עובדות המקרה:

המשיבה, קופת חולים כללית, מפעילה 14 בתי חולים, בהם פועלים, בין היתר, חדרי ניתוח. עובדי חדר הניתוח, שאינם בעלי התמחות רפואית,  מכונים "עובדי כוח עזר", המורכב משתי קבוצות:

• א. קבוצת 'כוח-עזר' שכוללת בעיקר עובדות, שעוסקות בנקיון חדר הניתוח;
• ב. קבוצת 'סניטרים', שכוללת בעיקר עובדים, שתפקידם לשנע את המטופלים אל ומאת חדר הניתוח.
•  

שתי קבוצות העובדים שייכות לאותו דרוג שכר ומקבלות שכר חודשי זהה עבור עבודתם בשעות המשמרות הרגילות, מכח ההסכמים הקיבוציים החלים על המשיבה. עם זאת, בשעות אחרי צהרים מתקיימים בבתי החולים ניתוחים המכונים "קיצור תורים" (קצ"ת), שהתגמול בגינם לא מוסדר בהסכמים הקיבוציים. שכר העובדים עבור פעילות בניתוחי קצ"ת נקבע לפי סוג הניתוח, כאשר שכרם של הסניטרים גבוה יותר מהשכר שמשולם לעובדות כוח העזר. הפער מגיע לתשלום כפול ואף יותר לסניטרים ביחס לשכר כח העזר.

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כנגד המשיבה הוגשה על ידי עובדת כח עזר בביה"ח "כרמל", בגין הפער בתשלום ביחס לסניטר עבור ניתוחי קצ"ת. בבקשה נטען, כי עבודת כח עזר ועבודת סניטר הן עבודות זהות או שוות ערך, ועל כן הפער בשכר נובע מהפליה מגדרית. הקבוצה ביחס אליה נתבקש האישור היא כלל עובדות כוח העזר שהועסקו בניתוחי קצ"ת אצל המשיבה, בכל בתי החולים.

המשיבה טענה כי אין מדובר בעבודות שוות ערך, שכן הסניטר הינו גורם מקצועי בחדר הניתוח, מסייע בתהליכים מורכבים אל מול המטופל ותפקידו דורש הכשרה על ידי הרופאים המרדימים. בנוסף, בניתוחי קצ"ת תפקיד כוח עזר מצומצם יותר ביחס למשמרת רגילה, בעוד תפקיד הסניטר מורחב יותר, והדבר בא לידי ביטוי בהיקף השעות של הקבוצות, לפיהן הסניטר עובד זמן ארוך יותר (חצי שעה – שעתיים יותר) מאשר כח העזר. חישוב השכר לפי זמן העבודה מלמד כי לא קיים פער שכר אמיתי בין הקבוצות. עוד נטען, כי קיימת שונות במדיניות התגמול בין בתי החולים, וכי תגמול הקצ"ת נקבע בהסכמת ועדי העובדים בבית החולים, ולכן אין מקום להתערב בו.

ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת אישר לשדולת הנשים להגיש עמדה בתיק. השדולה תמכה בעמדת המבקשת, והצביעה על דפוס ההעסקה בבתי החולים, לפיו נשים מתקבלות לעבודת כח עזר, בעוד גברים מתקבלים לתפקיד סניטר, תוך יצירת חסמים מגדריים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הכרעה:

לאחר שמיעת עדויות הצדדים נקבע כי קיימות מחלוקות עובדתיות רבות הנוגעות לשני התפקידים, לרבות סוג המטלות והיקף הזמן הנדרש לביצוען. עם זאת, בשלב המקדמי בו מצוי ההליך, די בראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, שיבחנו בהתאם לנטלי ההוכחה המקלים בתביעות מכח חוקי השוויון.   

ביה"ד מציין כי מדובר בתביעה יוצאת דופן שמבקשת לבחון הפליה מגדרית בשכר באופן רוחבי, ולא רק כתביעה אישית: "במובן זה, אנו פוסעים בדרך לא סלולה; לא רק שתביעות בגין הפליה בשכר בין קבוצות עובדים טרם נדונו בבתי הדין לעבודה, אלא שגם תביעות ייצוגיות תוך יישומו של חוק שכר שווה טרם נדונו בפסיקה". לשני אלו השלכה על נטלי ההוכחה, בפרט לאור פערי המידע בין המבקשת לבין המשיבה באשר לאופן התנהלות חדר הניתוח.

עבודת כוח עזר ועבודת סניטר אינן זהות, אך הן שוות ערך לכאורה

אין חולק כי מדובר בתפקידים שונים. לכן, יש לבחון לפי החוק, אם מדובר ב"עבודה שוות ערך", היינו: "אם העבודות הן במשקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות".

