עובד שיזם את סיום יחסי העבודה, החל בחיפוש עבודה אחרת והחל לעבוד אצל מעסיק אחר באופן מיידי – לא זכאי לפיצוי בגין פגמים שימוע

עובדות המקרה:

המערער הועסק כנהג משאית אצל המשיבות, שעיסוקן אספקת שירותי הובלה, במשך כ- 7.5 שנים, מתוכן כ- 6.5 שנים ע"י המשיבה 1, ממנה עבר לעבוד ברציפות כשנה נוספת אצל המשיבה 2, שהיא חברת בת של המשיבה 1. בין הצדדים לא נעשה הסכם העסקה בכתב ולא נמסרה למערער הודעה על תנאי העסקתו מכח חוק הודעה לעובד. יום עבודתו האחרון היה 10.1.2018, כאשר ביום 14.1.2018 הגיע לביצוע גמר חשבון במסגרתו נמסר לו מכתב על סיום העסקה ביום 25.1.2018. מאז לא התייצב המערער לעבודה אלא שהה בחופשת מחלה במשך 4 ימים, ובנוסף שולם לו תשלום בגין הודעה מוקדמת עד ליום 25.1.2018.

המערער הגיש תביעה כספית לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה (שתוקנה לאחר הליכי גילוי מסמכים) על סך 1,290,024 ₪, בגין תשלומים שונים שהגיעו לו מהמשיבות, ביחד ולחוד, בגין תקופת עבודתו. עיקר רכיבי התביעה עסקו בהפרשי שכר יומי, גמול עבודה בשעות נוספות ופרמיה. כן נתבע פיצוי בגין אי ביטוח אובדן כושר עבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הנפקת תלושי שכר לא תקינים ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד. לטענתו, הנתבעות שלמו לו תשלומי חסר בגין רכיבים אלו, לא התחשבו בותק המקצועי הקודם שלו, וזקפו את תשלומי הפרמיה על חשבון גמול השעות הנוספות בניגוד לחוק. כמו כן, טען כי לא נערך לו שימוע לפני פיטורים, הגם שפוטר.

המשיבות טענו כי המערער לא הוכיח כי לרשותו ותק מקצועי קודם. לגוף הענין נטען כי הן חברות בהתאחדות מפעלי התובלה בישראל, וחל עליהן ההסכם הקיבוצי בענף התובלה. המשיבות החילו על המערער את תנאי ההסכם הענפי ושולם לו כל המגיע לו מכח ההסכם. המערער אינו זכאי לגמול שעות נוספות מאחר שהפרמיה שולמה במקום וכתחליף לתשלום גמול שעות נוספות, כפי שנקבע בהסכם הענפי. המשיבה 2 הגישה ערעור שכנגד בו טענה כי על המערער להשיב לה את תשלום דמי המחלה ותמורת ההודעה המוקדמת וכן פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב.   

ביה"ד האזורי דחה את מרבית תביעת המערער, ופסק לזכותו סכום כולל בסך של כ 80,000 ₪ בגין חלק מרכיבי התביעה, ביניהם 15,000 ₪ בגין פגמים בהליך השימוע שנערך לו. מנגד המערער חויב לשלם למשיבות סך 25,000 ₪ הוצאות משפט. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין.

פסק הדין האזורי:

ההסכם הקיבוצי הכללי בענף התובלה משנת 1999 קובע, בין היתר, כי ניתן לראות בתשלום רכיב הפרמיה ככזה שבא על חשבון גמול עבודה בשעות נוספות (להלן: הסדר השכר הכולל). כלומר: עובד שחל עליו הסדר השכר הכולל אינו זכאי גם לשכר עידוד וגם לגמול עבודה בשעות נוספות מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה). הוראות ההסכם הענפי לעניין הסדר השכר הכולל לא הורחבו בצו ההרחבה הענפי (להלן: הצו הענפי).

