רקע עובדתי:

המערערת, חברת פלקונאיי (להלן: "החברה"), עוסקת בשירותי פיתוח עסקי בתחום האנרגיה בפרויקטים מדיניים, שהתאגדה בשנת 1999, ובעל המניות היחיד בה הוא מר יאיר גאון. המשיבים, מר לבנה ומר שמואלי, הועסקו בחברה מחודש יולי 2023, מר ליבנה בתפקיד VP Data Science, ומר שמואלי בתפקיד CTO. צוין כי מר גאון הוא דודו של מר ליבנה.

מר ליבנה יצא לשירות מילואים רציף על פי צו חירום מיום 7.10.23, שנמשך גם במועד בו נתבקש היתר לפיטוריו מועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט – 1949 (להלן בהתאמה: "ועדת התעסוקה" ו"חוק חיילים משוחררים") וגם במועד הדיון שהתקיים (17.9.25). מר שמואלי יצא לשירות מילואים רציף על פי צו חירום מיום 15.11.23 שאף הוא נמשך במועד החלטת הוועדה ובמועד הדיון שהתקיים בביה"ד.

החברה הגישה שתי בקשות למתן היתר לפיטורי מר ליבנה ומר שמואלי לועדת התעסוקה, הנסמכות על מצבה הכלכלי. הבקשה הראשונה הוגשה בחודש ספטמבר 2024, ונדחתה בהחלטת הועדה מיום 5.10.24, בנימוק כי הפיטורים קשורים לשירות המילואים ולא נמצא טעם מיוחד להתירם. על החלטה זו לא הוגש ערעור. הבקשה השניה הוגשה בחודש אפריל 2025 ונדחתה בהחלטת הועדה מיום 16.6.25, בה נפסק הפעם כי לא נמצא קשר בין שירות המילואים לפיטורים, כי החברה אכן הפסיקה את פעילותה, אלא שמדובר בתהליך שהיה צפוי, ומשכך לא חל שינוי נסיבות המצדיק דיון מחדש בבקשה.

החברה ערערה על החלטת הועדה שלא להתיר את הפיטורים למרות שנקבע כי לא היו קשורים לשירות המילואים.  המשיבים הגישו ערעור שכנגד בו טענו כי יש לפסול את קביעת הועדה לפיה אין קשר בין פיטוריהם לשירות המילואים.

לטענת החברה, נקלעה לקשיים כלכליים עוד בשנת 2022, לאחר משבר הקורונה והפסקת פעילותה באפריקה. עד מחצית 2023 החברה העסיקה רק את בעליה ורו"ח במשרה חלקית. החל ממחצית 2023 עבר מר גאון להתגורר בחו"ל, ומאז החברה אינה פעילה עוד ואינה מעסיקה עובדים. ההתקשרות בין החברה למשיבים נעשתה לצורך מיזם עסקי משותף בשם "סילו" שהקימו המשיבים בתמיכת מר גאון, כשהחברה משמשת אמצעי להעברת כספים למשיבים לטובת המיזם. משהסתיים המיזם לא נותרה לחברה כל פעילות. בפועל, משרדיה נסגרו, אין לה תיק בביטוח לאומי ואין לה יכולת לשלם למשיבים שכר. החשבונית האחרונה שהנפיקה היתה באפריל 2024, חלה ירידה משמעותית בפעילותה והיא סיימה את השנה עם הפסד שוטף של 144,275 ₪. גרעונה עומד על סך 236,190 ₪ והוא ממומן באופן מלא על ידי מר גאון. מאז החלטת הועדה הראשונה נסגרו גם תיקיה ברשויות המס והסיבה היחידה שהיא לא פורקה הוא הצו האוסר על פיטורי המשיבים. לטענת החברה מדובר במצב בלתי סביר, ההופך אותה לשבויה בידי המשיבים, אשר נותרו מועסקים מכח הצו זמן רב לאחר שהחברה אינה פעילה.

המשיבים טענו כי המשיכו לעבוד בחברה על פרויקט סילו במהלך שירות המילואים, וכוונתם היתה להמשיך לעבוד בחברה. המשיב 2 אמנם עובד ב- 60% משרה במקום אחר, אך זאת רק לצמצום נזקיו, משהחברה הפסיקה לשלם את שכרם בחודש אוגוסט 2024, ובכך פגעה בזכאותם לתגמולי מילואים מלאים מהמוסד לביטוח לאומי.

