רקע עובדתי:

התובעים הינם עובדי הוראה אשר מועסקים על ידי עמותת "אלמוכלס" שבבעלותה שני בתי ספר כנסייתיים בנצרת: בי"ס יסודי לכיתות א'-ח' בו מועסקים התובעים, ובי"ס על-יסודי לכיתות ט'-י"ב. שני בתי הספר הינם מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים (מוכש"ר). מתוך 27 התובעים, 17 חברים בארגון המורים, ו-7 חברים בהסתדרות המורים.

בשנת 2008 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות המורים לבין ממשלת ישראל לגבי תנאי העסקתם של עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים (הסכם "אופק חדש"). הסכם זה העניק, בין היתר, תוספות שכר למורים ואין חולק כי הוא חל על מורים המועסקים בשירות המדינה, אך לא הוחל עד כה על מורי בתי הספר הכנסייתיים (כמו גם בתי ספר אחרים במוכש"ר). בשנת 2011 חתם ארגון המורים עם מרכז השלטון המקומי ומשרד החינוך על הסכם קיבוצי להסדרת משכורות המורים בבתי ספר התיכון במדינה (הסכם "עוז לתמורה"). לטענת התובעים, בעקבות יישומו של הסכם אופק חדש נוצר פער של כ-25% בין שכר הבסיס של עובדי הוראה בבתי הספר היסודיים בשירות המדינה לעומת שכרם בבתי הספר הכנסייתיים. בנוסף, הסכם עוז לתמורה העניק תוספת אחוזית בשיעור של 42% תמורת הגדלת היקף שעות העבודה, ועוד שורה של הטבות שכר, אשר שיפרו את משכורות המורים בבתי הספר העל-יסודיים בצורה משמעותית. הואיל ובתי הספר הכנסייתיים הינם מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, נכון למועד זה, הסכמי אופק חדש ועוז לתמורה לא חלים על המורים המלמדים בכיתות יסודי וחטה"ב בבתי הספר הכנסייתיים, והם כפופים להסכמי המורים מ'העולם הישן'. לעומת זאת, מורים המועסקים בחטיבה העליונה מקבלים את תנאי השכר אשר קבועים בתוכנית עוז לתמורה.

ביום 14.05.2023 התקבלה החלטת ממשלה (מס' 511) לגבי יישום רפורמת אופק חדש על בתי ספר יסודיים מוכרים שאינם רשמיים. כחודשים לאחר מכן החליט משרד החינוך ליישם את תוכנית אופק חדש בשנה"ל תשפ"ד על שתי בעלויות במגזר החרדי. בעקבות כך, הוגשה עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים בירושלים, מצד עמותות המנהלות בתי ספר מכל גוני הקשת בישראל, לרבות בעלויות של ביה"ס הכנסייתיים, בה נטען כי יש להורות למשרד החינוך ליישם את החלטה 511 על כלל בתי הספר של המוכש"ר. ביום 18.12.2023 ניתן פסק דין בעתירה בו נקבע כי החלה הדרגתית של אופק חדש על בתי הספר המוכש"רים אינה בלתי לגיטימית, אך "גם החלטה הדרגתית טעונה החלטה עניינית ומנומקת… הקצאה דיפרנציאלית של תקציבים, קביעת תבחינים ענייניים ורלוונטיים במסגרתן של הנחיות מנהליות". נקבע כי החלטת משרד החינוך להחיל את תוכנית אופק חדש רק על שתי הבעלויות, ללא תבחינים וללא נימוקים, היא החלטה פגומה ונגועה באי-חוקיות.

ימים ספורים לאחר החלטה 511, התובעים הגישו את תביעתם, בה נטען כי עובדי החינוך בבתי ספר כנסייתיים עד חטיבת ביניים, מופלים לרעה בשכרם מזה שנים ארוכות אל מול עובדי הוראה בחינוך הרשמי. עוד טוענים התובעים, כי ארגוני המורים (נתבע 1 ונתבעת 2) אינם פועלים בהתאם לאמות המידה הנדרשות מהם כארגוני עובדים, ולא נקטו בצעדים קונקרטיים ליישום תוכניות אופק חדש ועוז לתמורה על התובעים, ובכלל זה לא פעלו מול משרד החינוך ומשרד האוצר כדי לחתום על הסכמים קיבוציים אשר ירחיבו את הרפורמות על בתי הספר הכנסייתיים. בתביעה נתבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים: סעד הצהרתי לפיו ארגון המורים והסתדרות המורים הפרו את חובת הייצוג ההוגן בכך שלא הכלילו את עובדי ההוראה בבתי הספר הכנסייתיים בהסכמים הקיבוציים שהקימו את רפורמות אופק חדש ועוז לתמורה, וכן סעד הצהרתי לפיו התובעים, בהיותם עובדי הוראה במוכש"ר, זכאים לתשלום תוספות השכר של אופק חדש ועוז לתמורה.

