רקע עובדתי:

פלונית היא פלסטינית תושבת השטחים, גרושה ואם לארבעה ילדים, אשר עבדה במפעל מזון שבבעלות החברה (להלן: "המפעל"), בשתי תקופות, הראשונה במשך כ-4 חודשים והשניה, לאחר נתק של שנה וחצי, בת 4 ימים. עאמר, פלסטיני תושב השטחים, הוא עובד ותיק במפעל, אשר בנוסף על תפקידו בתחום הניקיון, ונוכח בקיאותו בשפה הערבית ובשפה העברית, שימש כמתורגמן וגורם מתווך בין עובדי הייצור הפלסטינים דוברי הערבית לבין מנהלי הייצור דוברי העברית. המערערת 2 (להלן: "מען") היא ארגון העובדים היציג בחברה החל ממועד סמוך לתקופת עבודתה השניה של פלונית.

פלונית טענה כי היא הוטרדה מינית על ידי עאמר במספר אירועים שונים, כאשר בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי כי הוכחו רק שני אירועים אשר התרחשו בתקופת עבודתה השנייה, ואלו הם:

אירוע "הנגיעה" – ביום 17.12.2019, היום השני לעבודתה בתקופת עבודתה השנייה, נעתרה פלונית לבקשת עאמר וניגשה עימו לעשן סיגריה בחדר ההלבשה של העובדות. במועד זה נגע עאמר באיבר מסוים בגופה, נגיעה שלפי קביעת בית הדין האזורי "נעשתה או התרחשה בהיבט מיני", אך מיקומו המדויק לא ברור, ומכל מקום אין מדובר בנשיקה ובחיבוק. נקבע כי ככל הנראה עמאר נהדף על ידה.

אירוע חדר המדבקות – ביום 18.12.2019, היום השלישי בתקופת עבודתה השנייה, שלח אותה עאמר לעבוד ב"חדר המדבקות", בו עבדו רק גברים. עאמר ליווה אותה לשם וכאשר נכנסו לחדר אמר לנוכחים "שהביא אותה לשם כדי שיחגגו עליה ויהיו מבסוטים".

פלונית פוטרה יום לאחר ארוע חדר המדבקות, ללא שנערך לה שימוע ומבלי שדיווחה שהוטרדה מינית. רק לאחר מכן פנה עו"ד מטעמה ליועצת המשפטית של החברה ויידע אותה באירועי ההטרדה המינית. בהמשך לכך הגיש בשמה תלונה מפורטת בכתב. לטענת החברה קוים בירור של התלונה (במסגרת סדרת פגישות שנערכו עם המעורבים ועדים) ונמצא בסופו כי יש לדחותה. במקביל, העלו נציגי ארגון העובדים את בעיית ההטרדות המיניות בחברה במסגרת המו"מ הקיבוצי – אך נציגי החברה גיחכו, הודיעו כי לא יחזירו את פלונית לעבודה ואחד מהם כינה אותה "שרמוטה".

בתביעה שהוגשה ע"י פלונית נטען כי עמאר הטריד אותה מינית, פיסית ומילולית, באופן חוזר, וכי החברה לא נקטה בצעדים בהם היא מחויבת על פי דין למניעת ההטרדות המיניות האמורות. מען הצטרפה כתובעת בהליך כיוון שמדובר בעניין "מהותי וחשוב, נפרד מנושא ההתארגנות". פלונית תבעה פיצויים הן מעמאר והן מהחברה בגין הטרדה מינית, ובנוסף תבעה מהחברה פיצוים מכח חוק איסור הוצאת לשון הרע ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

פסיקת ביה"ד האזורי:

תביעת פלונית נגד עמאר התקבלה בחלקה. נפסק כי מדובר בשני אירועים שהתרחשו בתקופת עבודתה השניה הקצרה; אחד מהאירועים אמנם מהווה הטרדה מינית מילולית "בלבד", אולם הוא הביא "להחפצה ולהקטנה" של פלונית ו"להתייחסות משפילה ומביכה אליה באופן בוטה כאל אובייקט מיני". בהתאם, חויב עמאר לשלם לפלונית פיצוי בגין הטרדה מינית בסך 20,000 ש"ח בגין שני האירועים.

חיוב החברה בפיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים:  פלונית פוטרה ביום 19.12.25 עם הגעתה למפעל, מבלי שקדם לכך שימוע, וללא קשר לאירועי ההטרדה המינית, עליהם נודע לחברה רק מפניית נציגיה של פלונית לאחר פיטוריה. החברה חויבה לשלם לפלונית פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגין שתי תקופות העבודה בסך של 10,000 ש"ח.

