עובדת שהופלתה בניגוד להוראות חוק שכר שווה זכאית להשוואת שכרה לעובד מקביל לה בסך כולל של 25,200 ₪ וכן לפיצוי הרתעתי בסך 70,000 ₪

עובדות המקרה:

תביעה שעיקרה הפרשי שכר מכח הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוק שוויון זכויות בעבודה, האוסרות על אפליה מגדרית.

התובעת עבדה בחברה כסוכנת מכירות שטח. שכרה היה מורכב משכר יסוד ועמלות מכירה. שכר היסוד של התובעת לא עלה במהלך תקופת העסקתה, בניגוד לשכר היסוד של עובדים אחרים העובדים איתה באותו ערוץ מכירות.

הכרעה:

בתביעה על פי הוראות חוק שכר שווה, אין צורך להוכיח כי היווצרות פערי השכר בין עובדת לעובד היא בשל מגדר. המחוקק יצא מלכתחילה מנקודת הנחה, כי לרוב יהיה קשה להצביע על הסיבה שגרמה להיווצרות פערי שכר מגדרי, ולמרות זאת – יש למנוע את קיומם.

אין צורך בהשוואה מלאה או בדמיון בין תפקידי העובדת לעובד, ניתן לתבוע השוואת שכר גם כאשר העיסוק שונה במהותו, כל עוד יוכח כי נדרשים אותם כישורים; אותה רמת מאמץ בביצוע העבודה; אותה מיומנות בביצוע; אותה רמת אחריות; ואותם תנאים סביבתיים.

נקבע כי התובעת והעובדים שעבדו עמה באותו ערוץ מכירות, ביצעו הלכה למעשה את אותה העבודה. הנתבעת לא הציגה פרמטר המצדיק את עליית השכר אצל העובדים האחרים, שאינו מתקיים אצל התובעת. למעשה, מהנתונים עולה כי הותק של התובעת היה גבוה משל עמיתיה; לרוב העמלות ששולמו לה היו גבוהות, מה שמעיד על עבודתה המקצועית. המסקנה היא שהחברה לא עמדה בחובתה להוכיח שפערי השכר אינם נובעים מהפליה מגדרית. במצב זה – יש לפסוק כי פערי השכר מצביעים על הפליה מגדרית של התובעת.

על בסיס הקביעה של אפליית שכר מגדרית, ביה"ד פסק לתובעת שני סוגי פיצוי:

פיצוי ישיר – הנובע מהפרת הוראות חוק שכר שווה: השוואת השכר של התובעת בגין התקופה בה שולם לה שכר נמוך משל עובדים מקבילים לה – בסך כולל של 25,200 ₪.

פיצוי ללא הוכחת נזק – הנובע מהפרת חוק שוויון זכויות בעבודה: התובעת הופלתה בשל מינה בניגוד לחוק. קבלת השכר הנמוך לא פגעה רק בהשתכרותה הישירה אלא גרמה גם לפגיעה בכבודה, בדימויה העצמי ובהערכה החברתית לה זכתה. בהתחשב בכלל הנסיבות – חויבה החברה לפצות את התובעת ברכיב זה בסך של 70,000 ₪. 

סע"ש (ת"א) 46539-04-19 א. א.ב.נ – אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (פורסם בנבו, 01.01.2023). מותב בראשות כב' השופטת אסנת רובוביץ  – ברכש. הוגש ערעור על פסק הדין.