ארגון המורים טען כי הוא מייצג באופן הולם את התובעים ואת כל חבריו בבתי הספר הכנסייתיים. הארגון מסכים שקיימת חשיבות להשוואת תנאי העסקתם של עובדי הוראה אלו לתנאים של מורים בשירות המדינה, ולטענתו הוא פעל וממשיך לפעול בהקשר זה בין היתר באמצעות פניות, פגישות וניסיונות בלתי פוסקים לשכנוע למתן המימון ע"י גורמי הממשל. ארגון המורים הוסיף כי התביעה מקדימה את זמנה, שכן הוא מצוי במו"מ להסכם קיבוצי כללי חדש שירחיב את יישום החלטה 511 על בתי ספר נוספים, כך שאין מקום לקבוע כי הארגון לא צלח את מאבקו או כי לא מילא אחר חובת הייצוג ההולם.

הסתדרות המורים הגישה בקשה לסילוק על הסף וטענה שאינה ארגון העובדים היציג ביחס לביה"ס הנדון, ולכן לא ניתן לטעון כלפיה להפרת חובת הייצוג הוגן, וכל מקרה לפי חוקתה קובלנה בעילה של ייצוג בלתי הולם מצויה בסמכות בית הדין הפנימי של הסתדרות המורים כמוסד בוררות. הבקשה התקבלה באופן חלקי, והתביעה כנגד הסתדרות המורים עוכבה והועברה למוסד לבוררות.

הכרעה:

טענת התובעים להפרת חובת הייצוג ההוגן ע"י ארגון המורים נדחתה.

קודם לשנת 2008 שרר סטטוס קוו של השוואת תנאי השכר בין כלל עובדי ההוראה, ללא תלות בסיווג המוסד החינוכי. הסכם אופק חדש משנת 2008 וכן הסכמים קיבוציים מאוחרים יותר, יצרו למעשה קבוצות של עובדי הוראה שהינן שונות מהותית מבחינת תנאי השכר והתגמול. אין מחלוקת בין הצדדים שמאז יישום רפורמות אופק חדש ועוז לתמורה, שהעניקו תוספות שכר משמעותיות לעובדי הוראה המועסקים על ידי משרד החינוך, קיים קיפוח בתנאי העסקתם של התובעים שנובע מאי-הכללתם בהסכמים אלו.

התובעים טוענים כי ארגון המורים כשל מלפעול לכינונו של הסכם קיבוצי אשר יחיל עליהם את תוכנית אופק חדש, בין בהיותו ארגון עובדים יציג ובין מכוח חובתו הכללית כארגון עובדים כלפי חבריו. ארגון המורים הדגיש כי אינו ארגון העובדים היציג ביחס לבתי הספר הכנסייתיים, ולכן לא יכול היה לנהל מו"מ לחתימה על הסכם קיבוצי שיחיל עליהם את תוכנית אופק חדש, אולם פעל בהתאם לכל קנה מידה סביר כדי לקדם את עניינם של עובדי ההוראה בביה"ס. בהתאם, יש לבחון תחילה את טענת התובעים ביחס ליציגות ארגון המורים ובהמשך – את פעילותו עבורם, אף בהעדר יציגות.

יציגות משמעה היותו של ארגון עובדים בעל הסמכות הבלעדית לפעול במישור הקיבוצי על מנת לכונן הסכמים קיבוציים המסדירים את זכויות כלל העובדים במקום העבודה, תוך עמידה בתנאים המספריים הקבועים בסעיף 3 לחוק ההסכמים הקיבוציים תשי"ז-1957 (רוב בקרוב העובדים המיוצגים ולפחות שליש מכלל עובדים אלו).  התובעים אינם מציינים מפורשות האם הם מתייחסים לארגון המורים כארגון יציג ביחס לבית הספר בו הם מועסקים או ביחס לכל בתי הספר הכנסייתיים, אך שתי החלופות לא הוכחו בענייננו: אין בפנינו נתונים המלמדים כמה מורים מועסקים בבתי הספר הכנסייתיים היסודיים וכמה מתוכם הינם חברי ארגון המורים. אף ביחס לביה"ס בו מועסקים התובעים – לא הובאו נתונים ביחס לכמות המורים הכוללת ובמיוחד ביחס לכמות המורים אשר הינם חברי ארגון המורים. הנתון היחיד שעולה מהתיק ושאינו במחלוקת הוא כי 17 מתוך התובעים הינם חברי ארגון המורים. לתצהירי התובעים צורפו אומנם רשימות מורים בבתי ספר שונים של הכנסיות וההשתייכות הארגונית שלהם, אך לא ניתן לדעת האם מדובר בכל בתי הספר הכנסייתיים בישראל ובכל המורים שמועסקים בהם. בפועל, לא הוצגו טפסים של הצטרפות לארגוני העובדים כדי לאשר את נכונות הנתונים בטבלאות, וגם לא ברור האם נתונים אלו עדיין נכונים למועד הגשת התביעה או מתן פסק הדין. יו"ר ארגון המורים אמר למורים בבירור שארגון המורים אינו הארגון היציג מטעמם ולכן אינו יכול לחתום על הסכמים קיבוציים בשמם, עד שיושג הרוב הנדרש.