חיוב החברה בפיצוי מכח החוק למניעת הטרדה מינית: נפלו פגמים רבים בהתנהלות החברה ובמתכונת עריכת הבירור. לאור כל האמור ובשים לב לכך שפלונית הייתה עובדת חדשה, נעדרת ביטחון תעסוקתי אשר פוטרה לאלתר, חייב בית הדין את החברה בגין הכשלים בבירור תלונתה של פלונית ואי מילוי הוראות החוק והתקנות בפיצוי בסך 50,000 ש"ח.

חיוב החברה בפיצוי מכח חוק איסור לשון הרע: נקבע כי דברי נציג החברה אגב ישיבת המשא ומתן הם לשון הרע. פירוש המילה "שרמוטה" בשפה הערבית הוא זונה או סמרטוט ואין לה מקבילה גברית, וכי "מילה זו משמשת בשפה העברית ככינוי גנאי משפיל לאישה באמצעות תיאורה כמי שמרבה לקיים יחסי מין עם גברים רבים." מדובר בביטוי מבזה ומשפיל על פי הגדרת חוק איסור לשון הרע, ואין לו מקום ביחסי העבודה. הביטוי נאמר במהלך ישיבת משא ומתן ועל כן הוא מהווה פרסום אסור לפי סעיף 7 לחוק לשון הרע. טענות החברה לקיומה של הגנה מכוח חוק נדחו, ולפיכך ביה"ד חייב את החברה לשלם לפלונית פיצוי בסך של 15,000 ₪.

הטענות בערעור:

המערערים טוענים כי הערעור אינו מכוון כנגד קביעותיו העובדתית של בית הדין האזורי, אלא לסכומי הפיצוי שנפסקו, אשר לעמדתם חורגים "באופן קיצוני מטווח הפיצוי הנפסק במקרים דומים", ואינם משקפים את חומרת מעשי ההטרדה וחומרת הפגמים הקשים והמצטברים בהתנהלות החברה, ביחס לחובותיה מכח החוק לטיפול בתלונות ולנקיטת צעדים למניעת הטרדה מינית בעבודה.

החברה טענה כי התביעה הוגשה על רקע סכסוך קיבוצי אשר התנהל בחצריה, במסגרתו הוגשו על ידי "מען" תביעות נוספות, אשר מטרתן להפעיל לחץ פסול על החברה לחתום על הסכם קיבוצי. בכל מקרה, ביחס לארועי ההטרדה שנקבעו שיעור הפיצוי שנפסק הוא על הרף הגבוה ואין מקום להתערב בו. עמאר לא התייצב להליך.

הכרעה:

דין הערעור של פלונית להתקבל בחלקו, הן ביחס לשיעור הפיצוי שבו יש לחייב  את עאמר לפי החוק והן ביחס לשיעור הפיצוי שבו יש לחייב  את החברה לפי חוק איסור לשון הרע. 

ביה"ד דן בשאלה טרומית במסגרתה התייחס למעמדו הדיוני של ארגון עובדים בהליך דנן, שאין לגביו טענה כי הוא סכסוך קיבוצי, או שמתעוררת בו שאלת  פירוש הסכם קיבוצי.

עסקינן בערעור שעניינו הטרדה מינית. סעיף 6(א) לחוק קובע כי הטרדה מינית היא עוולה אזרחית וכי הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה. לפי סעיף 3 לפקודה "… כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה". מען לא העלתה מצידה טענה כי היא נפגעה או ניזוקה ממעשיהם של עאמר או החברה. למעשה, היא נעדרת אינטרס אישי וישיר לסכסוך הקונקרטי מושא ההליך. מהותיות וחשיבות המקרה, אשר אינן מוטלות בספק, אינן יכולות להקנות לתובע – ובכלל זה לארגון עובדים אפילו הוא יציג – מעמד של תובע, בהעדר  אינטרס אישי, כנפגע או כניזוק. הלכה למעשה, מען מבקשת לייחס לה מעמד של מעין "עותר ציבורי", אלא שמעמד זה מכוון לסוגיות ציבוריות עקרוניות המשפיעות על ציבור רחב, בעוד תביעה לפיצוי על עוולה עוסקת בזכויות האישיות של הנפגע או הניזוק.

הגדלת שיעור הפיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית:

סעיף 6(ב) לחוק מניעת הטרדה מינית מסמיך את בית הדין לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, "בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 120,000 שקלים חדשים". שיקול הדעת לקבוע את שיעור הפיצוי מסור לבית הדין בשים לב לנסיבות המקרה, "טיב המעשים, ואת תכיפותם על פני פרק הזמן בו התרחשו".

