עובדות המקרה:
התובעת, חברת רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ (להלן: "התובעת"), היא חברה ציבורית העוסקת במחקר ופיתוח, יצור ושיווק של מוצרי הדרכה שונים בתחום התכנות, רובוטיקה, פלטפורמות דיגיטליות חווייתיות ללימוד, ועוד. הנתבע (להלן: "העובד") הועסק ע"י התובעת בתפקיד מנהל מכירות בדרום אמריקה משנת 2013 ועד להתפטרותו בפברואר 2018. בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם") צוין כי התובעת מעמידה לרשות העובד גישה למערכות מחשוב ואתרי אינטרנט, וכן דואר אלקטרוני לצרכי עבודה. עוד צוין בהסכם כי העובד מסכים לתת הרשאה בלתי-חוזרת, בלתי ניתנת לשינוי או לביטול למעקב מצד החברה על השימוש שהוא עושה באינטרנט; לעיון בדואר האלקטרוני ובמידע האגור במחשב, ולפעול ע"פ הנחיות התובעת בנושאים אלו. לפי ההסכם, "מידע סודי של החברה" הוא כל מידע הקשור אליה, וכולל, בין היתר, רשימת לקוחות וספקים וכן שיטות ההכשרה והשיווק של התובעת.
חודשיים לאחר סיום יחסי העבודה, הגישה התובעת תביעה כספית כנגד העובד, על סך 2,485,451.57 ₪, בעילות של גזל סוד מסחרי, הפרת חובות הסודיות בחוזה העבודה; הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב.
במקביל, הגישה התובעת בקשה דחופה למתן סעדים זמניים נגד העובד, לרבות צו שימנע מהעובד שימוש במידע סודי שהוא קניינה, עד להכרעה בתובענה הכספית. במסגרת ההליך הזמני הגיעו הצדדים להסכמה על הגבלת עיסוק חלקית, לפיה במשך שישה חודשים העובד לא יעסוק במכירה ואספקה של מוצרי הדרכה ולימוד בתחומים הבאים: מכונאות וחשמל רכב, טכנאות מזגנים וקירור, מקצועות בקרי תעשייה, ריתוך, מקצועות חשמל, רצפת ייצור, פנאומטיקה והידראוליקה, פרויקט סטם.
בפני בית הדין נותרה התביעה הכספית, במסגרתה ביקשה התובעת פיצוי נזיקי מהעובד בעילת גזל סודות מסחריים, בגין עמלות שהפיק העובד מעסקאות ספציפיות; פיצוי חוזי בגין הפרת הסכם העבודה וחובות הנאמנות ותום הלב. בנוסף, טענה החברה כי ההפרה החמורה של החוזה מצדיקה שלילת הכספים שנצברו לזכות העובד לטובת פיצויי פיטורים. העובד הגיש תביעה שכנגד, בה תבע פיצוי בגין התעמרות, פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע וכן תבע זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתו וסיומה.
בית הדין קבע כי התובעת הוכיחה שבזמן שהעובד עבד אצלה, הוא ניהל משא ומתן עם חברת YES01 במטרה לשמש כסוכן שלה ולקבל תשלומים ממנה, לצורך ביצוע פרויקט בפרגוואי. מדובר בפרויקט דומה או זהה לזה שביצע העובד במסגרת עבודתו בתובעת, עד שהוקפא ע"י נשיא פרגוואי. התובעת הוכיחה כי הקשר בין העובד לבין מנכ"ל YES01 נוצר בתקופת עבודתו של העובד בתובעת; כי העובד ניצל מידע שנחשף אליו במסגרת עבודתו אצל התובעת, לביצוע עבודה פרטית עבור YES01, ללא שיידע את התובעת בכך. עם זאת, כיוון שהתובעת לא הוכיחה שחברת 01YES שילמה לעובד תמורה בגין ההתקשרות הפרטית – נדחתה תביעתה להשבה כספית מהעובד מרווחים שהפיק לכאורה מההתקשרות עם YES01.
התובעת טענה כי מסמכים שנמצאו במחשב הנייד שהיה בשימוש העובד, אותו החזיר לתובעת לאחר סיום העסקתו, העלו כי במהלך כל תקופת העבודה אצלה, העובד עשה שימוש במידע אודות לקוחות התובעת לצורך קידום עסקיו הפרטיים (מסמכים מסוג זה עוברים דרך הסוכן לחתימתו ולכן נמצאו במחשב שלו). בית הדין קבע כי מן העדויות והמסמכים עלה שהתובעת הייתה מודעת בזמן אמת לפעילות הפרטית שביצע העובד (המנכ"ל קיבל דיווחים על תיווך מצד העובד בין קרוב משפחתו לבין גורמים בממשלת פרגוואי), אולם בחרה שלא לעשות דבר בעניין. מסיבה זו, ביה"ד ראה בתובעת כמי שהשלימה עם ההפרה, ואינה זכאית בדיעבד לפיצוי כספי מהעובד.
