על אף קיומה של עילת תביעה אישית למבקשות והתנהלות פגומה באופן שיטתי מצד המעסיק – נדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לאור הבירור הפרטני הנרחב שיידרש ביחס לזכאות חברות הקבוצה ומשיקולי מדיניות.

רקע עובדתי:

מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר מפעיל מאות בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, המספקים שירותי חינוך לציבור החרדי, והוא מעסיק אלפי עובדות ועובדי הוראה. שתי המבקשות שימשו כמורות ממלאות מקום במשיב, ושולם להן שכר שעתי. במרכז הבקשה עומדת טענת המבקשות, כי כיוון ששימשו כמורות ממלאות מקום מעל 51 ימים ובהתאם לכללים החלים על עובדי הוראה במשרד החינוך, היה על המשיב לשלם להן שכר כשל "מורה בתקן" לרבות זכויות נלוות, כגון קרן השתלמות ודמי מעונות, ולא להסתפק בתשלום שכר שעתי.

המבקשות טוענות כי מדובר בעילת תביעה המשותפת להן ולשאר חברות הקבוצה אשר הועסקו על ידי המשיב כממלאות מקום למשך תקופות שלמעלה מ- 51 ימים.

לטענת המבקשות, על פי הכללים שנקבעו בתקשי"ר, כאשר עובדת מועסקת כמורה מחליפה לתקופה ממושכת (מעל 51 ימים), לדוגמא כאשר היא מחליפה מורה שיצאה לחופשת לידה או לחופשת מחלה ארוכה, משרד החינוך נוהג לשלם לה משכורת כשל מורה בתקן, בהתאם להיקף המשרה שהיא ממלאת בפועל ולנתוניה האישיים (השכלה וותק כיו"ב). 

לטענתן, על אף שהמשיב מחוייב, על פי "הלכת בוסי", להחיל על עובדיו את הכללים החלים על עובדי הוראה המועסקים במשרד החינוך, הוא נוהג לשלם למורים מחליפים המועסקים למשך תקופות ממושכות שכר שעתי כפי המשולם למורים מחליפים שמועסקים לתקופות קצרות.

לטענת המבקשות, עילות התביעה שהוכחו לכאורה עומדות לכל חברות הקבוצה, שכן מדובר בתנאי שכר אחידים, כאשר הליך יצוגי הוא הדרך היעילה וההוגנת לליבון הסוגיות נשוא ההליך.

המשיב טוען כי במהלך השנים הוא טעה לחשוב כי מתכונת ההעסקה של ממלאי מקום במשרד החינוך שונה מזו שהוצגה על ידי המדינה בהליך דנן. לטענתו, הוא לא היה ער לחובה לשלם לממלאי מקום בנסיבות מסויימות שכר כשל מורים בתקן, ולא היה ער לאבחנה בין ממלאי מקום לתקופות קצרות (מחליפים של מורים חסרים בנסיבות בהן לא מתפנה תקן) ולתקופות ארוכות (כמחליפים מורים שפינו תקן).

המשיב הבהיר כי אין לו שום עניין בתוצאות ההליך שכן ממילא שכר המורים המועסקים על ידו ממומן במלואו על ידי המדינה, וכל סכום שיפסק לזכות מי מחברות הקבוצה ישולם על ידי המדינה. 

לגופו של עניין טען המשיב, כי גם על פי הנהוג במדינה, רק מורים שכשירים למינוי בתקן ונפתח להם תיק עובד הוראה מקבלים שכר לפי משרה בתקן, שאם לא כן משולם להם שכר לפי שעות אפקטיביות בלבד.

לטענת המשיב, בהתאם להלכת בוסי לא כל הוראות התקשי"ר חלות על מוסדות רשמיים שאינם מוכרים, ומכל מקום בהתאם להוראות התקשי"ר כל שנקבע הוא כי מורה המועסק במילוי מקום מעל 51 ימים יקבל שכר לפי דירוג וותק בצירוף תגבור הוראה וגמול הכשרות, ללא כל התייחסות לתנאים נלווים אחרים. 

לטענת המשיב, לא עלה בידי המבקשות להניח תשתית ראייתית המצדיקה אישור ההליך כייצוגי, כיוון שלא כל מי שעבדה 51 ימים בשנה זכאית לסעדים הנתבעים, אלא שמדובר בקבוצה שאיננה הטרוגנית שכן יש להוכיח עבודה ב – 51 ימי עבודה רצופים ויש להוכיח כי היה זה בנסיבות בהן המורה הקבוע פינה תקן.

עוד לטענת המשיב, יש לבדוק האם המורה ממלא המקום עומד בתנאי הסף למינוי למשרה בתקן, באילו משעות העבודה החליף מורה שנעדר לתקופה ממושכת ובאילו החליף מורה שנעדר לימים בודדים, ומדובר בשאלות שראוי לברר אותן על בסיס פרטני.

הכרעה:

בית הדין דחה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית.

