התכתבות בעלת מסרים מיניים בין ממונה לכפיף שחלקה נעשה ביוזמת העובדת – אינה פוטרת את הנילון מלסתור את חזקת ניצול יחסי מרות; הוכח כי ההתכתבות יצרה סביבת עבודה עוינת, ובנוסף הוכחה התעמרות של הנילון בעובדת

עובדות המקרה:

התובעת הועסקה כ- 12 שנים ע"י מועדון ספורט כמזכירה של הנתבע 2, ששימש תחילה כסגן מנהל המועדון ולאחר מכן כמנהל המועדון (להלן: "המנהל"). לאחר התכתבות עם המנהל, בה ביקשה להאריך את חופשתה וסורבה תחילה, ניתנה לה רשות להמשיך את החופשה, לאחריה נעדרה מהעבודה בשל מחלה. עם שובה נמסר לה זימון לשימוע לפני פיטורים, על רקע אי שביעות רצון מתפקודה, יחסה הלא נעים ואי קבלת מרות. השימוע נדחה לבקשת התובעת, כשבמהלך התקופה התקיימו שיחות לא פורמליות בינה לבין המנהל והוחלפה התכתבות בין ב"כ התובעת לב"כ המועדון. בחלוף ארבעה חודשים נערך השימוע ולאחריו נתקבלה החלטה על פיטורי התובעת. בשלב זה, החליפה התובעת ייצוג, וטענה כי עם מינויו של המנהל לתפקידו החלה לספוג מידיו השפלות, התנכלויות והתעמרות, וזאת על רקע גילה. בנוסף, הייתה חשופה למסכת של הטרדות מיניות שבאו לידי ביטוי בביצוע מעשים מגונים, הצעות והתייחסויות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני, כמו גם הערות והתייחסויות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני, וכן להתעמרות בה בפני עובדים אחרים. בהתאם, יש לחייב את הנתבעים בפיצוי מכח החוק למניעת הטרדה מינית בגין מעשי ההטרדה, ובנוסף לחייב את המועדון בפיצוי על הפרת חובותיו למניעת הטרדה מינית, לפרסום תקנון ומינוי ממונה לטיפול בתלונות מטעמו. לטענתה, הליך פיטוריה היה פגום, נגוע בשיקולים זרים ולכן היא זכאית לפיצוי נוסף בגין פיטורים שלא כדין.

הנתבעים טענו כי אין בסיס לטענות בדבר הטרדה מינית או התעמרות מצד המנהל או במהלך תקופת העבודה במועדון. למרות מעמדו הפורמלי, היחסים בין העובדת למנהל היו חבריים. בשל אופי הניהול המתירני הרשתה העובדת לעצמה להעיר למנהל הערות בוטות וגסות עם קונוטציה מינית מובהקת ולשלוח לו הודעות ומסרונים ברוח זו, כמו גם לקרוא לו בכינויי גנאי ולגדפו. התובעת פוטרה כדין ומשיקולים ענייניים, לאור התנהלותה ביחס לעבודה, ללא קשר לגילה. הליך השימוע נעשה כדין, וכך גם הליכי בירור התלונה. בהתאם, התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו.

הכרעה:

מהראיות שהוצגו בפני ביה"ד עלה כי האווירה במועדון היתה מתירנית, וכי במהלך התקופה הוחלפו בין התובעת למנהל סרטונים, תמונות, וביטויים עם תכנים מיניים או רמיזות בעלות אופי מיני. מדובר בעשרות רבות של הודעות, חלקן ביוזמת התובעת, שבמסגרתן מתנהל שיח בנושאים מיניים כלליים ואישיים, בחלקן מכנים השניים עובדים אחרים ואף לקוחות של המועדון בשמות גנאי, ועוד. טענת התובעת כי נגררה לשיח מיני כדי לרצות את המנהל – נדחתה, משהוצגו ראיות להודעות בוטות ששלחה לגורמים נוספים במועדון, בהן השתמשה בשפה גסה ומשתלחת במיוחד. בנוסף, נדחתה טענת התובעת לאי קיומה של מערכת יחסים חברית בין השניים, משההתכתבות כללה ביטויים אישיים רבים מצידה למנהל, המעידים על מערכת יחסים קרובה.