העובד טען, כי התובעת הגיעה למידע באמצעות כניסה שלא כדין לתיקיות אישיות במחשב האישי שלו, תוך הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות. ביה"ד דחה טענה זו: בהסכם העבודה ובנספח לו הסכים העובד לתת הרשאה לחברה לעיין במידע השמור במחשב והתחייב כי לא יכלול במידע תוכן אישי. לאור לשון החוזה, ומאחר והוכח חשד אמיתי להפרת החוזה על ידי העובד, קמה לתובעת הגנה "על עניין אישי כשר של הפוגע" (סעיף 18(2)(ג)) לחוק הגנת הפרטיות). משכך, הראיות להפרת החוזה הושגו בדרך כשרה וניתן להסתמך עליהן בהליך המשפטי.
על אף שהוכח כי העובד עשה שימוש ברשימת הלקוחות והספקים של החברה – דחה בית הדין את התביעה לפסיקת פיצוי נזיקי בגין "גזל סוד מסחרי" לפי סעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות. על המעסיק להוכיח קיומו של "סוד מסחרי" באמצעות תיאור ופירוט המידע. רשימת לקוחות תיחשב "סוד מסחרי" אם יוכח שמדובר במידע שגובש באמצעות השקעת משאבים, שיש לו ערך מוסף שמעניק יתרון מסחרי למי שאוחז בו, וכי אין מדובר ברשימה טכנית בלבד. בנוסף, נדרשת הוכחה שננקטו ע"י המעסיק אמצעים סבירים לשמירת המידע בסודיות, כגון מידור עובדים מהמידע כשאינו נחוץ לביצוע תפקידם, הגבלת הנגישות למידע, ועוד.
בית הדין קבע כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה רק ביחס לתנאי הראשון: הוכח שחברה השקיעה זמן ומאמץ מיוחד לגיוס לקוחותיה; עוד הוכח שהעובד נחשף למידע ייחודי לגבי כל לקוח ולקוח, אנשי הקשר אצל הלקוח, באופן המקנה לו יתרון משמעותי ביצירת קשרים עסקיים מתחרים. עם זאת, התובעת לא הוכיחה את התנאי השני הנדרש – לפיו רשימת לקוחותיה וספקיה הינה בבחינת "סוד": התובעת לא פירטה את רשימת הלקוחות; מהעובדות עלה כי גורמים שונים בתובעת, מלבד העובד הנתבע, היו מעורבים בגיבוש הצעות ללקוחות ומטבע הדברים נחשפו למידע על לקוחות וספקים של החברה, לרבות תמחור ההצעות. בהתאם, נדחתה הטענה כי רשימת הלקוחות בנסיבות העניין היא בגדר סוד מסחרי בר הגנה, המקנה לבעליו זכות לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות.
מאידך, נתקבלו טענות התובעת במישור החוזי. בית הדין קבע כי התנהגות העובד מהווה הפרת חובת ההגינות, הנאמנות ותום הלב כלפי התובעת: העובד ניצל את הידע שרכש בתובעת ואת הקשרים שרקם עם לקוחותיה כדי לנהל עימם מגעים במטרה להתקשר עימם בקשרים עסקיים באופן ישיר. בתקופת העבודה, העובד פעל לקידום עסקיו הפרטיים ללא שיידע את התובעת בכך; בנוסף, מהראיות עלה כי העובד "חיפש את הדרך החוצה" מעבודתו אצל התובעת, ואף נסע לחו"ל לצורך עסקיו תוך הצגת מצג שווא לתובעת לגבי היעד אליו נסע (הוא הודה שנסע לפרגוואי למרות שדיווח לתובעת שהוא נוסע לוונצואלה). הפרות חוזיות אלו מקנות לתובעת זכות לפיצוי כספי מהעובד, אשר בשים לב למכלול נסיבות העניין הועמד על סך 50,000 ₪. ביה"ד נתן משקל לכך שהעובד עבד אצל התובעת כ-4.5 שנים, ושפעולותיו הפסולות נעשו רק לקראת סוף תקופת ההעסקה. ביה"ד מצא כי העובד יצר קשר עם לקוח של התובעת בתקופת העסקתו אצלה, אך לא הוכחה פגיעה בסודות מסחריים של התובעת ו/או הקמת חברה/עסק מתחרה בה.
נדחתה התביעה לשלילת פיצויי פיטורים מהעובד. בית הדין קבע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות שימוש בצעד קיצוני של שלילת הכספים הצבורים בחשבון פיצויי הפיטורים, אשר יחד עם ההפרשות לגמל נועדו להבטיח את תשלומי הפנסיה העתידית שלו ושל שאריו.
מרבית התביעה שכנגד שהגיש העובד נדחתה.
בשים לב לתוצאת פסק הדין ולהתנהלות העובד במסגרת יחסי העבודה, חויב העובד בהוצאות התובעת בסך 8,000 ₪.
סע"ש (ת"א) 12303-09-18 רובוגרופ ט.א.ק בע"מ – ר.ב (פסק דין מיום 6.3.2023), בפני כב' הנשיאה הדס יהלום, נציגת ציבור עובדים הגב' רונית עזר ונציג ציבור מעסיקים מר ערן בסטר. על פסק הדין לא הוגש ערעור.