כאשר עובד מסרב למלא דוח נוכחות חרף דרישת המעסיק – לא תחול החזקה בחוק הגנת השכר לעניין עבודת 60 שעות נוספות חודשיות ונטל השכנוע יישאר על כתפי העובד

מתן אפשרות לעובד להתנער מדו"חות נוכחות שמילא ללא לחצים פסולים מצד מעסיקו ואשר על בסיסם שולם לו גמול שעות נוספות – ייעשה במשורה ולא על נקלה.

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב, בגדרו חויבה המערערת, בין היתר, בתשלום גמול שעות נוספות לכל אחד מהמשיבים.

עובדות המקרה:

המערערת עוסקת בניקיון לולים ובמכירת זבל עופות, ולצורך כך היא מעסיקה עובדים זרים או פלסטינים (להלן: "הפועלים"). שלושת המשיבים הועסקו על ידי המערערת כראשי צוות של הפועלים. במסגרת תפקידם, היה על המשיבים לפקח על עבודת הפועלים, להסיע אותם מלול אחד למשנהו, וכן לאספם מנקודת האיסוף בתחילת יום עבודה ולהסיעם חזרה לנקודת האיסוף בתום יום העבודה.

השאלה המשותפת ביחס לכלל המשיבים, היא באילו נסיבות ייחשב זמן הנסיעה לעבודה וממנה כזמן עבודה? בית הדין האזורי קבע כי ביחס למשיבים 1 ו-2, כל פרק הזמן מעת יציאתם מביתם, קרי כל זמן הנסיעה, נחשב לזמן עבודה. ביחס למשיב 3 נקבע כי זמן עבודתו הוא מרגע הגעתו לנקודת האיסוף בבוקר ועד חזרתו לנקודה זו.

בנוסף, בית הדין האזורי קבע שמהעדויות ומהראיות עולה שהמשיב 1 עבד במתכונת העסקה הכוללת עבודה בשעות נוספות ופסק לטובתו גמול שעות נוספות, על דרך האומדנא, בסכום של 172,862 ₪. זאת, אף על פי שאין מחלוקת שהמשיב 1 סירב למלא דו"חות נוכחות.

ביחס למשיבים 2 ו-3, חייב בית הדין האזורי את המערערת בתשלום גמול שעות נוספות בסך 69,038 ₪ ו- 54,621 ₪, בהתאמה. זאת, על אף שהמערערת שילמה למשיבים 2 ו-3 גמול שעות נוספות בהתאם לדיווחי הנוכחות שהם עצמם מילאו. בית הדין האזורי קבע כי אין להסתמך על דו"חות הנוכחות שמילאו בזמן אמת, כיוון שלא מולאו כדין (למשל – צוינו מספר שעות העבודה מבלי שצוינו שעות הכניסה והיציאה). זאת, על אף שהשתכנע בית הדין שלא המערערת היא שהורתה למלא את הדו"חות בצורה כזו.

הכרעה:

בית הדין הארצי (מותב בראשות השופטת לאה גליקסמן) קיבל את הערעור.

ככלל, על-פי ההלכה הנוהגת, בהיעדר הסכם אישי או הסכם קיבוצי הקובע אחרת, אין לראות בזמן הנסיעה לעבודה או בחזרה ממנה כזמן עבודה. לכלל זה עשויים להיות חריגים. כך למשל, במקרה שבו עובד נתבקש לאסוף בדרכו לעבודה עובדים נוספים ולהחזירם לביתם בתום העבודה, כשאיסוף ופיזור זה כרוך בסטייה המאריכה משמעותית את זמן הנסיעה, פרק הזמן שבו התארך זמן הנסיעה ייחשב כזמן עבודה.

בענייננו, זמן הסעת הפועלים מנקודת האיסוף הראשונה לאתר העבודה בתחילת היום והחזרתם מאתר העבודה לנקודת הפיזור בסוף היום מהווה זמן עבודה, שכן הסעה זו היא חלק מהגדרת תפקידם של המשיבים. חיזוק לכך מהווה העובדה שמרגע שנאספו הפועלים, המשיבים לא היו עוד אדונים לזמנם, שכן חלה עליהם המחויבות להגיע ליעד העבודה בדרך הקצרה על מנת שהפועלים יחלו בעבודתם. בנוסף, מרגע איסוף הפועלים, הם היו נתונים לפיקוחם של המשיבים.

