רקע עובדתי:

העותרת, חברה המעסיקה עובדים תושבי הרשות הפלסטינית, הגישה תובענה לביה"ד האזורי לעבודה, בה ביקשה צו שיורה למדינה להשיב לידיה סכום שהפקידה בחזקתה לצורך הבטחת תשלום דמי מחלה לעובדיה שהינם תושבי הרשות. לטענתה, מכח הנחיית רשות האוכלוסין וההגירה מיום 30.10.2019 אשר נשלחה אליה, נדרשה להפריש דמי מחלה עבור עובדיה הפלסטינאים, תוך שרשות האוכלוסין התחייבה כי "לשכת שירות למעסיקים תשיב לכל מעסיק את סכומי דמי המחלה שהפריש עבור עובדים פלשתינאים פעילים (נכון למועד הפסקת הגביה), ואשר לא שולמו לעובדים אלה בפועל כדמי מחלה". למכתב צורפה רשימת העובדים של העותרת ופירוט הכספים שהצטברו לטובת כל אחד מהם, העולים לכדי סכום כולל של כ-2.6 מיליון ₪.

ביה"ד האזורי קיבל את בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף, משמצא כי במוקד התביעה עומדת תקיפה עקיפה של מדיניות המדינה באשר לשימוש בכספי קרן דמי מחלה המנוהלת על ידה עבור עובדי הרשות, שאינה בסמכות בית הדין לעבודה. ערעור שהגישה העותרת על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה, נדחה מאותם טעמים. בעתירה לבג"צ תקפה העותרת את החלטות בתי הדין וטענה כי השבת הכספים לידה היא עניין שבינה לבין עובדיה, המצוי בסמכות בתי הדין לעבודה, ולכן היה מקום לדון בתביעתה לגופה.

הכרעת בג"צ:

העתירה נדחתה פה אחד.

העותרת מנסה למסגר את המחלוקת בצורה צרה, כעוסקת בעניין פרטני-יישומי גרידא, אך למעשה לא ניתן לנתק את עניינה מהקשרו הרחב והיותו נגזר מסוגיית המדיניות העקרונית שעל הפרק – גורל הכספים שנצברו בקרן דמי מחלה לטובת עובדים פלסטינאים שהועסקו בהיתר בישראל.

הכרעה בטענות העותרת לצורך העברת הכספים לידיה מחייבת להידרש לשאלות הנוגעות לטיב הכספים שהועברו לקרן ולסמכות המדינה ביחס אליהם, כששאלות אלו אינן נוגעות לעותרת בלבד, אלא לכלל המעסיקים במצבה, התלויים גם הם במדיניות הכללית שתגובש.

מאחר שליבת ההליך היא תקיפה מובהקת של מדיניות ממשלתית, אין מדובר בתביעה כספית מן המניין, אותה ניתן לברר במסגרת תקיפה עקיפה במערכת בתי הדין לעבודה, אלא בסוגיה מנהלית, אשר צריכה להיבחן בתקיפה ישירה בביהמ"ש המנהלי המוסמך.

סירובם המוצדק של בתי הדין לעבודה לעסוק בנושא החורג מסמכותם, מוביל למסקנה כי דין העתירה להידחות. אכן, הימשכות הטיפול הממשלתי בסוגיה עשוי לעורר תהיות, ואולם המענה לכך אינו יכול להימצא בשינוי האכסנייה הדיונית לבירור התנהלות המדינה.

העותרת חויבה בהוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪.