הודעת דוא"ל או טקסט שכוללות תזכורות או הפניות למשימות, או עבודה אקראית מהבית – אינן ראיה מספקת למסגרת עבודה קבועה בשעות נוספות המזכה בגמול עודף

עובדות המקרה:

הנתבעת הועסקה אצל התובעת במשך כ-7 שנים בתפקיד מנהלת כספים, במשרה חלקית (כ – 83% משרה). במסגרת יעוץ שקבלה החברה לשיפור הליכי עבודה, נבדקו גם נתוני הנוכחות של העובדים. הבדיקה העלתה שקיים פער לא סביר בשעות העבודה והשעות הנוספות בדו"חות הנוכחות של העובדת, למול השעות הנוספות שנרשמו בתלוש השכר, באופן שזיכה את העובדת בתשלומי יתר על עבודה נוספת. החברה הרחיבה את הבדיקה, ומדו"ח חקירה פרטית שבוצעה עלה כי הקף הדיווח הכוזב רחב יותר, וכלל תיקונים ידניים של העובדת על גבי דו"חות הנוכחות; דיווח על שעות עבודה מהבית בעת שהמחשב היה מנותק מהרשת, דיווחים על עבודה ביום בו קבלה דמי חופשה או מחלה, ועוד. העובדת זומנה לשיחת בירור, בה הוצגו לה ממצאי החקירה. במהלך הבירור הודתה בדיווחים הכוזבים, חתמה על מסמך המאשר את הודאתה (לאחר שבצעה בו תיקונים), אך בהמשך היום הודיעה באמצעות ב"כ כי היא חוזרת בה. בשלב זה הושעתה מהעבודה והוזמנה לשימוע לפני פיטורים, בסופו הוחלט לפטרה. משתי משכורותיה האחרונות נוכו תשלומי היתר, אך לא היה בניכוי כדי לאזן את מלוא החוב.

בתביעת החברה נדרשה העובדת להשיב סך של 264,447 ₪ בגין יתרת תשלומי היתר ששולמו לה על בסיס הדיווח הכוזב על שעות עבודתה וכן השבת החזרי הוצאות נסיעה; העובדת תבעה את תשלום מלוא שכרה, וכן תשלומים נוספים שנשללו ממנה (הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים) בסכום כולל של מעל 800,000 ש"ח. בין היתר טענה, כי ביצעה עבודה בשעות נוספות, בגינה היא זכאית לגמול הקבוע בחוק, ולכן לא היתה הצדקה לניכוי ו/או לתביעת ההשבה.

הכרעה:

ביה"ד קבל את מרבית תביעת החברה ודחה את תביעת העובדת.

נפסק, כי לאור תפקידה הבכיר של העובדת ואחריותה על עניניה הכספיים של החברה, דיווחיה הכוזבים במשך תקופה ממושכת הם הפרת אמון חמורה. משהעובדת קבלה תשלום עבור שעות נוספות שלא בצעה – עליה להשיב את הכספים שנטלה לעצמה שלא כדין, בהפחתת הסכומים שכבר נוכו משכרה. בנוסף, נשללו ממנה תמורת הודעה מוקדמת ומחצית פיצויי הפיטורים. 

נדחתה טענת העובדת, לפיה הפער בין דיווחי הנוכחות שלה במשרד להקף השעות הנוספות שבגינן רשמה לעצמה תגמול עודף נובע מתפקידה הבכיר, שמחייב אותה לעבוד מהבית, ולתת מענה גם בחופשה או מחלה.

ביה"ד פסק כי עיון בהודעות הדוא"ל ובמסרונים שצורפו ע"י העובדת מעלה, כי רובם הם תזכורות או הפניות להמשך טיפול. הודעות מסוג זה אינן מעידות על עבודה מעבר למסגרת העבודה המוסכמת. אמנם נמצאו מסרונים או דוא"ל שהצריכו עבודה נוספת, אלא שניכר שלא נדרשה מהעובדת עבודה בהיקף מהותי אלא טיפול בענינים נקודתיים. בהקשר זה, ניתן משקל לעדות מנהל החברה, שהבהיר כי עיסוקה של החברה בעריכת פטנטים, לא קורה שום דבר דחוף בלילה או במנוחה השבועית, והוא עצמו סוגר את הטלפון הנייד שלו לאחר שעות העבודה.

טענתה הנוספת של העובדת לפיה החברה היתה מודעת לתיקונים שערכה בדו"חות הנוכחות ואשרה אותם – נדחתה. נפסק כי הפיקוח על העובדת היה לקוי, אך נשען על היחס הסומך לעובדת והתנהלותה כלפי עובדים אחרים: העובדת עברה מדי חודש על דו"חות הנוכחות ותשלומי השכר של כל עובדי החברה, העירה עליהם, ובקשה אישור מעת לעת לשלם ביתר לעובד שלא מלא את מכסת השעות הנדרשת. משלוח דוא"ל למנהל אליו צורפו דו"חות הנוכחות (ללא הערות והפניות להקף החריגה) לא יכול להחשב כאישור המעסיק לתשלומי היתר, בפרט כאשר העובדת הודתה כי ידעה שהמנהל נותן בה אמון, ולא בודק את הדו"חות שלה. 

העובדת חויבה לשלם לחברה סך 222,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לא נפסקו הוצאות.

סע"ש (ת"א) 28140-11-17 פאולינה בן עמי בע"מ – רויטל בן סדון (פסק דין מיום 27.04.2023), בפני כב' השופטת דגית ויסמן, נציג ציבור עובדים מר אריק מאיר, נציג ציבור מעסיקים מר אסי מזרחי. על פסק הדין הוגש ערעור ביום 28.5.2023.