לטענת המערער – המשיבות לא הוכיחו כי היו חברות בהתאחדות מפעלי התובלה במשך כל תקופת עבודתו, אלא שהוצג אישור חברות בארגון המעסיקים ביחס למשיבה 1 ביחס לכל התקופה ואישור חברות ביחס למשיבה 2 החל משנת 2019. מכאן, שלגבי מרבית תקופת ההעסקה – חלו על העסקת התובע אצל המשיבה 1 הוראות ההסכם הענפי, לרבות הכללת הפרמיה בחישוב גמול השעות הנוספות. בנוסף, הוכח כי העסקת התובע ע"י המשיבה 2, חברת הבת של המשיבה 1, נעשתה על בסיס הסכמת המשיבה 2 ביחס לתובע ולשאר עובדיה, לאמץ וליישם על תנאי העסקתם את התנאים הנוהגים בחברת האם. הוכח כי התובע עבד ברציפות אצל המשיבות, כי לא נערך לו גמר חשבון בעת המעבר למשיבה 2, וכי המשיך לקבל את אותם התנאים ששולמו לו במשיבה 1 לאחר המעבר לעבודה אצל המשיבה 2. ניתן לראות במצב דברים זה העסקה במשותף או לחלופין, יש להחיל על העסקת התובע ע"י המשיבה 2 את הוראות סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים, לפיו ההסכם הקיבוצי הכללי המשיך לחול על התובע על אף חילופי המעסיקים. בכל מקרה, מתחשיב שנערך ע"י ביה"ד על בסיס נתוני הנוכחות שהוצגו ע"י הצדדים עולה כי התגמול הכולל שקבל התובע בגין עבודה בשעות נוספות מכח ההסכם הענפי, עולה על התגמול שהיה מגיע לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה – ולכן נדחו טענותיו בהקשר זה.

מרבית רכיבי התביעה הנוספים נדחו, על סמך החומר הראייתי שהיה בפני ביה"ד (תלושי שכר, דו"חות נוכחות, שטרי מטען של המשאיות וכיוב'). בצד זאת נתקבלה תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורים על סך של כ- 15,000 ₪, משהוכח כי המשיבות לא הפרישו לתובע את מלוא הסכום שנקבע בהסכם הענפי, לצורך תחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. כך, המשיבות חישבו את הפרשותיהן לפיצויי פיטורים עבור המערער בסך 6% (וכן את השלמת פיצויי הפיטורים בסך 2.33%) על שכרו בפועל, בעוד ההסכם הענפי קובע כי יש להפריש בגין עובד לפיצויי פיטורים סך של 6% על בסיס 150% מהשכר התעריפי שנקבע בהסכם עצמו. בגין רכיב זה נפסקו לתובע סך של כ – 15,500 ₪ הפרשי פיצויי פיטורים.

הקביעה המעניינת בפסק הדין נוגעת להליך פיטוריו של המערער, בגינו נתבעו פיצויים לא ממוניים. המערער יצא לשירות מילואים של שבועיים בסוף חודש נובמבר 2017, וחזר לעבוד במחצית חודש דצמבר. ביום 9.1.2018 פנה התובע לממונה עליו וטען כי השכר ששולם לו בגין חודש דצמבר נמוך מהמגיע לו, בהתחשב בזכאותו לתגמולי מילואים. הממונה על המערער הסביר לו כי שולם לו שכר המחושב על בסיס 14 ימי מילואים ו – 9 ימי עבודה, ולכן אינו זכאי לתשלום נוסף. המערער פנה למנהל הכספים מטעם המשיבה 2 לטענתו על מנת לקבל הסבר על התשלומים. מנהל הכספים הכחיש כי התובע דרש הסבר על התשלומים, אלא הודיע לו בשיחה כי הוא מבקש מכתב פיטורים. המנהל הבהיר לתובע כי לא ניתן לתת מכתב פיטורים סתם כך, ועליו להוועץ בנושא עם הגורם המוסמך. המערער פנה למנהל נוסף מטעם המשיבה 2, שבחן את חישוב שכרו ומצא כי נפלה בו טעות, שכן הגיעו למערער תגמולי מילואים עבור 16 יום. ביום המחרת, 10.1.2018, הועבר למערער בהעברה בנקאית סך נוסף של כ – 4,000 ₪ בגין הפרש השכר וכן בוצע תיקון בתלוש השכר שלו לחודש דצמבר 2017. עוד קודם לכן, ביום 9.1.2018, המערער פרסם ברשתות החברתיות הודעה שהוא מחפש עבודה חלופית, ומאותו מועד לא התייצב לעבודה. ביה"ד דחה את טענת המערער כי פוטר ביום 10.1.2018, וקבע כי גרסת עדי המשיבה 2 לפיה ביום 10.1.2018 המערער לא בא לעבוד אלא בא לדרוש מכתב פיטורים מתיישבת עם התנהלות הצדדים בזמן אמת: טענת המערער כי ביום 9.1.18 המשאית היתה במוסך לא מספקת הסבר לכך שלא התייצב לעבודה עם המשאית ביום 10.1.2018, ולמעשה לא התיצב לעבודה עד סוף תקופת ההודעה המוקדמת. ביה"ד נתן אמון בעדות המנהלים לפיה באותו יום התובע הגיע רק על מנת לדרוש מכתב פיטורים, ולמרות שנאמר לו שהענין יבדק, התובע החל למלא טופס טיולים והודיע כי לא יחזור לעבוד עוד. מהודעות שהוחלפו בין התובע למנהלו ביום זה עולה כי התובע חיפש את המנהל במהלך ביצוע הליכי סיום העבודה, כי המנהל השיב לו שהוא בפגישה בה דנים על ענינו של המערער. המערער השיב למנהל כי "לא צריך לדון שחרר אותי מכאן תן לי ללכת בשלום. אני לא שווה לדיון שלכם תודה". שעה לאחר מכן שלח המערער הודעה למנהל כי יצא מהעבודה ויגיע ביום ראשון, 14.1.2018 לביצוע גמר חשבון וקבלת מכתב פיטורים.