בית הדין קבע כי לאור העובדה שבמקרה דנן הסעת הפועלים הינה חלק מהגדרת התפקיד של המשיבים, נקודת האיסוף מהווה את מקום תחילת העבודה וסיומה. לפיכך, הנסיעה לנקודת האיסוף בבוקר או החזרה ממנה אחר הצהרים מהווה נסיעה למקום העבודה או חזרה ממנו, והיא אינה מזכה בתשלום שכר עבודה.

ככלל, בעוד שהגמשת נטל השכנוע בתביעת גמול שעות נוספות היא לגיטימית, שימוש באומדנא כדרך להכרעה בתביעת שעות נוספות אינו לגיטימי.

ביחס לנטל השכנוע, בית הדין הבהיר כי החזקה שנקבעה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר (תיקון 24), נועדה להקל על העובד ולהביא להיפוך נטל השכנוע מקום בו המעסיק הפר את חובותיו הרישומיות. כך, במצבים בהם המעסיק לא מציג דו"ח נוכחות – תחול החזקה לפיה העובד עבד 60 שעות נוספות חודשיות. ואולם, במצב בו העובד מסרב למלא דו"ח נוכחות חרף דרישות המעסיק, הוא לא יכול להיבנות מחזקה זו, שנועדה כאמור ליתן תרופה לעובד שמצא עצמו ניזוק ממחדליו הרישומיים של מעסיקו. עוד הובהר, כי שעה שנשמטת ההצדקה להחלת תיקון 24 – נחלשת גם ההצדקה להגמשת נטל השכנוע המוטל על העובד, הן "הגמשה רחבה" – הדורשת רק הוכחת מתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות, ללא צורך בהוכחת היקף השעות הנוספות; והן "הגמשה צרה", לפיה העובד נדרש להוכיח כי מתכונת עבודתו הקבועה כללה עבודה בהיקף שעות נוספות מסוים. עם זאת, אין לשלול כי במקרים מתאימים, בהתאם לשיקול דעת בית הדין ובכפוף לתשתית הראייתית, יעשה בית הדין שימוש ב"הגמשה הצרה". תוצאתה של הגמשה זו מקורבת למציאות, ושולי הסיכון לטעות צרים יחסית. בענייננו צוין שהמשיב 1 נושא בנטל השכנוע מאחר ונמנע במכוון מדיווח על היקף נוכחותו, על אף דרישת המעסיק. בית הדין קבע כי המשיב 1 לא הצליח להרים את נטל השכנוע לקיומה של עבודת שעות נוספות, ולפיכך אינו זכאי לתשלום גמול שעות נוספות.

ביחס למשיבים 2 ו-3, צוין כי המערערת שילמה להם בהתאם לדיווחי הנוכחות שהם מילאו. נקבע, כי התנערות עובד מדיווחי הנוכחות שמילא ושעל בסיסם שולם לו גמול שעות נוספות מצריכה "טעם ראוי ומבורר". פתיחת פתח לעובד להתנער מדיווחיו אודות שעות עבודתו, אשר נערכו בזמן אמת, במו ידיו וללא לחצים פסולים מצד מעסיקו – צריכה להיעשות במשורה ולא על נקלה, ומתוך ראייה כוללת של הנסיבות. יתרה מכך, גם במקרים בהם יימצא טעם לסטות מדיווחי נוכחות שמילא עובד ללא לחץ פסול מצד מעסיקו, אין להחיל את החזקה הקבועה בתיקון 24, והעובדים הם שיישאו בנטל השכנוע להוכחת טענותיהם. לאור האמור נקבע כי גם חיוב המערערת בתשלום גמול שעות נוספות למשיבים 2 ו-3 – מבוטל. לאור כל האמור, הערעור התקבל על כלל חלקיו.

ע"ע (ארצי) 15071-09-22 קומיי פרוטאין מחזור (1993) בע"מ – מאיר סעד בוטה (ניתן ביום 19.07.2023), בפני כב' השופטת לאה גליקסמן, כב' השופטת חני אופק גנדלר, כב' השופטת מיכל נעים דיבנר, נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים), מר דן בן חיים.