רקע עובדתי:

התובע הועסק כמאבטח בחברה מחודש אוקטובר 2021, והוצב לבקשתו בישוב תפוח, שם התגורר. לאחר אירועי 7 לאוקטובר 2023 גויס לשירות מילואים ושב ממנו בחודש דצמבר 2023. הוא ביקש לחזור להצבה בתפוח, אך לא הסכים לחזור לעבודה שם במשמרת מלאה, כפי שנהג בעבר.  בסופו של דבר, התייצב לעבודה למשך יום אחד בלבד (10.1.24) ולאחריו נקרא שוב לשירות מילואים אותו החל ביום 1.2.24. ביום 19.3.24 הודיע התובע כי ישוב לעבודה בתום המילואים וחופשת חג פורים, ביום 24.3.24. התובע עבד יום אחד בחודש מרץ 2024, יום אחד בחודש אפריל 2024, 12 ימים בחודש מאי 2024 ו- 9 ימים בחודש יוני 2024. ביום 28.6.24 הודיע למנהל החברה בווטסאפ כי החליט להתפטר בדין מפוטר "בשל התייחסותכם אליי ופגיעה בי בשל היותי חייל מילואים". בהתאם להודעה, סיום עבודתו של התובע נועד להיכנס לתוקף ביום 28.7.2024 (בחלוף 30 יום), אולם בפועל התובע לא השתבץ למשמרות נוספות  ממסירת הודעת ההתפטרות.

התובע עתר לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), בטענה שפוטר שלא כדין בשל שירות מילואים. בנוסף, תבע פיצויים בסכומים שונים בגין עוגמת נפש, פגמים בשימוע ואי העברת הפרשות פנסיוניות עבורו בתקופה שבגינה היה על החברה להמשיך להעסיקו עקב מעמדו המוגן כמשרת מילואים, בשיעור מצטבר של 35,000 ₪.

לטענת התובע, בכל פעם שחזר ממילואים וביקש להשתבץ למשמרות, הנתבעת סירבה לשבצו והשאירה אותו ללא פרנסה וללא תשלום ביטוח לאומי. מר כץ, הממונה עליו, התבטא באופן פסול ביחס לשירות המילואים שלו. התובע טוען כי התחנן לשיבוץ כדי לפרנס את משפחתו ואת אשתו החולה, אך מר כץ סירב לכך והעדיף לשבץ עובדים אחרים.

הנתבעת טענה כי היא חברת אבטחה המעסיקה למעלה מ-800 עובדים, מתוכם כ-600 שירתו במילואים בתקופה הרלוונטית. החברה אף שילמה כ-3 מיליון שקלים לעובדיה כמענקי תגמולי מילואים במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל. התובע זכה ליחס מועדף, קיבל את מלוא זכויותיו ומעולם לא הופלה לרעה בשל שירותו הצבאי. הנתבעת מצביעה על כך שתלונות התובע לגבי שיבוצו החלו עוד בפברואר 2023, זמן רב לפני פרוץ המלחמה וללא קשר למילואים. הממונה על התובע הבהיר לו מפורשות כבר אז לגבי ההצבה בכפר תפוח כי אין לו טאבו על העמדה, והצבתו תיעשה לפי צרכי העבודה. הנתבעת הציגה ראיות לכך ששיבצה עובדים על בסיס צרכי המערכת ושיקולים ענייניים. בנוסף, הציגה הודעות ווטסאפ המוכיחות כי התובע הוא זה שסירב להשתבץ לעבודה בתום שירות המילואים, בשל מבחנים באוניברסיטה ובשל אילוצים אחרים. לטענת הנתבעת, לקראת סוף חודש יוני 2024 התובע דרש לקבל מהחברה תשלום עודף בגין ימים שבהם לא עבד בפועל. משהוסבר לו כי החברה אינה משלמת על שעות בהן לא ביצע עבודה, בחר התובע להתפטר. התפטרות התובע נובעת מסירוב לדרישותיו הכספיות הבלתי מוצדקות, ולא מהרעת תנאים, ולכן אין דינה כפיטורים.