פסק הדין האזורי קבע כי עאמר הטריד מינית את המערערת בשני אירועים נפרדים: הראשון, הטרדה מינית "מילולית"; והשני במגע באיבר מסוים בגופה "בהיבט המיני". אירועים אלו התרחשו ביום השני וביום השלישי לתקופת העבודה השנייה, אשר נמשכה שלושה ימי עבודה בלבד. עוד נקבע כי החברה הפרה את מחויבויותיה על פי דין, ובכלל זה, ביררה את התלונה באופן "טכני" בלבד, זיהמה את עריכת הבירור בשל בירור מקביל שנעשה על ידי נציגה במו"מ הקיבוצי, לא קיימה את חובותיה בנוגע לתקנון, לא קיימה הדרכות לעובדים, ועוד. 

ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסכום הפיצוי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, שכן סכום הפיצוי אינו "מדע מדויק". עם זאת התערבות בסכום הפיצוי אפשרית מקום בו הסכום הנפסק ע"י הערכאה הדיונית חורג ממתחם הסבירות. בענייננו, שיעור הפיצוי שהושת על עאמר, המעוול הישיר, אינו משקף  את החומרה היתרה שבהתנהגותו המבזה והמשפילה כלפי פלונית וראוי כי מעשיו החמורים יקבלו ביטוי בפסיקת פיצוי משמעותי יותר, שיתן ביטוי לעוצמת הביזוי וההשפלה שחוותה פלונית הן במעמד האמירה והן לאחריה. לפיכך, מצאנו לנכון להתערב בסכום הפיצוי אותו חויב עמאר לשלם לפלונית ולהגדילו לסכום של 50,000 ₪ נכון להיום.

אשר לפיצוי אשר הושת על החברה מכח החוק למניעת הטרדה מינית – גם אם יתכן וניתן היה לחייבה בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום גבוה יותר, לא מצאנו כי הסכום שבו חויבה מצדיק את התערבותנו, ודאי בראי הגדלת הפיצוי בו חויב עאמר, כמו גם בראי מסקנתנו בכל הנוגע לחיוב החברה בפיצוי נפרד בגין הפרה של חוק איסור לשון הרע,  כמפורט בהמשך.

הגדלת שיעור הפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע:

שעה שבוצעה עוולה לפי החוק – בין של הטרדה מינית ובין של התנכלות, יש לבחון מהי תרופתו של הניזוק. לאחר מכן ואם יש יותר מעושה עוולה אחד, יש לבחון את חלוקת האחריות בין עושי העוולה.

ערעורה של פלונית סב על סכום הפיצוי בו חויבה החברה בבית הדין האזורי בסך 15,000 ש"ח. לטענתה, הביטוי בו כונתה בישיבה רבת משתתפים מצדיק פיצוי בסכום גבוה יותר. אנו סבורים כי יש לקבל את ערעורה של פלונית ברכיב זה ולהעמיד את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע כנגד החברה על סך של 50,000 ₪ נכון להיום. בקביעת סכום הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה, הבאנו בחשבון את העובדה שמדובר בהתייחסות "מבזה או משפילה" כלפי עובדת מוחלשת; את פומביות ההתבטאות אשר נאמרה בישיבה רבת משתתפים ומלמדת על זלזול באותה עובדת; את עוצמת העלבון, ההשפלה והסבל האישי שנגרמו לפלונית, מצבור הנסיבות ובשים לב לעיתוי האמירה בסמוך לאחר פיטוריה, זהות הדובר, והשתלשלות העניינים אשר הובילה לכך, ואת העובדה שאמירות נציג החברה לא חוסות תחת ההגנות בחוק איסור לשון הרע, ובמיוחד לכך שלא התנצל על אמירתו, גם לא במסגרת ההליך.

סוף דבר:

לעניין הפיצוי בגין ההטרדה המינית – הערעור כלפי עאמר מתקבל בחלקו, כך שהפיצוי שעליו לשלם לפלונית יוגדל ל- 50,000 ש"ח נכון להיום, והערעור כלפי החברה נדחה.

לעניין הפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע – הפיצוי שעל החברה לשלם לפלונית יוגדל לסכום של  פיצוי בסך 50,000 ₪ נכון להיום. 

המשיבים, יחד ולחוד, ישלמו לפלונית הוצאות ערעור זה בסך של 10,000 ₪.