מסקנת ביה"ד היא כי שני התפקידים מתבצעים בסביבה עבודה אינטנסיבית ולחוצה; שני התפקידים לא דורשים כישורים או תעודות; אף אם עבודת הסניטר דורשת מיומנויות מורכבות יותר, הסתבר מהראיות כי בפועל הוא אינו נדרש להפעיל אותן באופן תדיר; שני התפקידים כפופים לאחות האחראית על חדרי הניתוח ומצויים בתחתית המדרג המקצועי במחלקה; שני התפקידים מסווגים באופן זהה מבחינה פורמלית כעבודת כוח-עזר במדרג השכר של ביה"ח, כך שסניטרים ועובדות כוח-עזר מקבלים שכר זהה בעד עבודתם השונה בשעות המשמרת הרגילה;

המשיבה, שבידיה מצוי המידע ביחס לסוגי התפקידים, נמנעה מלהציג ראיות שטענה לקיומן: לא הוצגו נוהלי בתי החולים המבחינים בין עבודת סניטר לעבודת כח עזר; לא הוצג תיעוד שהכשרת סניטר אורכת זמן רב יותר; לא הובא סניטר כלשהו לעדות והתצפית שנערכה ביחס ל – 2 ניתוחים היא חלקית ביותר, באחד מהם לא נמדד בכלל היקף עבודת כח העזר, ובכל מקרה אינה משקפת את מגוון ניתוחי הקצ"ת השונים המתבצעים בבתי החולים.

לאור אלו, קיימת אפשרות סבירה כי בתום הדיון בתובענה יפסק כי עבודות כוח-העזר והסניטר הינן עבודות שוות ערך. אם ימונה מומחה ניתוח עיסוקים בשלבים מתקדמים של ההליך, ניתן יהיה לחדד את התשתית העובדתית ואת המסקנות המתבקשות מכל הנתונים.

המעסיקה לא עמדה בנטל הלכאורי להצדקת פערי השכר המגדריים

מדובר ב"חלוקת העוגה" (תקציב ניתוחי קצ"ת אותו מקבלים בתי החולים ממשרד הבריאות), ובשאלה האם חלחלו להחלטות הכלכליות שיקולים מגדריים, במודע או שלא במודע. כאשר העבודה מוסדרת בהסכמים קיבוציים – עובדות כח עזר מקבלות שכר שווה לסניטרים. מאידך, כשהשכר לא מעוגן בהסכמים קיבוציים אלא בהחלטות פנימיות של בתי החולים, עבודת הסניטרים שווה יותר מבחינה כלכלית מעבודתן של עובדות כוח-עזר.

המבקשת הציגה תשתית ראייתית ראשונית, באמצעות תלושי שכר המלמדים על הפער בתגמול ובאמצעות עדיה שהעידו מידיעה אישית על העבודה בחדרי הניתוח. משנקבע כי מדובר בעבודות שוות ערך לכאורה, עובר הנטל, מכח החוק, אל המעסיק, לשכנע כי קיימת הצדקה לשלם שכר שונה עבור עבודה שוות ערך.

גם אם היה מוכח פער בזמן העבודה הנדרש לביצוע שני התפקידים, או כי המאמץ והמיומנות הנדרשים לתפקיד סניטר גדולים יותר מאשר מתפקיד עובדת כוח-עזר, הרי שהפער בתגמול על פניו אינו מידתי. כפי שעולה מטבלת התגמולים, סניטר מקבל בניתוחים מסוימים פי שניים או אף פי שלושה מהתגמול המשולם לעובדת כוח-עזר.

השונות בשכר מעבירה אל המשיבה את נטל השכנוע גם בקשר לעילת התביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. המשיבה בחרה לשלם לעובדים בניתוחי קצ"ת לא לפי יחידות זמן, אלא על פי סוג הניתוח. השיקולים שעמדו בבסיס החלטה זו לא הובהרו במלואם בשלב זה, אך לא ניתן לשלול כי אופן קביעת התגמול היה נעוץ בין היתר בזהותה של הקבוצה עמה ניהל ביה"ח מו"מ, תחילה עם הסניטרים (הגברים) ואחר כך עם עובדות כוח עזר (הנשים).

הגדרת הקבוצה: לטענת המשיבה קיימת שונות בין העובדים בבתי החולים השונים מבחינת תכולת העבודה, היקף העבודה והתגמול המשולם. אלא, שכל המידע בהקשר זה נתון בידי המשיבה, שבחרה שלא להציג מסמכים מפורטים לגבי המתרחש בבתי חולים אחרים, למעט בי"ח כרמל והעמק. לפי הנתונים שבחרה להציג, במרבית בתי החולים שמבצעים ניתוחי קצ"ת, עובדות כוח-עזר מקבלות סכום נמוך משמעותית בגין כל סוג ניתוח לעומת הסניטרים. כלומר, הבחירה להקצות פחות משאבים לקבוצה זו אחידה ברוב בתי החולים. על פי הפסיקה העדכנית, ניתן לאשר תובענה ייצוגית גם אם גודלה של הקבוצה והיקפה טרם לובנו, ואין מניעה לברר ולקבוע את הגדרת הקבוצה המדויקת בשלב הדיון בתובענה עצמה.