בהמשך להתכתבות זו קבל התובע מכתב הנושא תאריך 10.1.2018 בו זומן לשימוע טרם פיטורים ליום 14.1.2018. ביה"ד קבל את גרסת התובע לפיה המכתב נמסר לו רק ביום 14.1.2018, ולא במועד שננקב בו, משיצא מוקדם מהעבודה ביום 10.1.2018 שעה שעוד התקיים דיון בעניינו. בכל מקרה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי בפועל לא נערכה למערער שיחת שימוע ביום 14.1.2018. סיכום המפגש  שנערך בכתב יד לא הוצג למערער, ותחת זאת נמסר לו מכתב פיטורים. בשולי הסיכום נרשם בכתב יד כי המערער טען כי אבד אמון בחברה וכי השכר ששולם לו נמוך מידי, וכי למרות שהחברה רצתה להמשיך את העסקתו – סירוב המערער להתנצל על האשמות הסרק שהטיח במנהליו ורצונו לסיים את העבודה הביא לחוסר אמון גם מצד החברה, ולהבנה כי אין ברירה אלא לסיים את העסקת המערער. 

ביה"ד קובע כי בחינת השתלשלות הארועים מעלה כי למרות הפגמים בשימוע – המערער לא פוטר מעבודתו באופן משפיל. המערער הוא זה שיזם את סיום ההעסקה, מיהר לפרסם הודעה על חיפוש עבודה אחרת, כתב למנהל שבכוונתו להגיע רק לשם גמר חשבון וקבלת מכתב פיטורים ולכן תרם לכך שלא נערך לו שימוע כהלכתו. מנגד, המשיבה לא אפשרה למערער הזדמנות להשמיע טענותיו, משהזימון לשימוע נמסר למערער ביום בו לכאורה נתקיים השימוע, וסיכום השימוע לא הועבר אליו. לפיכך, נפסק לזכות התובע פיצוי בסך 15,000 ₪  בגין פגם בהליך השימוע.

בסיכום הדברים, נפסקו לזכות התובע סך של כ – 80,000 ₪ (לאחר שנתקבל חלק קטן מתביעת המשיבה 2 ונפסק כי המערער חייב בהחזר דמי מחלה בגין ימים לגביהם טען כי היה חולה אך הוכח כי עבד אצל מעסיק אחר). בשל הפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק (6% מערך התביעה), התנהלותו הדיונית המסרבלת של התובע וההוצאות הכבדות שגרם למשיבות – הוא חויב לשלם להן הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪. נפסק כי המשיבות רשאיות לקזז סכום זה מהסכום הכולל שחויבו לשלם למערער.

הכרעה בערעור:

ביה"ד הארצי אישר את פסק הדין האזורי, למעט בענין אחד, בו התקבל הערעור שכנגד מטעם המשיבות, ביחס לפסיקת פיצוי לזכות המערער בגין פגמים בהליך השימוע.

נפסק, כי מהקביעות העובדתיות בפסק הדין עולה בבירור כי העובד הוא שיזם את סיום יחסי העבודה, ומכל מקום לא זו בלבד שלא התנגד להם אלא אף איתר מקום עבודה חלופי בו החל לעבוד ביום קבלת מכתב הפיטורים. בנסיבות מעין אלה, ואף אם נקבל את הקביעה כי העובד פוטר ללא הליך של שימוע הגם שהקביעות העובדתיות עשויות להתפרש כסיום עבודה מוסכם, איננו סבורים כי היה מקום לחייב את המערערת 2 בפיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בהם חפץ העובד. בהתאם, חויב המערער להשיב למשיבות סך של 15,000 ₪.

לא הוצא צו להוצאות בגין הדיון בערעור.

ע"ע (ארצי) 27043-04-2024, דימיטרי טרוסקין – מיכאל את מיכאל – המובילים כרמיאל בע"מ ואח' (וערעור שכנגד) (ניתן ביום 19.03.2025), בפני מותב בראשות כבוד השופטת סיגל דוידוב מוטולה, כבוד השופט רועי פוליאק, כבוד השופטת חני אופק גנדלר, נציגת ציבור (עובדים) הגב' ורדה אדוארדס, נציגת ציבור (מעסיקים) הגב' נעמי זנדהאוס.