לעובד מדינה אין זכות קנויה לקבלת אישור לביצוע עבודה פרטית.

רקע עובדתי:

המבקש, עובד מדינה, החל עבודתו בשי רות המדינה בשנת 2017, כאשר משנת 2020 החל לכהן כמנהל פרויקט בינוי. ביום 3.12.18 הגיש בקשה להתר לביצוע עבודה פרטית, ובקשתו התקבלה בכפוף למגבלות מסוימות, לתקופה שמיום 27.12.18 עד 27.12.19. במהלך חודש יולי 2022 הגיש בקשה נוספת לקבלת התר לביצוע עבודה פרטית, אשר נדחתה. בתחילת שנת 2023 חלה החמרה במצבו הבריאותי של המבקש, והוגבלה עבודתו בהתאם לחוות דעת רופא תעסוקתי. בהמשך נעדר מהעבודה למשך ארבעה חודשים עקב מחלה והמשיך להעדר חודש נוסף שהוגדר כחל"ת. בחודש מרץ 2023, במהלך ההעדרות, נערכה עימו שיחה בה הובהר לו כי לפי התקשי"ר חל איסור על עובד מדינה לבצע עבודה פרטית ללא התר. בשלב זה לאור העדרותו הממושכת ואי שביעות הרצון מתפקודו – אין מקום למתן התר חריג כזה. עם זאת, ככל שלאחר שובו לעבודה יבצע את תפקידו באופן הנדרש למשך 3 חודשים רצופים, יוכל להגיש מחדש בקשה להתר אשר לדבריו מצומצם לסוף שבוע בלבד ולכן אינו פוגע בתפקודו, והיא תשקל בחיוב. סיכום הפגישה הועבר לעובד בכתב, והוא העיר לגביו הערות, אם כי לא בנוגע לנושא העבודה הפרטית. במקביל חזר לעבודה והמשיך בביצוע תפקידו.

ביום 9.10.23 גויס העובד לשירות מילואים, במסגרת מלחמת חרבות ברזל. במהלך שירות המילואים, ביום 26.3.24 הגיש המבקש בקשה נוספת להתר עבודה פרטית. לאחר מספר פניות ניתן לו היתר לתקופה שמחודש מאי 2024 עד חודש ספטמבר 2024 בה שהה עדיין במילואים, או לתקופה קצרה יותר אם ישוחרר מהמילואים לפני המועד הצפוי. לטענת המבקש ההיתר ניתן רק לאחר שלושה שבועות. בחודש אוגוסט 2024 שב וביקש התר, אך לא נענה משום שהממונה סבר כי שירות המילואים שלו כבר הסתיים ולכן תוקף ההתר שניתן פג. בתום שירות המילואים בחודש מרץ 2025 שב העובד לביתו ומאז נעדר בשל מחלה כשבועיים, במהלכה שב ובקש התר לעבודה פרטית.  משבקשתו לא נענתה פנה בבקשה למתן צו זמני ע"י ביה"ד אשר יורה למדינה להשיב לפניה ולנמק את עמדתה ביחס לסרובה לאשר את הבקשה.

הכרעת ביה"ד האזורי

ביה"ד האזורי דחה את הבקשה. בתמצית, נקבע כי לא הוכחה מדיניות פסולה מעיקרה של המעסיקה כלפי העובד, על אף שנפלו טעויות בתום לב בהתנהלותה. שנית, נקבע כי אין בעובדה שהעובד לא קיבל את חוות הדעת מטעם הגורמים הממונים עליו בעניין בקשתו למתן היתר עבודה פרטית כדי להצדיק מתן היתר "אוטומטי". לבסוף, נקבע  כי המבקש לא הוכיח כי ההחלטות בעניינו התקבלו ללא הפעלת שיקול דעת. בנוסף, המדינה פעלה לפי הסיכום בין הצדדים לפיו העובד ישלים שלושה חודשי עבודה רצופה בתפקוד משביע רצון על מנת שבקשתו תשקל בחיוב, כשבפועל המבקש לא השלים את התקופה הנדרשת. ביה"ד מצא בנוסף כי עצימות העבודה במהלך מלחמת חרבות ברזל הצדיק בחינת מתן ההתר לפי צרכי העבודה המוגברים. לבסוף, ציין ביה"ד כי מהראיות עלה כי התובע פנה בהצעות לביצוע עבודה פרטית במהלך התקופה בה לא קיבל התר ובכך נהג בחוסר תום לב. נפסק כי ההחלטה בדבר מתן התר לעבודה פרטית מצויה במסגרת פררוגטיבת הניהול של המעסיק וביה"ד לא ימהר להתערב בה; הבקשה הינה לצו עשה, הניתן במשורה ולא הוכחו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן צו שכזה.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי. בבקשה נטען כי הטיפול בבקשתו לקה בפגמים רבים; לא נשען על שיקולים ענינים, וכי מאזן הנזק נוטה לטובתו.

הכרעה בבקשת רשות הערעור:

ביה"ד הארצי דחה את הבקשה ללא צורך בתגובת המשיבה.

בעת בקשה לצו זמני, בטרם דיון בהליך כולו ובירור מלא של הראיות, נדרש ביה"ד לשקול שני שיקולים מרכזיים: סיכויי התביעה ומאזן הנזק. ככלל, החלטה בדבר מתן צו זמני מצויה במסגרת שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה, אלא במקרים חריגים, בהם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה.

אשר לסיכויי התביעה: סעיף 42.401(ב) לתקשי"ר קובע כי "עבודה פרטית של עובד מחוץ למסגרת עבודתו בשירות המדינה אינה זכות מוקנית ולכן כל עובד המעוניין לעסוק בעבודה פרטית נדרש לקבל היתר לכך." במילים אחרות, לעובד בשירות המדינה אין זכאות אוטומטית לעבוד בעבודה פרטית מחוץ לשעות העבודה, ובחינת מתן ההיתר נתונה למעסיקה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לה. על פי פסיקת ביהמ"ש העליון, האיסור על עבודה פרטית בלא היתר מגשים אינטרסים לגיטימיים של המעביד הן בשירות המדינה והן בסקטור הפרטי: הוא נועד למנוע היווצרות מצב של ניגוד עניינים בין עבודתו הראשית של העובד לבין העבודה הנוספת שבה הוא מעוניין לעסוק, בייחוד כאשר מדובר בעובד השירות הציבורי, האמור לשמש כנאמן של הציבור. מעבר לכך, האיסור נועד לממש את ציפייתו הסבירה של המעביד כי העובד יקדיש את תשומת-לבו לעבודה שבעבורה הוא מקבל משכורת מלאה, בלי שיוסח או יופרע בשל מחויבויותיו למקום עבודה אחר.

לענין מאזן הנוחות – לא הובאו כל ראיות לכך שמאזן הנזק נוטה לטובת המבקש.

מאחר ולא נדרשה תגובת המדינה – לא ניתן צו להוצאות.

בר"ע (ארצי) 66382-05-25, סאפי חשאן – מדינת ישראל (ניתן ביום 29.5.25) ע"י כבוד השופט אילן סופר כדן יחיד.