עובד שעבר למתחרה תוך הפרת הוראות אי תחרות בהסכם העסקתו, פנייה ללקוחות מעסיקתו הקודמת ושימוש בסודות מסחריים – חויב, ביחד ולחוד עם מעסיקתו החדשה שעוולה בגרם הפרת חוזה ובעשיית עושר ולא במשפט, בפיצוי מעסיקתו הקודמת בסך של 600,000 ₪

עובדות המקרה:

הנתבע 1 עבד אצל התובעת, חברה הפועלת בתחום האפיליאציה – שיווק שותפים באינטרנט – כמנהל פיתוח עסקי. בין הצדדים נחתם הסכם העסקה, שכלל תניית הגבלת עיסוק למשך 6 חודשים לאחר סיום יחסי העבודה והגבלה של פנייה ללקוחות התובעת במשך 12 חודשים. ביום 31.3.2022 התפטר הנתבע מעבודתו בתובעת, ומועד סיום עבודתו היה ביום 30.5.2022. הנתבע החל עם סיום העסקתו לעבוד אצל הנתבעת 2 – חברה העוסקת אף היא בתחום האפיליאציה.

התובעת טענה כי היא שם דבר בעולם השיווק האינטרנטי, וכי לה סודות מסחריים אליה נחשפים עובדיה. לטענת התובעת, לנתבע 1 היה תפקיד מרכזי בתובעת, שכלל איתור וגיוס לקוחות וניהול לקוחות חדשים וקיימים, והוא היה חשוף להסכמי ההתקשרות מול לקוחות ולסודות מסחריים. לטענת התובעת, בשנת 2022 החלה הנתבעת 2 להעתיק את ליבת פעילות התובעת ע"י פיתוי שלושה מעובדי התובעת. במסגרת תנאי ההעסקה שהוסכמו בין העובדים העוברים לבין הנתבעת 2, הוסכם גם על הענקת מניות אקוויטי והגנה משפטית במקרה שהתובעת תגיש נגדם תביעה משפטית, הוראות שהינן חריגות ביותר לטענת התובעת. הנתבע 1 חתם על הסכם עבודה עם הנתבעת 2 במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, בעוד שהתובעת הצליחה לשכנע את שני העובדים האחרים לחזור בהם מהתפטרותם. לטענת התובעת, הנתבע 1 הסתיר ממנה כי הוא עוזב על מנת להקים אופרציה מתחרה; הקליט את מנהליו בתקופת ההודעה המוקדמת; עשה מניפולציות על מנת להמשיך ולקבל גישה למידע סודי של התובעת; התחייב בסמוך לסיום עבודתו כי לא יעבוד בחברה מתחרה; התחרה בתובעת בעודו בתקופת ההודעה המוקדמת; ואף שכנע עובד נוסף (ראש צוות) לעבור לעבוד בנתבעת 2. לטענת התובעת, הנתבעת 2 העתיקה את אתרי הדירוג של הנתבעת 1, תוך שעשתה שימוש במידע סודי שהיה ידוע לנתבע 1. עוד לטענת התובעת, הנתבע 1 פנה בשם הנתבעת 2, בין היתר, ללקוחות התובעת אליהם נחשף ועימם התקשר בתקופת העסקתו בתובעת, ולקוחות אלו התקשרו בעקבות פעילות זו עם הנתבעת 2. לטענת התובעת, הנתבע 1 הפר הפרה יסודית של הסכם העסקתו; הנתבעת 2 עוולה בגרם הפרת חוזה; התנהלות הנתבעים מהווה עשיית עושר ולא במשפט; גזל סוד מסחרי; הפרת זכויות יוצרים וביצוע פעולות פליליות. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים לפצותה בסך 5,000,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה והרווחים שהפיקו ממעשיהם, ולחלופין בסך של 3,900,000 ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות בגין כל הפרה.

הנתבעים טענו כי פעילות התובעת והנתבעת 2 אינה זהה; כי הנתבעת 2 מפעילה אתרי דירוג והשוואות מתחילת דרכה, עוד לפני תחילת העסקתו של הנתבע 1 אצלה וללא קשר אליו; כי ממילא היה בידי אחד ממייסדי הנתבעת 2 את כל הידע והמומחיות הדרושים; כי הנתבע 1 לא ניסה לשכנע אף עובד בתובעת לעבור לנתבעת 2; כי אין תוקף משפטי לתניות אי התחרות בהסכם ההעסקה שבין התובעת לבין הנתבע 1; כי הנתבע 1 לא הסתיר מהתובעת את מעברו לנתבעת 2; כי ההיכרות של הנתבע 1 עם תחום הגמבלינג איננה מתקופת עבודתו אצל התובעת; כי הנתבע 1 היה עובד מן השורה בתובעת ולא נחשף בתקופת עבודתו הקצרה לסודות מסחריים או למידע סודי; כי הנתבעת 2, כמו התובעת, עושה שימוש בכלים שקיימים באינטרנט; כי גם אם הנתבעת 2 הייתה רוצה "להעתיק" את אתרי התובעת, לא היה לה כל צורך להעסיק את הנתבע 1 לשם כך, שכן אתרי האינטרנט של התובעת הם פומביים וחשופים לכל; כי  על פי הודאת בעל הדין של התובעת, האלגוריתם המתוחכם והדינאמי אליו היא מתייחסת הוא לא של התובעת עצמה, אלא של חברת גוגל ;וכי הנתבע 1 התפטר מעבודתו בתובעת משום שסבר שלא תוגמל כראוי.