על כן, משעה שלא הוכח כי ארגון המורים הינו הארגון היציג בבית הספר בו עובדים התובעים, או בבתי הספר הכנסייתיים ככלל, לא ניתן לקבל את טענת התובעים שהארגון הפר את חובתו לייצוג הוגן משנמנע לנהל מו"מ קיבוצי מול המעסיק או מול משרד החינוך, לחתימה על הסכמים קיבוציים אשר יחילו את תוכנית אופק חדש על התובעים. נכון לעת הזאת, ארגון המורים אינו מוסמך לחתום על הסכמים קיבוציים אשר ירחיבו את הרפורמה על בתי הספר הכנסייתיים, ומשנמנע ממנו לעשות כן – אין בכך הפרה של חובת הייצוג ההולם.

אף אם ארגון המורים אינו הארגון היציג, חובת הייצוג ההוגן חלה עליו מכוח חובת הנאמנות ותום הלב כלפי חבריו. בחינת הדרכים בהן נקט ארגון המורים כדי לקדם את עניינם של המורים בבתי הספר הכנסייתיים מעלה פעילות מתמשכת, עקבית ומגוונת עבור התובעים: הארגון יזם שביתה של 4 שבועות בבתי הספר הכנסייתיים במחאה על קיפוח תנאי העסקת המורים; יו"ר הארגון פנה לשר החינוך להציג בפניו את נתוני הפער בין מורים אלו לעמיתיהם ובקש לקיים פגישה דחופה לקידום הנושא; הארגון הכריז על שביתה שמטרתה להחיל את הסכם עוז לתמורה על מערכת החינוך המיוחד, המפתנים ובתי הספר הכנסייתיים; בהמשך פנה לוועדת המעקב שתקיים דיון בנושא ונפגש עם פטריארך הכנסייה במטרה לפנות לעתירה לבג"צ להאיץ את תיקון העוול למורים; ולבסוף שב ופנה לשר החינוך ודרש את החלת רפורמת עוז לתמורה על התובעים. התרשמנו כי הארגון פעל באופן מתועד וכרונולוגי. בנסיבות אלו, אין לקבוע כי נפל פגם או חוסר סבירות בהתנהלות הארגון באופן המצדיק את הקביעה כאילו ייצג באופן לא הולם את חבריו.

בסופו של יום, כאמור, לא הושגה היציגות הנדרשת, והארגון גם לא הצליח להביא להחלתן של תוכניות אופק חדש ועוז לתמורה על התובעים ועל כלל מורי ביה"ס הכנסייתיים – אולם התוצאה אינה מעידה על הדרך ועל העדר ייצוג הולם מצד הארגון. התובעים חוזרים וטוענים כי היה על הארגון להחריף את צעדיו ולנקוט בצעדים אפקטיביים יותר, מבלי לפרט דרכים אחרות בהן ניתן היה לבחור. אף אם ניתן היה להצביע על צעדים ארגוניים אחרים, תפקידו של בית הדין אינו לקבוע אם ישנן פעולות שלא ננקטו אלא האם פעילותו של הארגון לאורך השנים מצביעה על ניסיונות כנים לקדם את מעמד המורים – והתשובה על כך הינה בחיוב. 

מעבר לדרוש נציין, כי התרשמנו שארגון המורים מספק שירותים רבים לחבריו, כגון ייעוץ משפטי, פנסיוני, הלוואות, מתנות ורווחה, וזאת ללא קשר לשאלת היותו ארגון יציג, וכי ימשיך לפעול למען התובעים.

התביעה נדחית. בשים לב למכלול נסיבות העניין והיותם של התובעים חברי ארגון המורים, לא מצאנו כי יש להורות על פסיקת הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.