הכרעה:

תביעת התובע נדחתה במלואה.

חוזה העבודה אשר התובע חתום עליו, קובע, בין היתר –

"6.1 העובד יועסק על ידי החברה בתפקיד ביטחוני/כ"א וזאת בהתאם לצרכי החברה והוראותיה";

…….

6.5 העובד מצהיר כי ידוע לו שהחברה רשאית לניידו בין מתקני החברה השונים ואין בשיבוצו במתקן מסוים בכדי להקנות לו זכות כלשהי". 

מעיון בהתכתבויות הווטסאפ בין התובע לבין מר כץ הממונה עליו, עלה כי בתחילת עבודתו של התובע, העמדה בתפוח הייתה תפוסה, והוא עבד גם בעמדות אחרות, אולם גם במהלך עבודתו טרם המילואים, בעת שעיקר עבודתו היתה בעמדה בכפר תפוח, התבקש התובע לעבוד בעמדות אחרות, ולעיתים אף עבד בהן. מתצהיר מר כץ ועדותו עולה כי בעקבות אירועי ה- 7.10.2023 גויסו למילואים 46 עובדים מתוך 64 מעובדי הנתבעת, אשר עבדו בסניף שומרון, כאשר התובע הוא אחד מהם. הנתבעת נותרה עם 18 עובדים בלבד בסניף שומרון, בזמן שהייתה חייבת להמשיך ולספק שירותי אבטחה למוסדות החינוך באזור. ניכר שהנתבעת התמודדה עם מצוקת כוח אדם, ועם אתגר של קבוצת עובדים מצומצמת שנדרשה לאייש 42 עמדות שמירה. במצב זה, ברור כי לנתבעת לא היה כל מניע לגרום לתובע להתפטר, אלא להפך: לעשות מאמץ לשמר את כוח עבודתו.

כששב התובע מהמילואים הוא התעקש לחזור למשמרות חלקיות ולבצען בתפוח בלבד. מר כץ הציע לו משמרות חלקיות  3 פעמים בשבוע באתרים סמוכים – אך התובע התעקש לחזור לתפוח לעבודה חלקית, בעוד העובד שהוצב שם בהיעדרו אייש את העמדה באופן מלא, לפי צרכי העבודה. לאחר שירות מילואים נוסף וחופשת פורים, כאשר התובע ביקש, לכאורה, לשוב להשתבץ לעבודה ואף הציע מועדי שיבוץ באתרים אחרים – בפועל חזר בו מכוונתו וסרב לעבוד בהם. בשיחה נוספת שיזם איתו מר כץ באפריל, הוצעו לתובע משמרות בכמה אתרים, על מנת שיוכל להמשיך לפרנס את משפחתו, אך התובע שב וסירב לשיבוץ המוצע.

בנסיבות אלה, לאור העובדה שהתובע לא היה מעוניין להתחייב לעבוד יותר משתיים עד שלוש משמרות בשבוע, והתעקש על הצבתו בעמדה בתפוח בלבד, התרשמנו כי החזרתו לעבודה במגבלות שהכתיב – היתה גורמת לסיום העסקתו של העובד שגוייס במקומו ומאלצת את הנתבעת לגייס עובד נוסף, שיעבוד בימים שבהם התובע לא יכול היה לעבוד. מן ההתכתבויות וההודעות המוקלטות שהוגשו לתיק, וכן מעדותו של מר כץ, עלה כי גיוס עובד כזה היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי במצב ששרר באותה עת, כאשר מרבית עובדי הנתבעת גוייסו למילואים, וספק אם ניתן היה למצוא עובדים זמינים מחוץ לשורות הנתבעת להעסקה במשרה חלקית בתפוח. מצאנו כי מהלך כזה היה עלול לפגוע קודם כל בביטחון באי המוסד החינוכי בתפוח, מעבר לפגיעה הניהולית שנגרמה לנתבעת עצמה.