בירור התובענה כיצוגית: אכן, יתכן ובסופו של יום ייקבע כי ישנם סוגי ניתוחים הדורשים מיומנות מיוחדת או השקעת זמן נוסף מצד הסניטרים, המלמדים על עבודה שאינה עבודה שוות ערך, או על קיומה של הצדקה לפערי השכר המשולם לאותו ניתוח. ניתן גם להניח כי בירור התובענה יהיה סבוך ויהיה כרוך בהשקעת משאבים לא מעטים. אלא שאין בכך כדי לשלול את אישור הבקשה, כפי שנפסק לאחרונה בבג"ץ קסטרו. מעבר לכך, כנגד מורכבות ההליך הייחודי עומדת החשיבות התקדימית של בירור טענת ההפליה בשכר בין קבוצות עובדים שונות. בנוסחו כיום, חוק שכר שווה אינו כולל מנגנון מפורש להשוואת פערי שכר בין קבוצות עובדים. המודל הפרטני יוצר קושי לעובדת להוכיח דפוסי הפליה ומצמצם את נקודת המבט לסכסוך האישי שלה. התובענה הייצוגית מאפשרת בחינה רוחבית של פרקטיקות ודפוסי חשיבה אודות דירוגי שכר, בפרט כאשר מדובר במגזר הציבורי ובמקום עבודה החולש על מספר יחידות תעסוקתיות.

טענת המשיבה כי קבוצת עובדות כוח-עזר המבצעות ניתוחי קצ"ת היא מוגדרת וקטנה (כ – 40 עובדות בשישה בתי חולים) ולכן אינה מצדיקה הגשת תובענה יצוגית – מתייחסת רק לשנה אחת, ולא לתקופות עבר. מול השיקול של ניהול תובענה ייצוגית בשמה של קבוצה מצומצמת יש לשקול את הקושי של כל עובדת בודדת לנהל את ההליך, בוודאי כאשר היא עדיין מועסקת בביה"ח ואינה מעוניינת לערער את יחסי העבודה בינה לבין המעסיקה, וגם לאחר סיום יחסי העבודה, שכן בשלב זה מתעצם הקושי לעמוד על היקף פערי השכר נוכח פערי המידע.

הטענה לחסם בשל קיומם של יחסי עבודה קיבוציים – לא נכונה למקרה זה. ההסכמים הקיבוציים החלים על המשיבה אינם מסדירים את התשלום לעובדים במשמרות קצ"ת, והמשיבה סטתה מהשכר האחיד הנהוג בהם בחס למשמרות רגילות. המשיבה טוענת אומנם כי בחלק מבתי החולים תשלומי קצ"ת נקבעו בהסכמה עם הוועדים המקומיים, אולם לא הוצגה כל ראיה הנוגעת לכך.

לאור כל אלו, ניתן אישור לדון בתובענה כיצוגית, תוך קביעת ההגדרות הבאות:

• חברות הקבוצה: כל עובדות כוח-העזר בבתי החולים של המשיבה בהם פועלים חדרי ניתוח, שביצעו ניתוחי קצ"ת בגינם שולם להן תעריף נמוך יותר ביחס לתעריף ששולם לסניטרים עבור ניתוחים אלו.
• עילות התביעה: הפליה בניגוד לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996, ביחס לתקופה של 5 שנים שקדמו למועד אישור הבקשה; הפליה בשכר בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, ביחס לתקופה של 7 שנים שקדמו למועד אישור הבקשה.
• הסעדים הנתבעים: פיצוי כספי בגין הפרשי השכר בין התגמול ששולם לעובדות כוח-עזר לבין התגמול ששולם לסניטרים, פיצוי לא ממוני בגין הפליה וכן צו עשה קבוע המורה על תשלום שכר דומה לעובדות כוח-עזר וסניטרים המבצעים ניתוחי קצ"ת.

המשיבה חויבה לפרסם את תמצית ההחלטה והאפשרות שלא להיכלל בקבוצה ב- 3 עיתונים יומיים, ובנוסף חויבה בשכר טרחה בסך 10,000 ₪ בגין הליך אישור הבקשה.

ת"צ (נצ') 53201-10-20 מרי ניקול מאיר – שירותי בריאות כללית (החלטה מיום 22.01.2023), בפני כב' השופטת רויטל טרנר ונציגת ציבור עובדים הגב' נגה בוטנסקי. ביום 26.1.2023 הוגשה בר"ע על ההחלטה (בר"ע (ארצי) 67098-01-23 שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית – מאיר).