נפסק כי הוראות הסכם פרישה לפי הסכם קיבוצי מיוחד הנהוג במקום העבודה, נגועות בהפליה על בסיס מגדר

עובדות המקרה:

התובעת, עובדת לשעבר בתעשייה האווירית עד ליום 31.12.19, מועד בו מלאו לה 61 שנים ו-3 חודשים, ביקשה לפרוש מעבודתה בפרישה מוקדמת בתנאים מיטיבים. בעקבות זאת נוהלו בין הצדדים שיחות שהובילו לחתימה על הסכם פרישה, אשר על פיו יחולו על התובעת הוראות "הסכם הצמיחה"- הסכם קיבוצי מיוחד שנועד להסדיר תכנית הבראה, במסגרתה יפוטרו עובדים של הנתבעת ויזכו לתנאי פרישה מועדפים. סמוך לאחר החתימה על הסכם הפרישה, פנתה התובעת במכתב לנתבעת וטענה כי בתנאי ההסכם יש הפלייה כלפיה בשל היותה אישה, אך טענותיה נדחו.

במסגרת הסכם הפרישה בו אומצו, כאמור, הוראות הסכם קיבוצי מיוחד אשר הסדיר תנאי פרישה מיטיבים למפוטרים, נקבע כי החברה תשלם לפורש קצבה חודשית מוקדמת בסך של 10,676 ₪, בתקופה החל מיום הפסקת העבודה ועד המועד בו יהיה זכאי לקבל מקרן הפנסיה/ממבטחים פנסיית זקנה, ואילו לפורשת תשולם הקצבה האמורה עד המועד בו תהיה זכאית לקבל ממבטחים פנסיית זקנה לפני גיל פרישת חובה (הגיל בו נתונה לנשים הזכות לפרוש מעבודה לגמלאות הוא 65-62).

בהסכם הפרישה נקבע מנגנון פיצוי נוכח האבחנה בין גבר לאישה באשר לגיל הזכאות לפנסיית זקנה, לפיו לנשים שיהיו זכאיות לקבל מקרן הפנסיה /ממבטחים פנסיית זקנה לפני גיל פרישת חובה, ישולם פיצוי מיוחד בשיעור ההפרש בין הקצבה המוקדמת ששולמה ע"י החברה טרם הגעה לגיל פנסיית זקנה ובין הקצבה המשולמת ע"י קרן הפנסיה, וזאת עבור התקופה עד לגיל פרישת חובה.

עם מלאת 62 שנים לתובעת, הגיל בו היא זכאית לתבוע גמלה מקרן פנסיה, הופסק תשלום הקצבה החודשית לו הייתה זכאית מהנתבעת.

לטענת התובעת, בהתאם להסכם הקיבוצי, היא חתמה על הסכם פרישה זהה להסכם עליו חתמו כל הפורשים במסלול קצבה מוקדמת. התובעת הופלתה לרעה בהשוואה לעובד גבר, אשר לו היה פורש באותם תנאים שנכללו בהסכם הפרישה שלה היה זוכה לזכויות מיטיבות בהשוואה אליה, שכן ההסכם מחייב אותה לקבל מקרן מבטחים פנסיית זקנה בגיל 62, בעוד שגברים ממשיכים לקבל גמלה מהמעסיק עד לגיל 67. לטענתה, חיוב האישה למשוך פנסיית זקנה בגיל 62 מונע ממנה לרכוש מקרן הפנסיה זכויות עד גיל 67, ובכך גורם לה נזק בהשוואה לגבר.

הנתבעת מצידה טענה כי התובעת נהגה בחוסר תום לב קיצוני כאשר ניהלה משא ומתן על הסכם הפרישה, חתמה עליו ואז הגישה תביעה; כי התובעת לא פרשה במסגרת ההסכם הקיבוצי אלא פנתה ביוזמתה בבקשה לפרוש בתנאים מיטיבים, וקיבלה הסברים מפורטים על זכויותיה, כולל העובדה כי ממועד מלאת 62 שנים יפסקו תשלומי הפנסיה המוקדמת; וכי התובעת לא הוכיחה את טענתה להפליה, מאחר ולא הציגה מקרה של אף עובד שהיה מבוטח בקרן פנסיה חדשה וקיבל את תנאי הפרישה להם טוענת התובעת.

הכרעה:

בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי אין להתעלם מהעובדה שלו היו הוראות הסכם הפרישה מוחלות על עובד גבר, הוא היה זכאי לזכויות עודפות לעומת התובעת. עצם התוצאה הבלתי שוויונית ביחס למגדרים שונים מעידה על הפליה, גם אם התובעת לא הצביעה על עובד מקביל שזכה לתנאים טובים יותר.

בית הדין דחה את טענת הנתבעת, לפיה התובעת נגועה בחוסר תום לב קיצוני. אמנם התובעת לא פרשה במסגרת ההסכם הקיבוצי אלא בהסכם פרישה אישי, אולם הנתבעת בחרה לאמץ מההסכם הקיבוצי הוראות שהיו מפלות במקור, ונותרו מפלות לאחר אימוצן. לתובעת, שביקשה לפרוש לפני גיל הפרישה, לא הוצגה בחירה אמיתית ולא הוצע לה לבחור לפרוש במסלול שווה לזה של עמיתיה הגברים אלא הנתבעת הציעה לה אפשרות אחת בלבד. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב קיצוני, ודאי שלא חוסר תום לב קיצוני שיוכל "לשלול" את זכותה לשוויון.

עוד דחה בית הדין את טענת הנתבעת כי סוגיית ההפליה תוקנה ע"י קביעת מנגנון הפיצוי להשלמת סכום פנסיית הזקנה המשולמת לנשים לתקופת הביניים (מגיל 62 עד 67). זאת, מהטעם שהפיצוי אמנם משלים את הגמלה החודשית כך שלא תפחת ביחס לגברים באותה תקופה, להם משולמת קצבה מהמעסיק ולא מקרן הפנסיה, אך אינו מונע את הפגיעה בגובה הגמלה העתידית שיקבלו הנשים לאחר גיל 67 מקרן הפנסיה, בשל כך שהחלו לממש פנסיה כבר מגיל 62.

טענת הנתבעת בדבר הסתמכותה על עלויות הפרישה של התובעת נדחתה, מאחר שלא הוצגו חישובים או הוכחות לנזק שנגרם כתוצאה מההסתמכות הנטענת. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה כי סירבה לבקשתו של עובד אחר לפרוש בפרישה מוקדמת בשל עלויות פרישה גבוהות.

נקבע כי התנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי מפלים בין נשים וגברים, וכפועל יוצא מכך, גם התובעת, שעליה הוחלו הוראות ההסכם במסגרת הסכם פרישה אישי, הופלתה. לפיכך, נפסק כי זכויותיה יושוו כאילו צברה זכויות בקרן הפנסיה עד גיל 67. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת פיצוי בגין הפסדיה בסך 703,108 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן פיצוי נוסף של 30,000 ₪ בגין הפלייתה לרעה.

סע"ש (תל אביב-יפו) 39011-01-21, רויטל ליכטנפלד – התעשייה האווירית לישראל בע"מ (ניתן ביום 4.7.2024) בפני מותב בראשות כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי, נציגת ציבור (עובדים) הגב' אמירה שניצר, נציגת ציבור (מעסיקים) הגב' אורה נורי. על פסק הדין לא הוגש ערעור.