הכרעת בית הדין נסמכה בעיקר על עדותה של מנהלת תחום שכר עובדי הוראה במשרד החינוך. לפי עדותה, מורים שמועסקים על ידי משרד החינוך כמלאי מקום לתקופות ארוכות ומוצבים לעבודה בתקן פנוי, מועסקים על ידי משרד החינוך במתכונת של מילוי משרה בתקן (במשכורת חודשית, לפי היקף משרה ונתוני ותק וכיו"ב). זאת, בשונה ממורים שמועסקים באופן נקודתי בהחלפה של מורה שנעדר לימים ספורים מבלי לפנות תקן. 

עם זאת, מעדותה עולה כי המבחן העיקרי לאבחנה בין שתי שיטות ההעסקה איננו מבחן "מניין הימים" או משך תקופת מילוי המקום, אלא האם מדובר בהחלפה של מורה שבתקופת היעדרותו "פינה תקן" (לפי מערכת שעות קבועה). עוד הובהר בעדותה, כי לא כל אדם שכשיר לשמש ממלא מקום על בסיס שעתי כשיר גם למינוי למילוי משרה בתקן. לצורך מינוי למשרה בתקן יש לעמוד בתנאי סף שנקבעו.

כלומר, על פי הכללים המקובלים במשרד החינוך, על מנת שמורה יהיה זכאי למשכורת חודשית לפי מילוי משרה בתקן, יש להוכיח קיומם של שלושה תנאים: קיומו של "תקן" של מורה קבוע שבו מוצב ממלא המקום; עבודה לפי מערכת שעות קבועה; עמידה בתנאי הסף למינוי משרה בתקן.

על בסיס כללים אלו ויישומן בעניינן האישי של המבקשות, מצא בית הדין כי המבקשות הצליחו להוכיח עילת תביעה אישית טובה לכאורה.

בית הדין אף קבע כי התובענה מעוררת שאלה עקרונית המשותפת לכלל חברי הקבוצה, בעניין האופן בו מועסקים מורים מחליפים במשרד החינוך, וכי  בשאלה זו יש אפשרות סבירה שהמחלוקת תוכרע לטובת חברי הקבוצה.

אלא, שלצד ההכרעה בשאלה המשותפת, על מנת להכריע בתביעות הפרטניות של חברות הקבוצה, קבע בית הדין כי יידרש הליך בירור מורכב, על מנת לבדוק ביחס לכל אחת מחברות הקבוצה שהועסקו מעל 51 ימים בשכר שעתי, על פי איזה מודל ראוי היה להעסיקה.

משהובהר כי המבחן איננו כמותי/טכני וכי הזכאות איננה קמה אך על בסיס מספר ימי מילוי המקום שבוצעו בפועל ברצף, אלא שיש לבחון בכל מקרה לגופו האם מדובר במילוי מקום לפי מערכת שעות קבועה ובהחלפה של מורה שפינתה תקן (להבדיל מהחלפה של מורים משתנים), יש לבחון את שאלת העמידה בתנאי הסף בטרם תיקבע זכאות של מי מחברות הקבוצה.

בית הדין קבע כי על יסוד הראיות שהובאו בפניו בשלב זה של ההליך, לא ניתן לקבוע כי יש אפשרות סבירה שביחס לרוב חברות הקבוצה תקבע זכאות לתנאי שכר כשל ממלאי משרה בתקן.

בהתאם, קבע בית הדין כי בירור מתכונת ההעסקה של כל אחת מחברות הקבוצה איננו יכול להתבצע במסגרת של תובענה ייצוגית.

בית הדין הוסיף וקבע כי הוא סבור שתובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, על אף הקושי בהתנהלות המשיב. תוצאה שלפיה המדינה תידרש לממן שכר שהוא למעלה מהתקציב שאושר כדין למוסד מוכר שאינו רשמי, חותרת תחת ההעדפה שניתנה לחינוך הממלכתי על פי הוראות הדין. תוצאה שכזו בוודאי שאיננה רצויה ואיננה משרתת את האינטרס הציבורי, ודי בכך כדי להצדיק הימנעות מאישור הבקשה.

לאור האמור, דחה בית הדין את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

עם זאת, קבע בית הדין כי בשים לב לכך שההליך הוביל לליבון השאלות שבמחלוקת ותרם להבאת הכללים הרלוונטים לידיעת המשיב, הרי שהמבקשות וב"כ הביאו תועלת לחברות הקבוצה, במיוחד במבט צופה פני עתיד והן ראויות לגמול ולשכר טרחה בהתאם, וזאת בנוסף לסכומים להן תהיה זכאית כל אחת מהן בגין הפרשות לקרן השתלמות ותוספת מעונות.

בהתאם, בית הדין חייב את המשיב לשלם לכל אחת מהתובעות (בנוסף לסכומים להן זכאית כל אחת בגין הפרשות לקרן השתלמות ותוספת מעונות) גמול בסך 5,000 ₪, ולבא כוחן שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.

ת"צ (ת"א) 9577-09-21 אלישבע וינט נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (ע"ר) (ניתן ביום 10.9.2025) בפני מותב בראשות כב' השופטת אופירה דגן טוכמכר. (טרם חלף המועד להגשת ערעור).