עם זאת, מכח הכפיפות בין התובעת למנהל, שיתוף הפעולה של התובעת בהתכתבות אינו מעיד על הסכמה. על מנת לקבוע אם ביחסי הצדדים יש משום הפעלת מרות נקבע בפסיקה כי "ככל שפערי הכוח והפרשי הגילאים בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר; ככל שלממונה יכולת השפעה ניכרת יותר על מעמדו או עתידו של העובד; ככל שהיוזמה לביצוע המעשים המיניים נתונה בידיו של הממונה, כך עשויה להתבקש המסקנה כי המעשים המיניים היו בגדר ניצול יחסי המרות. כל זאת בלי למצות את השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין אשר ייבחנו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. משהוכחו התייחסויות מיניות בין ממונה לכפופים לו, הנטל להפריך את הטענה כי לא התקיימה הטרדה מינית עובר לכתפי בעל המרות.

בנסיבות המקרה, אין מחלוקת כי בין הצדדים יש כפיפות פורמלית. עם זאת בפועל, אופי התקשורת בין הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בדרך החופשית שבה נהגה העובדת לפנות ולהתבטא כלפי המנהל, מלמד שמדובר ביחסים חבריים והיבט הפעלת המרות לא היה ניכר באופן יומיומי. המנהל צעיר מהתובעת, והינו בגיל בנה הבכור. מנגד, בשל האחריות הכרוכה בתפקידו, חלה על המנהל האחריות לשמור על שיח מכבד במקום העבודה. עיון בראיות שהוצגו מעלה, כי מרבית התמונות האישיות שהוחלפו אינן בעלות אופי מיני, ולא הוכח כי הנתבע ביקש מהתובעת לצלם אותו, כפי שטענה. תמונה אחת ששלח המנהל כללה רמז מיני ברור ויש לראות בה מעשה הטרדה מינית. לכך מצטרפת האווירה הכללית המטרידה בעבודה, שהמנהל אחראי לה, שיצרה סביבה פוגענית. בגין אלו חויבו המנהל והמועדון, ביחד ולחוד, בפיצויים בסך 20,000 ₪.

הוכחו פגמים רבים ביישום הוראות החוק ע"י המועדון: לא הוכח כי פורסם תקנון טרם התלונה או כי מונתה ממונה מכח החוק. טענות התובעת להתנהלות בעלת אופי מיני מצד המנהל, לרבות התמונה שכללה רמז מיני ברור והוצגה בשימוע, לא קיבלו התייחסות. הבירור נערך לאחר הפיטורים ונמשך על פני כשנה, כך שהתלונה לא טופלה ביעילות. המועדון אכן פעל לתיקון המצב לאחר מכן, אלא שאין בכך לסייע לתובעת. בהתאם, נפסק לחובת המועדון פיצוי בסך 50,000 ₪ על הפרת חובותיו כמעסיק מכח החוק למניעת הטרדה מינית.

טענות התובעת לפיטורים משיקולים לא עניינים ולהפליה מחמת גיל – נדחו. נקבע כי עילת פיטוריה הייתה התנהלותה ביחס להארכת החופשה. בצד זאת, נקבע כי נפלו פגמים בהליך השימוע, משלא הובאו בפני התובעת מלוא הנימוקים לפיטוריה במסגרת הזימון לשימוע, ומשבהחלטת הפיטורים לא פורטו השיקולים שנשקלו ע"י המועדון בעת קבלתה. בגין פגמים אלו חויב המועדון בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪.

טענת התובעת להתעמרות מצד המנהל התקבלה באופן חלקי. הוכחו מספר מקרים בהם פנה המנהל לתובעת בלשון פוגענית ומבזה, בפני עובדים אחרים. הוכח כי המועדון היה מודע לכך, ואף מצא לנכון לנזוף במנהל על התנהלותו. בגין מעשי ההתעמרות חויב המועדון בפיצוי התובעת בסך 30,000 ₪.

לאור התוצאה נפסק כי הנתבעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך 15,000 ₪.

סע"ש (חי') 38865-03-20, פלונית נ' עמותה אלמונית ואלמוני (ניתן ביום 27.08.2024), בפני מותב בראשות כב' השופטת דניה דרורי, הגב' דנה ברזילי, נציגת ציבור (מעסיקים).