נתקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנוגע להכללת עמלות מכירה בשכר הקובע לזכויות סוציאליות, לרבות פיצויי פיטורים וגמול שעות נוספות, תוך שהובהר כי טענות המשיבה שמדובר ב"בונוס" ולא בעמלה יתבררו בתובענה הייצוגית לגופה.

רקע עובדתי:

המבקשים הועסקו על ידי המשיבה, ערוץ הקניות, כנציגי מכירות (המבקש 2 בהמשך כאחמ"ש וראש צוות) במוקד המכירות הטלפוני. המשיבה שילמה למבקשים שכר שעתי ובונוס חודשי, שלטענתם הינו למעשה עמלת מכירה. לטענת המבקשים, בכל רגע נתון מעסיקה המשיבה לפחות 50 עובדים בשכר שעתי, רובם סטודנטים, חיילים משוחררים, עובדים בתחילת דרכם או עובדים המשתייכים לקבוצות אוכלוסיה מוחלשות אשר אינם מכירים את חוקי העבודה, והמשיבה בוחרת במודע ושלא כדין להימנע מהפרשות סוציאליות בגין העמלות וכן ממתן זכויות נלוות נוספות בגין העמלות, ואף שוללת מהעובדים זכויות כספיות נוספות.

המשיבה טענה כי הבונוס ששולם למבקשים הותנה בתנאים שונים, כך שהוא לא שולם להם עבור עבודתם הרגילה אלא בגין עמידה ביעדים ספציפיים, אישיים או צוותיים, שאינם קשורים דווקא לפדיון או למחזור המכירות. עוד טענה המשיבה, כי בכל מקרה המבקשים אינם עומדים בתנאים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות לאישור תובענה כייצוגית.

הכרעה:

בית הדין קיבל את מרבית רכיבי הבקשה לאישור התביעה כייצוגית.

בית הדין ציין כי ככלל, הנטל להוכיח כי תוספת לשכרו של עובד היא חלק משכר היסוד שלו לעניין זכות סוציאלית כזו או אחרת, מוטל על כתפי העובד התובע. עם זאת, בענייננו הסכם העבודה של המבקשים לא כלל פירוט של מבנה הבונוס/עמלות ולא נמסרה למבקשים הודעה אחרת בכתב ובה פירוט מבנה העמלות. משכך, הנטל במקרה זה להוכיח את מבנה העמלות, שממנו נגזרת התשובה לשאלה האם יש להכלילן בשכר הקובע – מוטל על המשיבה.

בית הדין מציין כי על פי הפסיקה, מעמדו של רכיב השכר ייקבע על פי טיבו ומהותו ולא על פי שמו, כאשר המבחן העיקרי לכך הוא האם מדובר ברכיב שכר המשולם בגין העבודה הרגילה, או שמא תשלומו מותנה בתנאי כלשהו.

בענייננו, הגיע בית הדין למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שבסוף ההליך הייצוגי יקבע כי יש להביא את תשלום ה"בונוס" ששולם למבקשים בשכר הקובע לצורך ההפרשות הפנסיוניות וההפרשות לפיצויים, לצורך חישוב פיצויי פיטורים, לצורך חישוב גמול שעות נוספות וימי מנוחה, וכן לצורך חישוב דמי החופשה ודמי המחלה.

קביעת בית הדין נסמכה על מספר טעמים: ראשית, המשיבה לא הוכיחה בראיות את מבנה הבונוס ומה היו הפרמטרים לתשלום הבונוס, וזאת אף לאחר שנתאפשר לה להשלים ראיות בדרך של הגשת תצהיר משלים; שנית, בהיעדר ראיות מצד המשיבה, אף שלכאורה לא היה אמור להיות לה כל קושי לצרף ראיות כאלה, מופעלת החזקה לפי ככל שהייתה מגישה את הראיות, אלו היו פועלות נגדה; שלישית, המשיבה הסתמכה על פסק דין של בית הדין האזורי (בעניין אספרסו קלאב) שקביעותיו בוטלו ע"י בית הדין הארצי.

בית הדין הדגיש, כי אין באישור התובענה הייצוגית משום אישור סופי לכך שעל המשיבה לשלם לעובדיה הפרשים בגין הבונוסים שלא כללה בשכר היסוד, ושמורות לה כל טענותיה במסגרת הדיון שיתקיים בתובענה הייצוגית לגופה.  

בית הדין דחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בנוגע להכללת עמלות המכירה בשכר הקובע לצורך תשלום דמי חגים, וזאת בהתאם להלכה שנפסקה ע"י בית הדין הארצי בפרשת קסטרו בעניין זה, לפיה מעסיק לא חייב לכלול את רכיב העמלות בתשלום דמי חגים, שכן העמלות אינן באות בגדר "שכר מלא" כאמור בצו ההרחבה.

לעניין הגדרת הקבוצה, קיבל בית הדין את עמדת המשיבה, כי מלבד עובדים בתפקידי מוכרנים (המבקש 1) ומנהלי משמרת (המבקש 2) היא העסיקה עובדים בתפקידים נוספים, ובהם קניינים ואנשי מערכות מידע, שמבנה הבונוס המשולם להם שונה ולא ניתן להתייחס אליו כעמלת מכירה. בהתאם, עובדים אלו לא ייכללו בקבוצה שלגביה מאושרת התובענה הייצוגית. בית הדין פסק כי ככל שביקשו המבקשים לטעון כי קיימות קטגוריות נוספות של עובדי המשיבה המקופחים בזכויותיהם, היה עליהם להציג תשתית ראייתית לכך, אך הם לא עשו זאת, ואף לא עשו שימוש בהליכי גילוי המסמכים לצורך כך.

בית הדין חייב את המשיבה בהוצאות הבקשה בסך 30,000 ₪.

ת"צ (ת"א) 9435-09-22 עמית עמר ואח' נ' כ.י.ד ערוץ הקניות בע"מ (ניתן ביום 18.8.2025) בפני מותב בראשות כב' סגן הנשיאה, השופט דורי ספיבק. (טרם חלף המועד להגשת ערעור).