סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה יצוגית מכח החסם שבסעיף 10 (3) לתוספת לחוק תובענות יצוגיות, לאור קיומם של יחסים קיבוציים פעילים, במסגרתם הוסדרו הזכויות שנתבעו באופן מיטיב לעובדים.

רקע עובדתי:

המשיבה הינה חברה המספקת שירותי תחבורה והיסעים וחלים עליה הסכמים קיבוציים ענפיים ומיוחדים המסדירים את תנאי השכר של עובדיה. המבקש עבד בחברה מיום 18/11/12 ועד ליום 6/7/22, כנהג אוטובוס ציבורי זעיר (אצ"ז) והשתייך לאיגוד עובדי התחבורה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הכוללת ארבע עילות תביעה: אי-תשלום שכר בגין שעות שטיפת הרכבים על ידי הנהגים; אי-תשלום שכר בגין זמן נסיעה והמתנה הדרושים לצורך בדיקת תקינות צמיגים; אי-תשלום תוספת גלובלית בגין זמני נסיעה לעבודה בהתאם להסכם הקיבוצי הענפי; ואי-תשלום תוספת מרחק בהתאם להסכם הקיבוצי הענפי. 

לטענת החברה, חלים על עובדיה הסדרי שכר שונים ומיטיבים, מכוח הסכמים קיבוציים מיוחדים שנחתמו לאורך השנים. יש לדחות את ההליך על הסף לפי סעיף 10 (3) לתוספת השנייה לחוק תובענות יצוגיות,  בשל מערכת יחסי עבודה קיבוצית מפעלית פעילה, במסגרתה ארגון העובדים נוקט לאורך השנים פעולות לצורך הגנה על זכויות עובדי החברה, ואף קיים ועד עובדים פעיל מטעם ההסתדרות אשר מסייע לעובדים באופן שגרתי. עוד טוענת החברה כי יש לסלק את בקשת האישור גם מחמת אי-קיום חובת הפנייה המוקדמת של המבקש לארגון העובדים.

ההסתדרות התייצבה בהליך ותמכה בטענות החברה, תוך שהיא מצביעה על פעילות שוטפת לקידום זכויות העובדים ושמירה עליהן, ותוך חתימה על הסכמים קיבוציים המטיבים עם עובדי החברה. עוד נטען שהמבקש לא קיים חובתו למיצוי הליכים טרם הגשת בקשת האישור כאשר פנה להסתדרות באופן חסר ושגוי, רק כדי לצאת חובה, ומבלי לתת לה הזדמנות הולמת לטפל בטענותיו. לטענת ההסתדרות, ניהול ההליך הייצוגי יפגע בארגון העובדים וביחסי העבודה הקיבוציים, והוא אינו הדרך היעילה להכריע במחלוקות בין הצדדים, שיש להפנותה למנגנונים ליישוב סכסוכים שנקבעו בהסכמים הקיבוציים.

המבקש השיב וטען כי החברה מפרה ביודעין ובמוצהר את ההסכם הענפי, כאשר אינה משלמת לעובדיה בגין זמני עבודה והמתנה, ובכך הפכה את הוראותיו ל"אות מתה". גם ארגון העובדים בוחר שלא לאכוף את ההסכם הענפי. בנסיבות אלו, כאשר הארגון מוותר על זכויות העובדים מכח ההסכם הענפי לטובת הסדרים מפעליים אשר לכאורה מיטיבים רק עם חלקם, אין הוא חוסם את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. עוד טוען המבקש כי פנה להסתדרות מבעוד מועד והציג את הפגיעה בזכויות העובדים, אך זו התנערה מעריכת בדיקה עניינית.

הכרעה:

ביה"ד דחה על הסף את הבקשה לאישור תובענה יצוגית.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי שבמסגרתו על בית הדין לקבוע האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאישורה. סעיף 3 לחוק קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגיות אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית. פרט 10 (3) לתוספת השנייה מאפשר אישור תובענה ייצוגית בכל תביעה בין עובד למעסיק שבה מוסמך בית-דין זה לדון, "למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד, או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי". הוראה זו מצויה בלב המחלוקת בשלב זה של הדיון.

בבג"צ מפעלי השמירה נקבע לעניין פרט 10 (3) לתוספת, כי אין לאפשר הגשת תובענה ייצוגית במקום בו ארגון העובדים מתפקד ופועל לאכיפת זכויות העובדים, וכן נקבעו אמות מידה לבחינת תחולת החסם: "מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר; קיומן או העדרן של הפרות זכויות שיטתיות; את סוג הזכויות שנפגעו; פועלו של ארגון העובדים (הן ביחס לזכויות שנפגעו והן באופן כללי); נגישותו של ארגון העובדים לטיפול בפניות פרטיקולריות של עובדים, על יסוד ההנחה שארגון עובדים מתפקד חייב להעמיד לרשות העובדים שאותם הוא מייצג מנגנון פעיל ויעיל לבחינת תלונותיהם ולאכיפת זכויותיהם; תפקודו הכללי של ארגון העובדים בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של עובדים; יכולתו של ארגון העובדים להביא לאכיפת זכויות העובדים בפועל, כך שיקבלו את המגיע להם מן המעסיק; וכן את יכולתו של ארגון העובדים לפעול גם לאכיפת זכויות בעבר ולא רק במבט צופה פני עתיד." 

