף 6(א) לחוק, כעוולה נזיקית, בשיעור סך כל הפיצוי שנקבע בגין נזקיה, ובניכוי הסכומים המוסכמים.

הנתבע חויב לשלם לתובעת סך של 105,398 ₪ בצרוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 47887-11-20 פלונית נ' רשות שדות התעופה ומר שמעון אבידן (ניתן ביום 1.10.2024) בפני כב' השופטת אירית קלמן ברום.