הכרעה:

בית הדין קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת ביחד ולחוד סך של 600,000 ₪ בגין העוולות שגרמו לתובעת, וכן תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪. 

בית הדין קבע כי הנתבע 1 עבר הכשרה במהלך תקופת עבודתו בתובעת: הוא נחשף במהלך עבודתו בתובעת לשיטות העבודה עם הלקוחות, ולא עבד בתחום טרם עבודתו בתובעת; התובעת לימדה את הנתבע 1 את העבודה וסביבתה ברמת המאקרו; חשפה בפני הנתבע 1 את הלקוחות בתחום הגיימינג אותם הצליחה לגייס; הכירה לנתבע 1 את לקוחות התובעת בתחום ההימורים ואנשי הקשר עמם עליו להיות בקשר, הציגה לו את התנאים המסחריים שסוכמו איתם וטכניקות מכירה המיוחדות לעולם האפיליאציה של ההימורים, מידע שהינו בעל ערך רב שאותו רכשה התובעת לאורך שנים בעבודה סיזיפית. על בסיס קביעה זו באשר לקיומה של הכשרה שניתנה לתובע, קבע בית הדין כי יש בסיס לקביעות בהסכם העבודה של הנתבע 1 בדבר סודיות, הגבלת תחרות ואיסור פנייה ללקוחות התובעת.

בית הדין קבע כי הנתבע 1 נחשף לסודות מסחריים של התובעת – אמנם לא הוכח כי הנתבע 1 הוציא פיזית מסמכים או העתיק למחשבו מסמכים של התובעת, אך אין חולק כי לנתבע 1 על פי עדותו היו את כל אנשי הקשר של לקוחות התובעת בסקייפ וכן הדו"חות היומיים; אמנם רשימת הלקוחות מפורסמת באתרי הדירוג של התובעת, אך לא ניתן בקלות ללמוד על רשימת הלקוחות מהאתר עצמו, בוודאי לא מי הם הלקוחות הרציניים; יתרה מכך, הוכח שיש הרבה מאד מידע הנוגע ללקוחות שאינו מתפרסם באתרים; הנתבע 1 נחשף גם לדוחות היומיים, בהם מפורטים נתונים על מחירי העיסקאות, הרווחים, התמורות, התקציב ואופן הצגת הלקוחות באתר; אותם דוחות פנימיים לא פורסמו באופן פומבי ולא מדובר במידע פתוח לכלל; באתר התובעת מופיעים שמות הלקוחות אך לא התנאים המסחריים; לא מפורסמים באתר שמות אנשי הקשר; אין המדובר רק ברשימה של לקוחות, אלא במידע שאגר הנתבע 1 במהלך עבודתו לגבי לקוחות אלה. סיכומו של דבר, הנתבע 1 נחשף במהלך עבודתו בתובעת לכל העסקאות והמיזמים של התובעת, לשיטות עבודתה, לשירותיה, למוצריה, ללקוחותיה, לפיתוחיה. אנשי הקשר, התנאים המסחריים עם כל לקוח, הכנסות ורווחי כל לקוח – הם הסוד המסחרי.

בית הדין קבע שהנתבעת 2 לא הוכיחה את טענתה שיש לה רקע בתחום האפיליאציה והיא פעילה משנת 2020. כמו כן, הוכח כי הנתבע 1 פנה ללקוחות התובעת ודיבר עם אנשי הקשר של הספקים עם תחילת עבודתו אצל הנתבעת 2; עוד הוכח, כי לנתבעת 2 לא הייתה פעילות אפיליאציה בתחום ההימורים באנגליה ובאירלנד אלא רק לאחר שהנתבע 1 התחיל לעבוד אצלה. העולה מהאמור הוא שהנתבע 1 הפר את הסכם העסקתו עם התובעת.

עוד קבע בית הדין, שהנתבעים ידעו שהתנהלותם אינה כשורה, ולכן דאגו להכניס סעיף המגן משפטית על הנתבע 1 מפני תביעה של התובעת; ואף ניסו להסתיר במהלך ההליך את הסכם ההעסקה שבין הנתבע 1 לנתבעת 2 ואת ההסכם שנחתם מול שלושת העובדים שאמורים היו לעבור לנתבעת 2, ועובדה זו נזקפת לחובתם.

בית הדין קבע שהנתבעת 2 עוולה כלפי התובעת בגרם הפרת חוזה, שכן גרמה ביודעין, ובלי צידוק מספיק, להפרת ההסכם שבין התובעת לבין הנתבע 1. בית הדין אף קבע שהתובעת הוכיחה נזק שנגרם לה עקב הפרת החוזה, גם אם אין הוכחה ישירה שהירידה בהכנסותיה נבעה רק בגלל פעולות הנתבעים. בית הדין אף קבע שהנתבעת 2 התעשרה שלא כדין על חשבון התובעת תוך גזילת לקוחותיה.

ביחס לגובה הפיצוי בגין כל ההפרות הללו מצד הנתבעים, קבע בית הדין כי התובעת לא הוכיחה במסמכים חשבונאים את גובה נזקה. כיוון שהוכח שהנתבע 1 פנה למצער ל- 6 לקוחות התובעת, ומשהפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק נקבע על פי חוק עוולות מסחריות על סך 100,000 ₪ בגין כל גזל סוד, חייב בית הדין את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 600,000 ₪.

סע"ש (ת"א) 32487-09-22 מונשוט מרקטינג בע"מ נ' רז יורגנסון וכולמינד בע"מ (ניתן ביום 14.5.2025) בפני מותב בראשות כב' השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ. טרם חלף המועד להגשת הערעור.