עקרונותיו של בג"ץ מפעלי השמירה נדונו בפסיקתם של בתי הדין לעבודה, אשר חזרו וקבעו כי פרט 10 (3) לתוספת נועד לתת עדיפות ברורה למסלול הקיבוצי על פני התביעה הייצוגית, כאשר קיים ארגון עובדים שמייצג באופן נאמן וראוי את כלל העובדים במקום העבודה, ופועל למיצוי זכויותיהם.

לעניננו: המחלוקת הכספית בתיק זה נוגעת בעיקרה להסדרי התשלום הנהוגים בחברה בגין זמני נסיעה אל העבודה וממנה, ובגין זמני ההפסקות בין הנסיעות. אין חולק כי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ההיסעים, משנת 2017, החל על החברה (להלן: ההסכם הענפי), קובע מנגנון לפיצוי העובד בגין זמני נסיעה לעבודה וממנה. על פי סעיף 85 להסכם זה, העובד זכאי לתשלום של 15 דקות בגין הנסיעה מביתו עד לנקודת ההתייצבות הראשונה, וכן תשלום 15 דקות בגין הנסיעה בחזרה מנקודת הסיום ועד לביתו בסוף היום (להלן: תוספת גלובלית). בנוסף, זכאי העובד לתוספת בגין מרחק הנסיעה מהבית לנקודת ההתייצבות הראשונה בפועל (1.5 דקות עבור כל ק"מ נסיעה, בהפחתת התוספת עבור 15 הדקות הראשונות אם מרחק הנסיעה לנקודת ההתייצבות הינו עד 150 ק"מ) (להלן: תוספת מרחק).

בין ההסתדרות לחברה נחתמו מספר הסכמים קיבוציים במשך השנים: הסכם קיבוצי מיוחד מיום 31.0.13 ;הסכם קיבוצי מיוחד מיום 7.2.16 ;הסכם קיבוצי מיוחד מיום 5.9.22 ;והסכם קיבוצי מיוחד מיום 19.9.23. כלומר, עד להגשתה של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, נחתמו 4 הסכמים קיבוציים מיוחדים, שהוסיפו הסדרי שכר מיטיבים. ביום 4.5.25 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד נוסף, שעניינו העלאת שכר של הנהגים. הסכמים אלו מעידים כי מתקיימים יחסים קיבוציים פעילים אשר מטרתם הטבת תנאי שכרם של עובדי החברה.

מכח הסדרים מפעליים הקיימים משנת 2013 ועוגנו בהסכם קיבוצי משנת 2021, נהוגים בחברה הסדרי תשלום בגין זמני הפסקה בין נסיעות, אשר מיטיבים משמעותית עם הנהגים: לנהגי אוטובוס משולם זמן עבודה עבור עד 4 שעות הפסקה בין נסיעות חד-יומיות, וזאת לעומת ההסכם הענפי אשר קובע תשלום זמן הפסקה של עד שעה וחצי בלבד. נהגי אוטובוס ציבורי זעיר זכאים לזמן עבודה מלא בגין עד שעתיים הפסקה ליום מכוח ההסדר המיטיב הקבוע בהסכם קיבוצי מיוחד משנת 2022. הסדרי תשלום זמן ההפסקות בהסכמים המפעליים מביאים לכך שנהגים מקבלים תשלומים עודפים של עד אלפי שקלים מדי חודש, לעומת הסדרי זמן ההפסקות הקבוע בהסכם הענפי. עוד נטען כי החברה מיישמת את הסדרי תשלום זמן הנסיעה הייחודיים לה, ולא את אלו הקבועים בהסכם הענפי, בידיעת ארגון העובדים ובהסכמתו, כחלק מ"שקלול תמורות"(trade-off)  שאינו מיישם באופן דווקני את הוראות ההסכם הענפי בנושא תשלום הנסיעות, כנגד קבלת תמורות והטבות משמעותיות עבור העובדים בנושאים אחרים.

החברה מאשרת בתשובתה כי הסדרי הנסיעות המפעליים שונים מאלו הקבועים בהסכם הענפים, וכי אם מבודדים את התשלום בגין זמני הנסיעה בלבד ובמנותק מכל ההסדרים המטיבים בחברה, נהגים מסויימים זכאים לכאורה לתשלום זמני נסיעה גבוה יותר לפי ההסכם הענפי, ביחס לתנאים הנהוגים בחברה.