הכרעה:

ביה"ד מצא כי נפל פגם בהחלטת הועדה המחייב את ביטול החלטתה והשבת בקשת החברה לדיון מחודש בפני הועדה.

סעיף 41 א (א1) לחוק חיילים משוחררים אוסר על מעסיק לפטר עובד בשירות מילואים. סעיף 41 א (ב) לחוק קובע שכדי לפטר עובד בתקופת היותו במילואים, על המעסיק לקבל היתר מוועדת התעסוקה, והוועדה לא תיתן היתר כאמור, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו ורק אם הוכיח המעסיק שהפיטורים אינם בשל שירות המילואים. סעיף 24 לחוק קובע כי בית הדין האזורי הוא למעשה ערכאת ערעור על החלטות הועדה, ובכובעו זה "הוא רשאי לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים ולהחליט כל החלטה ולתת כל צו שוועדת התעסוקה מוסמכת להם." בהתאם, ערכאת הערעור אינה מקיימת הליך ראיות והטענות מוכרעות על יסוד טיעוני הצדדים בכתב.

בחינת החלטת הוועדה מעלה קושי לוגי: הוועדה יישמה באופן נכון את דוקטרינת מעשה בית דין  ובהתאם פנתה לבחון האם חל שינוי נסיבות המצדיק את הדיון בבקשה השניה להתר פיטורים. בהסתמך על אישור רואה החשבון לגבי מצבה הפיננסי של החברה, הועדה שוכנעה שאין קשר בין הליך הפיטורים לשירות המילואים של מר ליבנה ומר שמואלי. משהוועדה עצמה קבעה כי פיטורי המשיבים נשוא הבקשה השניה לא קשורים לשירות המילואים, היה עליה לבחון מחדש את ההצדקה למתן התר לפטרם, על בסיס ההרעה המשמעותית במצבה של החברה והפסקת פעילותה.  

ביה"ד סבר כי נימוק זה כשלעצמו מצדיק השבת הדיון בבקשת ההתר לועדה, אולם למעלה מהנדרש ציין גם את טענת החברה לקיומם של תנאים מיוחדים המצדיקים את מתן ההתר. החברה טענה למשבר אמון בינה לבין המשיבים שממילא אינו מאפשר העסקתם וכן לכך שהפסקת פעילות כלכלית שונה ממצב בו העסק ממשיך לפעול תחת קשיים, ומעסיק עובדים. הפסקת פעילות הוכרה בחוק עבודת נשים כטעם מיוחד להתר פיטורי עובדת בהריון, כך שיש לראות בה טעם מיוחד גם להתר פיטורי עובד במילואים. המשיבים טענו מנגד כי הועדה קבעה שלא חל שינוי נסיבות שיש בו טעם מיוחד להתיר את הפיטורים. ביה"ד ציין כי כאשר לא נותרו בחברה עובדים קשה לקבל את טענת העדר שינוי הנסיבות, ובכל מקרה, הועדה בחרה לדון בבקשה גם לגופה וקבעה בעצמה שהנסיבות השתנו.

בהתאם לפסיקה היקף התערבות בית הדין בהחלטות ועדת התעסוקה רחב יותר מהיקף התערבותו החלטות מינהליות, אולם בית הדין אינו ממהר להתערב בשיקול דעת ובממצאים העובדתיים שקבעה ועדת התעסוקה. הצדדים אמנם ביקשו שבית הדין יקבל את ההחלטה תחת הוועדה, אולם הוועדה היא הגורם המקצועי שדן בעניינים רבים מסוג זה, ובתקופת המלחמה ביתר שאת. הוועדה היא הגוף המקצועי הנכון לבחון את טענות הצדדים, את המפורט בהחלטתה וליישב את קביעותיה הסותרות. בבחינה חוזרת זו ייבחנו טענות שני הצדדים ביחס להחלטה  – הן הטענות בערעור והן הטענות בערעור שכנגד.

לאור החזרת הדיון לועדה – לא ניתן צו להוצאות.