רקע עובדתי:

העותר הגיש לביה"ד האזורי לעבודה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד מעסיקתו, חברת סער בטחון, בטענה להפרת חובותיה לשלם לעובדיה תשלומים שונים בהם היא מחויבת מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה ו/או צו ההרחבה שהוצא מכוחו. ביה"ד קבל את הבקשה ואישר לנהל את התובענה כהליך ייצוגי. במועד מאוחר יותר הגיש העותר בקשה מוסכמת לבטל את החלטת אישור הבקשה לניהול תובענה ייצוגית. העותר נימק את בקשת הביטול בכך שההסתדרות הלאומית (להלן: "ההסתדרות") הינה הארגון היציג בחברה, לרשותה משאבים רבים, ליווי משפטי וניסיון בייצוג עובדים, ועל כן חזקה כי תייצג את ציבור העובדים במיומנות ובאופן מקצועי יותר מייצוג של עובד כפרט. על רקע האמור לעיל, נעשה הסדר הסתלקות בין העותר לחברה (שההסתדרות הצטרפה אליו על אף העדר מעמד בהליך), בו נכללה התחייבות ההסתדרות לקיים בדיקה של הזכויות שנתבעו בהליך באמצעות ועדת אכיפה, לעדכן את ב"כ העותר בתוצאותיה, ולפעול לאכיפת עילות התביעה שימצאו מוצדקות מול המעסיק. החברה התחייבה לשתף פעולה עם הבדיקה ולקבל את תוצאותיה. כחלק מההסדר, שלמה החברה לעותר ומבקש נוסף גמול הסתלקות ונפסק בנפרד שכר טרחה לבאי כוחם. הסדר ההסתלקות אושר ע"י ביה"ד וניתן לו תוקף של פסק דין.

פסיקת ביה"ד האזורי והארצי בבקשת העותר לביטול הסדר ההסתלקות:

בחלוף תקופה, הודיע העותר כי הוא חוזר בו מהסדר ההסתלקות בטענה כי ההסתדרות לא עמדה בהתחייבויותיה, לא ביצעה בדיקה של כלל הזכויות שנתבעו בהליך, ולא פעלה לאכיפתן. ביה"ד האזורי דחה את הבקשה וקבע כי הגם שההסתדרות לא השלימה את בדיקת כל עילות התובענה הייצוגית – לא הוכח כי פעלה בחוסר תום לב, משביצעה פעולות להשלמת הליך האכיפה; לא הוכח כי כל עילות התובענה מבוססות ומנגד הונחו ראיות לפעילות יעילה ומיטיבה של הלאומית עבור עובדי החברה. בהעדר הפרה מצד החברה של חובותיה בהסדר ההסתלקות, לא נתקיימו נסיבות המצדיקות ביטול פסק הדין.

על החלטה זו הגיש העותר ערעור לביה"ד הארצי, אשר נדחה. נפסק, כי ההתחייבויות שלקחה על עצמה ההסתדרות כארגון עובדים לא הפכו להתחייבויות החלות על החברה, ומנגד, לא הוכח כי החברה הפרה התחייבות כלשהי מכח הסדר ההסתלקות ולכן לא קמה עילה לביטולו. ביה"ד הארצי הבהיר כי אם יש לעותר טענות נגד ההסתדרות, הוא רשאי לפעול נגדה כפי שימצא לנכון.

הטענות בעתירה:

על החלטת ביה"ד הארצי הגיש העותר עתירה לבג"צ, בה ביקש להורות על ביטול הסדר ההסתלקות.

לטענת העותר, יש לפרש את הסדר ההסתלקות באופן שמחייב את החברה לקיים את הצהרות ההסתדרות. ההסדר נועד לשמש חלופה להליך הייצוגי, שבו נתבעה החברה לשאת בתשלומים שונים ביחס לקבוצה המיוצגת. משההסתדרות לא קיימה את התחייבויותיה עליהן הצהירה בביה"ד, ואלו נכללו בהסדר שנעשה בין העותר לחברה, חלה על החברה החובה לקיימן.

הכרעה בעתירה:

בג"צ דחה את העתירה.

ראשית, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של 5 חודשים ודי היה בטעם זה כדי לדחותה על הסף.

שנית, יש לדחות את העתירה גם לגופה. הלכה היא כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: נתגלתה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, ושיקולי הצדק מחייבים התערבות שיפוטית בנסיבות העניין.

קביעת ביה"ד הארצי לפיה לא ניתן לייחס את הפרות ההסתדרות לסער ביטחון וכי לכן אין מקום לבטל את הסכם ההסתלקות שנערך עם סער ביטחון – אינה מקימה עילה להתערבות בימ"ש זה. מדובר בקביעה בעלת אופי קונקרטי ביחס לטיב מערכת היחסים המשולשת בה עסקינן, אשר אין בה משום טעות מהותית והיא אינה דורשת התערבות משיקולי צדק.

אין חולק שסער ביטחון לא הפרה את ההתחייבויות שהיא קיבלה על עצמה בהסכם ההסתלקות – לשלם לעובדים בהתאם לדרישות ההסתדרות ולשתף פעולה עם תוצאות בדיקתה. העותר לא טען אחרת, וטענותיו מופנות רק כלפי ההסתדרות – שלא ביצעה פעולות שלפי הסכם ההסתלקות היה עליה לבצע. לטעמי, אם התחייבויותיה של סער ביטחון בהסכם ההסתלקות הן נפרדות מאלה של ההסתדרות, ואם הן קוימו במלואן – אין מקום לביטול ההסכם כלפיה, גם אם ייקבע כי ההסתדרות הפרה את התחייבויותיה שלה.

ברם, אין מקום להתערב במסקנה העולה מפסק דינו של ביה"ד הארצי, לפיה העותר הוא הנושא בסיכון שההסתדרות לא תמלא את ההתחייבויות שהיא בלבד לקחה על עצמה. ההסתדרות, כארגון העובדים היציג בחברה אשר העותר חבר בו, היא נציגתו מול סער ביטחון, ותפקידה הוא לקדם את האינטרס שלו ושל יתר העובדים. העותר בחר משיקוליו לתת בה אמון ולהעביר לידיה את הטיפול בעניינים נשוא התביעה. כנגד העברת הייצוג מידיו לארגון היציג, בחר העותר להסתלק מבקשת האישור שהגיש נגד סער ביטחון, ואף קיבל מסער ביטחון תמורה עבור הסתלקותו, בדרך של תשלום גמול הסתלקות ושכר טרחה. בסופו של יום נפסקו לעותר ולמבקש הנוסף גמול בסך 10,000 ₪ לכל אחד, ולבאי כוחם נפסק שכר טרחה בסך 40,000 ₪ לכל אחד.

יש לדחות את טענת העותר כי התנהלותה של ההסתדרות אינה מאפשרת לסמוך עליה בייצוג אמין של העובדים. הובאו ראיות לפעילותה לטובת העובדים במישורים אחרים. בכל מקרה, כפי שקבע ביה"ד הארצי, מקומן של טענות העותר נגד ההסתדרות להתברר בדרכים אחרות, כפי שימצא לנכון.

העותר חויב בהוצאות העתירה בסך 2,000 ₪ לכל משיבה.