לצד ההסדרה המפעלית בהסכמים קיבוציים, המסמכים שהוצגו מלמדים על ייצוג וטיפול שוטף של ההסתדרות בענייני העובדים. לתשובת ההסתדרות צורפו תכתובות עם החברה במהלך השנים, לרבות פניות בעניין הסדרה של צבירת חופשות, תשלום יום חג שחל בימי שישי, הסדרת תנאי עבודה לאחר חזרה מחל"ת קורונה ותשלום מענק רבעוני לעובדים. בנוסף, ההסתדרות הציגה תיעוד לגבי טיפול בפניות פרטניות של עובדי החברה, וניתן ללמוד מהמסמכים שהעובדים מצאו אוזן קשבת אצל אורגניה השונים, וראו בהסתדרות ארגון פעיל המייצג את עניניהם באופן שוטף. תכתובות אלו מלמדות כי הארגון פועל באופן שוטף עבור העובדים, עומד על זכויותיהם ומנהל מגעים מול החברה כדי לשמר את תנאי העבודה הקבועים בהסכמים הענפיים והמפעליים.

המבקש טוען באריכות כי ארגון העובדים לא היה רשאי לוותר על זכויות אשר קבועות בהסכם הענפי, וגם החברה לא היתה רשאית לערוך "שקלול תמורות" אשר מפחית מהזכויות הענפיות. החברה טוענת מנגד. כי הוסכם עם ההסתדרות על שימור הסדר אלטרנטיבי בנושא, לפיו חישוב תשלום הנסיעות נעשה לפי נוסחה המבוססת על זמן נסיעה במקום על בסיס מרחק, שהביא לעובדים תשלום עודף של כ-18 מיליון ₪  לאורך השנים. בהקשר זה נפסק כי הסכם קיבוצי הכולל "שקלול תמורות" הינו לגיטימי, ובלבד שטובת העובד היא העומדת לנגד עיני הצדדים.

המבקש טוען כי יש לתת משקל מיוחד להליך הייצוגי משעה שמדובר בהפרה של זכויות קוגנטיות, שכן לטענתו החברה אינה משלמת שכר עבודה בגין שעות שטיפה ושעות בדיקת תקינות צמיגים, וזאת לצד ההפרה של זכויות הסכמיות ענפיות. אולם, גם כאשר הטענה היא להפרת זכות קוגנטית, יש לבחון את מהות הזכות הנפגעת ועוצמת הפגיעה בה, אל מול מעורבות ארגון העובדים בקידום זכויות העובדים ואכיפתן – בכלל, ובקשר לזכויות מהסוג הנתבע בפרט. מדובר ב"מקבילית כוחות" המאזנת בין התכלית המונחת ביסודו של חוק תובענות ייצוגיות שהיא קידום אכיפת זכויות, לבין ההכרה בחשיבות השמירה על כוחם של ארגוני העובדים – תוך הבנה כי תכליתם רב ממדית ואינה מכוונת רק לאכיפה של זכויות קיימות.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בחברה מתקיימת מערכת יחסי עבודה קיבוציים פעילה, וכי ההסכמות הקיבוציות לעניין תשלום זמני הנסיעה נעשו במודע ותוך שיקול דעת ביחס למכלול זכויותיהם של עובדי החברה. על כן, יש מקום להפעיל את הסייג הקבוע בפרט (10)(3) לתוספת.

בנוסף לכל האמור, לא שוכנענו כי המבקש מיצה את חובתו לפנייה מוקדמת לארגון העובדים טרם הגשת הבקשה. ביום 27.7.22 פנה המבקש לחברה, הלין על פגיעה בזכויותיו והתריע על כוונתו לפתוח בהליך של תביעה ייצוגית. כחודש לאחר מכן פנה המבקש להסתדרות וטען בכלליות כי אינו מתוגמל בגין זמני נסיעות מנקודת סיום הקו לקו מרכזי או לביתו וכן אינו מתוגמל בגין תדריכי בטיחות, השתלמויות ורענונים, שעות כוננות ועבודה בימים בהם ישנן מנוחות קצרות מ-8 שעות בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. למותר לציין כי מרבית מטענות אלו כלל אינן נכללות כעילות תביעה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ביום 15.11.22 ההסתדרות השיבה לפניה ובקשה פרטים כדי לברר את תלונתו של המבקש. המבקש לא ענה למכתבה של ההסתדרות, לא הציג את מלוא טענותיו בגין ההפרות הנטענות וגם לא הציג את המסמכים הנחוצים, כך שלא השלים בפועל את פנייתו לארגון העובדים, ולא הציג הסבר ענייני לכך. בקשת האישור הוגשה בפועל למעלה משנה לאחר קבלת תגובת הארגון, כך שהיה למבקש די זמן להגיב לפנייתו ולקיים הליך של פנייה מוקדמת כראוי – במיוחד נוכח כך שכל הנתונים והמסמכים הנחוצים צורפו לבקשת האישור בסופו של יום.

לאור הממצאים והתנהלות המבקש – נדחתה הבקשה לאישור, תוך שהמבקש חויב לשלם לחברה הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.

תצ (נצ') 55210-02-24, דורון זקס – בון תור בע"מ (ניתן ביום 30.7.25), בפני מותב בראשות כב' השופטת רויטל טרנר, נציגת ציבור (עובדים) הגב' סמדר כוכבי, נציג ציבור (מעסיקים) מר משה חזות. (טרם חלף המועד להגשת ערעור).