מכתבי צד שאוזכרו בהסכם קיבוצי על דרך ההפניה, הם בעלי תוקף מחייב כשאר הוראות ההסכם הקיבוצי, גם אם לא הוגשו לרישום

עובדות המקרה:

התובע מועסק ע"י הנתבעת (להלן: "החברה") שנים רבות, כאשר החל משנת 2008 הוא משמש בתפקיד קצין בטיחות בתעבורה, המשויך לסקטור עובדי המינהל. בתביעתו עתר לשלושה תשלומים: הפחתת תוספת "שיפטינג" משכרו; תשלום תוספת ניהול ותשלום עבור זמינות. במרכז פסק הדין עמדה לדיון שאלת זכאותו של התובע להחזר בגין הפחתת תוספת השיפטינג.

התוספת שולמה לתובע במסגרת תפקידו כששיעורה נקבע באחוזים משכרו. בעקבות החלטת הממשלה על ביצוע רפורמה בנמלים והפעלת שני נמלים פרטיים חדשים, נוהל בין חברת הנמל להסתדרות מו"מ קיבוצי ממושך. ביום 28.02.2021 נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי מיוחד, שכלל שלושה הסכמים סקטוריאליים. בהסכם סקטור המינהל (להלן: "הסכם הרפורמה"), נקבע סעיף שכלל שינוי במדרוג השכר של העובדים, באופן שתפקידי העובדים חולקו ל – 7 רמות עיסוק שונות, שכל אחת מהן זכאית לשכר ותוספות שונות. בין היתר, נקבעו שיעורי תשלומי אחזקת רכב, תוספת שיפטינג ותוספת הכרה אקדמית והוסכם על חלוקת העובדים לשלוש קבוצות עיקריות: 1) עובדים שלא חל שינוי בתנאי שכרם או ששכרם עלה עקב המדרוג החדש; 2) עובדים שחלה הפחתה בתנאי שכרם עקב המדרוג החדש; 3) עובדים שההפחתה בשכרם השוטף נעשתה כנגד העלאת שכרם הפנסיוני ביחס לשכר המבוטח הקודם שלהם. ביחס לשתי קבוצות העובדים האחרונות, שהשינוי בתנאי שכרם הפחית רכיבי שכר מסוימים להם היו זכאים בעבר, הפנה הסכם הרפורמה למכתבי צד שניתנו מטעם מזכירת החברה להסתדרות, בהם נכללו שמות העובדים המשתייכים לקבוצות ופירוט התשלומים המגיעים להם על פי המדרוג החדש. בהסכם נכללה הוראה נוספת, לפיה יתכנו התאמות עתידיות ברכיבי שכר שונים שנקבעו במדרוג החדש, בהתקיים תנאים שונים (הצגת תעודה על הכרה בהשכלה אקדמית מוכרת).

הסכם הרפורמה ונספחיו אושרו ע"י הממונה על השכר במשרד האוצר. ההסכם הוגש לרישום ללא צירוף מכתבי הצד עצמם.

בהמשך להסכם הרפורמה, נמסרה לתובע הודעה בכתב מטעם החברה, לפיה בהתאם למדרוג החדש, הוא ימשיך להיות זכאי לשכר הבסיס שקבל עד כה, אולם תוספת שיפטינג שקבל (בערך של כ – 145% משכר הבסיס) תופחת לשיעור התואם את רמת עיסוקו על פי תנאי מדרוג, ותעמוד על סך של כ- 116% משכר הבסיס. התובע ניהל התכתבות עם החברה בה טען כי הוא זכאי לקבל את תוספת השיפטינג בשיעור שנהג עד כה. משנדחתה עמדתו הוגשה התביעה.

לטענת התובע, לא ניתנה הסכמה מחייבת להפחתת תנאי שכרו בהסכם הרפורמה עצמו. בנוסף, בהסכם נכלל סעיף הקובע כי הוראות הסכמים קיבוציים קודמים החלים על סקטור המינהל ימשיכו לעמוד בתוקפן, אלא אם שונו במפורש בהסכם עצמו. מכתבי הצד אינם חלק מההסכם ומשכך – אין בכוחם לגרוע מזכותו לתשלומי תוספת השיפטינג בשיעור לו היה זכאי עד כה. לפיכך, הפחתת שיעור התוספת ע"י החברה נעשתה ללא הרשאה ושלא כדין, והוא זכאי להחזרם ולהמשך תשלומם המלא. בסיכומיו טען כי מכתב הצד לא הובא לידיעת העובדים, לא הוגש לרישום ביחד עם ההסכם הקיבוצי והחברה היא הנושאת בנטל להוכיח שנכלל בהסכם הרפורמה מלכתחילה.