כפי שעולה מההתכתבויות בין הצדדים, החל ממועד חזרתו של התובע משירות המילואים, הנתבעת הציעה לו להשתבץ לעמדות שמירה שהיו בטווח נסיעה סביר ממקום מגוריו, תוך שהיא מציעה לו לספק עבורו הסעות. התובע אישר בחקירתו כי הוצעו לו עבודות בעמדות אחרות, וכי מעולם לא נאמר לו כי אין עבודה, אילו רצה לעבוד. בסופו של יום התובע שובץ בעמדה בתפוח במשך 12 משמרות בחודש מאי 2024 ו- 9 משמרות בחודש יוני 2024. מספר משמרות זה היה אף גבוה ממספר המשמרות שבהן עבד התובע בחודשים מאי ויוני 2022, שעמד על 10  ו- 9 משמרות בהתאמה. אינטרס הנתבעת הוא שבסוף לא תהיה עמדת שמירה ריקה ונדרש ממנה לנהל את המשאבים המצומצמים שעומדים לרשותה בקפדנות, במיוחד אחרי שמספר ניכר מעובדיה גויס לשירות המילואים. לאור האמור, מצאנו לקבוע כי דבריו של מר כץ בהקשר של שירות המילואים של התובע ("לא ניתן לדעת מתי תגויס שוב"), לא נאמרו כשיקול לאי החזרת התובע לעבודה, אלא כוונו לסירוב לדרישתו הבלתי סבירה של התובע לשיבוצו הבלעדי בעמדה בתפוח, ולכן אינם בגדר הפליה אסורה.

טענת התובע שהתנהלות הנתבעת הפרה את חוק החיילים המשוחררים – נדחית. החוק קובע, בין היתר, כי " 6.(א) חייל משוחרר שסמוך לפני התגיסותו היה עובד קבוע במפעל, חייב בעל המפעל, בהתאם להוראות פרק זה-

(1) לקבלו בחזרה לעבודה שבה עבד סמוך לפני התגיסותו, בתנאים שאינם גרועים לחייל המשוחרר מן התנאים שבהם היה עובד באותה עבודה אלמלא התגייס; או

(2) אם קבלתו לעבודה האמורה ובתנאים כאמור אינה בגדר אפשרות מעשית – לקבלו לעבודה הטובה ביותר ובתנאים הטובים ביותר שהם בגדר אפשרות מעשית.

הסעיף מטיל חובה על המעסיק להחזיר את החייל המשוחרר לעבודה בתנאים לא פחותים מאלו שבהם עבד טרם גיוסו. יחד עם זאת, הוא גם מציע חלופה במקרה של חוסר אפשרות מעשית להחזירו לעבודה בתנאים כאמור. אכן, היה קושי להחזיר את התובע לאותם תנאים שבהם עבד טרם גיוסו לשירות המילואים, אך ניכר שהנתבעת ניסתה להעניק לתובע את התנאים הטובים ביותר שביכולתה להציע בנסיבות שנוצרו.

מהתכתבויות הווטסאפ בין הצדדים ניתן לראות כי גם בחודש יוני, לאחר שהתובע חזר למעשה להיות משובץ בעמדה בתפוח, מר כץ נדרש לעיתים לדחוק בו על מנת שימלא את הימים שבהם הוא מבקש להיות משובץ (ולכתוב לו שלא נתן מספיק משמרות), כשלעיתים מזומנות התובע לא מילא אחר התחייבותו לעבוד שלוש משמרות בשבוע, מסיבות שונות. מכאן עולה כי, גם לאחר שהתובע קיבל את מבוקשו וחזר להיות משובץ בעמדה בתפוח, ובדומה להתנהלותו עוד טרם גיוסו לשירות מילואים, הוא יצר מצב בעייתי עד בלתי אפשרי מבחינת המעסיקה, אשר היתה צריכה לתכנן את חלוקת המשאב האנושי שלה על מנת לעמוד במחויבויותיה, בעוד התובע לא משתף פעולה עם הנדרש ממנו (שניכר כי נדרש באופן דומה גם מהעובדים האחרים).

לאור התוצאה אליה הגענו, היה ראוי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, אולם לאור נסיבותיו האישיות של התובע, שהינו אבא לילדים קטנים, ואשר אשתו אינה בקו הבריאות, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.