יש מקום להרחיב את ההגנה החוקית המחייבת היתר פיטורי עובדת בהריון גם על גבר המצוי בהליכי פונדקאות בחו"ל שלא על פי חוק נשיאת עוברים

עובדות המקרה:

שני תיקים שאוחדו, בהם התעוררה שאלה משותפת: האם יש מקום להתערב בעמדת הממונה על חוק עבודת נשים, לפיה פיטורי גבר המצוי בהליכי פונדקאות בחו"ל שלא על פי חוק נשיאת עוברים אינם מוגנים בחוק, ולכן אין בסמכותה להתירם.

בשני המקרים דחתה הממונה את טענות העובדים, גברים המצויים בהליכי פונדקאות בחו"ל, לתחולת הגנת הוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, האוסר על פיטורי עובדת בהריון, על עניינם. עמדת הממונה היתה כי לשון חוק עבודת נשים, המפנה לחוק נשיאת עוברים, מחילה את ההגנה בפני פיטורים על הליך פונדקאות בארץ בלבד, ולכן המבקשים אינם בגדר "הורה מיועד". בהתאם החליטה הממונה כי אין תחולה לחוק ואין צורך במתן היתר לפיטורים.

במסגרת הערעור על החלטת הממונה בפני ביה"ד, טענו התובעים כי ההחלטה לפיה הנושא אינו מצוי בסמכות הממונה פוגעת בזכותם הבסיסית להקים משפחה בישראל, ומנוגדת לזכותם לשוויון ולפסיקת ביהמ"ש העליון שהקנתה זכות לפונדקאות לזוגות להט"בים. מעבר לכך, ההחלטה מחריגה כל מי שאינו אשה מהגנת החוק, ללא הצדקה.

עמדת המדינה היתה כי הוראות חוק עבודת נשים אינן מספקות הגנה למי שהתקשר בהסכם פונדקאות בחו"ל שלא עונה על הגדרת "הורה מיועד". יחד עם זאת, עם קבלת התובענה נערכה בחינה מעמיקה של הסוגייה העקרונית בה לקחו חלק נציגי משרד העבודה, דרגים בכירים בפרקליטות המדינה ובמשרד המשפטים, לאחריה ועל דעת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה הוחלט, כי יש חלופה פרשנית שמתיישבת עם תכלית החקיקה ולפיה ניתן לקבוע כי ההגנה מפני פיטורים שבסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים תחול, בשינויים המחויבים, גם במקרה שבו הורה מבצע הליך של פונדקאות בחו"ל שלא על פי חוק נשיאת עוברים.

הכרעה:

ביה"ד מברך על הפרשנות המרחיבה שהמדינה אימצה בעקבות ההליך.

נפסק כי עמדתה המתוקנת של המדינה עולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון והצדק הקבועים בחוקי היסוד. אכן, חוק עבודת נשים נועד בראש ובראשונה לשמירה על זכויות נשים במסגרת יחסי עבודה, אלא שבחלוף הזמן התגברה ההבנה שגם גברים זכאים להגנות הקבועות בחוק עבודת נשים (כך למשל זכאות לצאת לחופשת לידה ואף להגנות הקיימות בתקופת היריון, טיפולי פוריות וכו').

עמדת המדינה מהווה שינוי שנהוג להחילו כלפי העתיד. עם זאת, משהתובעים אחראים לשינוי המתבקש יש לתת להם להנות מפירות מאמציהם. לפיכך, משהממונה לא דנה בבקשותיהם לגופן, יוחזר עניינם לממונה, לצורך דיון וקבלת החלטה אם להתיר את פיטוריהם, תוך שמיעת עמדת מעסיקיהם.

בנסיבות הענין, ומשהמדינה מצאה לנכון לשנות את מדיניותה ללא צורך בהכרעה – אין צו להוצאות.

על"ח (ת"א) 46377-05-23 עו"ד דותן פלג ואח' – מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים (ניתן ביום 2.04.2024), בפני כב' השופט תומר סילוורה.