החברה טענה כי הסכם הרפורמה ונספחיו הם פרי מו"מ קיבוצי ארוך ומורכב שנערך עם נציגות העובדים. הוראות ההסכם אמנם הפחיתו לחלק מהעובדים שיעור רכיבים נלווים מסוימים, אולם כנגדם ניתנו לאותם עובדים תשלומים מיטיבים חלופיים. בחינת ההסכם כמכלול, מראה כי תנאיו היטיבו עם התובע באופן משמעותי, כך ששכרו עלה בסך של כ – 1,460 ₪. חישובי התובע ביחס לפגיעה בהפחתת שיעור תוספת השיפטינג שגויים, כאשר חישוב נכון מביא לכך ששיעור ההפחתה עומד על 11 ₪ בלבד. במישור העקרוני נטען, כי מעמדם של מכתבי הצד שנעשו בהסכמת נציגות העובדים אינו שונה ממעמד ההסכם הקיבוצי, משנזכרו בהסכם עצמו. המכתבים לא נשלחו לרישום על מנת לא לפגוע בפרטיותם של העובדים, ששמותיהם ותנאי שכרם מפורטים בהם, וכך נהגו הצדדים להסכם לאורך שנים. לחלופין נטען, כי מעמדם של המכתבים שנזכרו בהסכם הרפורמה עצמו הוא לכל הפחות כשל הסדר קיבוצי מחייב. בכל מקרה אין עילה להתערב בתוכנם, והחברה מנועה מלסטות מהוראותיהם ללא אישור הממונה על השכר באוצר.

הכרעה:

ביה"ד דחה את התביעה ביחס לתוספת השיפטינג.

נפסק, כי שימוש במכתבי צד נלווים להסכמים קיבוציים, כחלק ממכלול של הסכמות והבנות אליהן מגיעים צדדים ליחסי עבודה קיבוציים, הוא פרקטיקה מקובלת במשפט העבודה, מסיבות שונות ומגוונות. לעיתים, מדובר ברצון של המעסיק לשמור על הפררוגטיבה הניהולית שלו ולהבהיר כי על אף שהצדדים הגיעו להבנות בנושא מסוים, אין מדובר בעניין שהוא נושא למו"מ קיבוצי עתידי או לסכסוך קיבוצי ושביתה; במקרים אחרים, מכתב הצד מעגן נושאים שהם חלק מובנה מההסכם, אך משיקולים השמורים למי מהצדדים, ועל מנת "לרבע מעגל" שבו כל צד אוחז במבוקשו, הם נכללים במכתב צד.

טענת התובע לפיה ועד סקטור המינהל לא ידע על מכתב הצד ולא הסכים להפחתה שנכללה בו – נדחתה. עדות יו"ר ועד סקטור המינהל באותה עת, מטעמו של התובע, לא הייתה משכנעת. העדה לא ידעה להסביר כיצד נעלם מעיניה מכתב הצד הנזכר במפורש בהסכם הרפורמה עצמו; אישרה כי הכירה את שמות העובדים ברשימות השונות ואף ציינה כי חבר ועד אחר שנכלל ברשימה כעס עליה בשל הפחתת תוספת השיפטינג שלו. מאידך, עדויות מנהלי החברה, בהן הסבירו את פרקטיקת המו"מ וחתימת מכתבי הצד מול נציגות העובדים לאורך שנים, ואת הסיבה בגללה אזכרו את מכתבי הצד בהסכם ללא הגשתם לרישום מטעמי הגנת הפרטיות –  היו עקביות ואמינות. מעבר לכך, בעקבות עדות יו"ר הועד החברה הגישה ברשות ביה"ד ראיות נוספות, שכללו התכתבויות עם נציגות העובדים, המעידות בבירור על הסכמתה לאמור במכתבי הצד. בנוסף, בדיון המוקדם טען התובע כי אינו מעונין לבקש את עמדת ההסתדרות בהליך, ובכך למעשה נמנע מהבאת עדות חיונית באופן הפועל לחובתו.

גם במישור העקרוני יש מקום לראות במכתבי הצד חלק מההסכם הקיבוצי. המכתבים נזכרו במפורש כנספחים להסכם בגוף ההסכם עצמו; עדויות החברה לאי הגשתם לרישום ולנוהג רב השנים בהקשר זה לא נסתרו ובכל מקרה לא קיימת עילה להתערב בתוכן ההסכמות שאליהם הגיעו הצדדים להסכם הרפורמה ונספחיו.

מעבר לנדרש, ביה"ד הבהיר כי הוא דוחה את חישובי התובע ביחס לשיעורי תוספת השיפטינג שהופחתו, ובכל מקרה הדגיש, כי לאור העובדה שהתובע קבל הטבות שכר אחרות מכח ההסכם הקיבוצי, ששיעורן המצטבר היטיב איתו, הוא אינו זכאי להנות מכל העולמות.  

התובע חויב לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

סע"ש (ב"ש) 39995-12-21, אלברט אמסלם נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (ניתן ביום 10.03.2024), בפני כב' השופט עידו בן צור, נציגת ציבור (עובדים) מר משה דמרי, נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף לוי.

על פסק הדין לא הוגש ערעור.