הערת מסגרת מקדימה:

פסק הדין בתיק זה ניתן בהמשך להליך עליו פרטנו בהרחבה בחוזר לקוחות מחודש פברואר 2023, בו אושרה לראשונה בקשה לתובענה יצוגית של עובדת על פי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, לפיה קיימת הפליה מגדרית בבתי החולים של שירותי בריאות כללית בין עובדות כוח עזר לבין עובדים המועסקים כסניטרים, ביחס לתשלום השכר בגין עבודה המתבצעת במסגרת ניתוחי קיצור תורים (להלן: "ניתוחי קצ"ת") המתקיימים בחלק מבתי החולים, שלא במהלך משמרות העבודה השגרתיות. ניתוחי קצ"ת מתקיימים החל מהשעה 15:00 ומועסקים בהם עובדות כח עזר וסניטרים ששובצו למשמרת בוקר ביום הניתוח. התשלומים שנקבעו עבור עבודה בניתוחי קצ"ת לעובדות כוח העזר והסניטרים אינם זהים, כאשר קיים פער בתשלום לטובת הסניטרים. מאידך, בהסכמים הקיבוציים החלים על עבודתם הרגילה של עובדים אלו, במסגרת המשמרות הקבועות בבתי החולים, נקבע להם שכר זהה.

על בסיס הראיות שהוצגו ע"י המבקשת בבקשה לאישור תובענה יצוגית, שוכנע ביה"ד כי קיימת למבקשת עילת תביעה לכאורית להפליה מגדרית בשכרה, משלא הובאו ראיות דיות מצד שירותי בריאות כללית לפיהן השונות הקיימת בין עבודת הנשים והגברים המוגדרים ככח עזר בעת ביצוע ניתוחי קצ"ת מצדיקה תגמול שונה. בהליך המקדמי נקבע כי המשימות שמבוצעות ע"י העובדות והסניטרים אינן זהות – אולם קיים דמיון ביניהן, ובהתאם יש לראות בהן עבודות שוות ערך, או דומות בעיקרן, בגינן יש לשלם לעובדות שכר זהה לזה המשולם לסניטרים הגברים. בהתאם, ניתן אישור למבקשת לשמש כתובעת יצוגית של כל עובדות כח העזר בבתי החולים של הכללית, וההליך נוהל כתובענה יצוגית. פסק הדין שלהלן כולל הכרעה בתובענה היצוגית לגופה.

רקע עובדתי עדכני:

במסגרת ההליך, הובאו נתונים חלקיים ביחס לתגמול ששולם לעובדות כוח העזר ולסניטרים בחלק מבתי החולים של שירותי בריאות כללית. שיעור התגמול נקבע לפי סוג הניתוח שבוצע (הוצאת כיס מרה, בקע מפשעתי וכיוב'). כך למשל, מפירוט התגמול של ביה"ח כרמל בשנת 2021, עלה כי הפער בין תגמול הסניטרים לעובדות כוח העזר התקיים ביחס לכל סוגי הניתוחים, ונע בין אחוזים בשיעור נמוך ועד לכפל או שילוש תשלום לסניטרים ביחס לעובדות כוח העזר. נתונים שהוצגו מתלושי שכר של עובדות כוח עזר וסניטרים בבתי חולים אחרים בהם התקיימו ניתוחי קצ"ת (למשל: קפלן, השרון, העמק ועוד) הצביעו כי בכולם קיים פער בתגמול לטובת הסניטרים, אם כי שיעור הפער אינו אחיד בין בתי החולים השונים, ובחלקם הפער מצומצם יותר.

במסגרת ההליך העיקרי, נתקיימו מספר ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדויות רבות מפי מגוון בעלי מקצוע בבתי החולים, ביניהם לא רק עבודת כח עזר וסניטרים אלא גם רופאים/רופאות, מנהלי/מנהלות סיעוד, מנהלי/מנהלות משאבי אנוש, מנהלת כספים ואף עדות מומחה לניתוח עיסוקים שהובאה מטעם הנתבעת.

לטענת התובעת, הוכח שעבודת כוח-עזר הינה עבודה שוות ערך לעבודת הסניטרים: אין שוני מהותי בין התפקידים מבחינת השכלה והכשרה קודמים; תנאי הקבלה הינם זהים; שני התפקידים דורשים כוח פיזי, שממילא אינו עיקר העבודה. בנוסף, תשלום שכר זהה לעובדת ולסניטר בגין משמרת רגילה מלמד כי מדובר בשני תפקידים הדורשים מיומנות זהה או לפחות שוות ערך, זאת במיוחד כאשר הוכח שבמשמרת קצ"ת הם מבצעים את אותה עבודה ואותן פעולות שמבוצעות במשמרת הרגילה. בהתאם, משך הפעולה שנדרש מבעל התפקיד אינו רלוונטי ואינו מצדיק את פערי התגמול שהוכחו.

לטענת הנתבעת, העבודות אינן שוות ערך, שכן עבודת הסניטרים עולה במשקלה וערכה על זו של עובד כוח עזר, בכל הפרמטרים שנקבעו בחוק: עבודת כוח-עזר הינה במהותה עבודת ניקיון רוטינית וקבועה, ואילו הסניטרים הינם חלק מהצוות הרפואי בחדר הניתוח, מבצעים מכלול גדול של פעולות מול המטופל והצוות הרפואי, ולכן הם נדרשים לידע, מיומנות וכישורים מורכבים ביחס למגוון ניתוחים ומצבים, ולהכשרה ממושכת ומורכבת יותר. מצב זה נתמך, לטענת הנתבעת, בחוות דעתו של מומחה לניתוח עיסוקים, אשר קבע באופן חד משמעי כי שתי העבודות אינן שוות ערך.

שדולת הנשים התייצבה בהליך ותמכה בעמדת התובעת. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה הגישה עמדה בהליך לפיה יש לתת משקל לכך שעובדות כח עזר מקבלות שכר שווה לסניטרים בגין ביצוע עבודה זהה במשמרות הרגילות, בעת בחינת משקל הראיות בתיק.

הכרעה:

בית הדין דחה את התובענה ופסק כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי עובדות כח הזר מבצעות עבודה זהה, דומה או שווה בעיקרה לעבודת הסניטרים ובהתאם – לא הוכח כי השוני בתגמול נובע מהפליה מגדרית פסולה.

כפי שנקבע בהחלטת אישור הבקשה, אין חולק כי עומדים בפנינו שני תפקידים שונים, שאינם עונים להגדרה של "אותה עבודה" או "עבודה שווה בעיקרה". בתמצית, הסניטר נדרש להעברת המטופל אל חדר הניתוח ועזרה במעבר למיטת הניתוח, השכבתו בהתאם לתנוחה הנדרשת והכנתו לחיטוי, הבאת ציוד רפואי במהלך הניתוח, סיוע בשינוי תנוחה במהלך הניתוח, והעברה לחדר התאוששות לאחר הניתוח. עבודת כוח-עזר כוללת ניקוי חדר הניתוח לאחר סיום הטיפול בחולה, החלפת מצעים, פירוק עגלות כביסה, פירוק עגלות ציוד אספקה, הכנת חומרי חיטוי, ארגון עגלות חדרי ניתוח, הזמנת ציוד, בדיקות מלאי, טיפול בבקשות ניפוק דם במהלך הניתוח והעברת ציוד לאספקה סטרילית.

מכח סעיף 3 לחוק שכר שווה, עלינו לבחון אם מתקיימים המבחנים לראות בעבודה כוח העזר "עבודה שוות ערך: האם הן בעלות משקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות". בפסיקה כבר נקבע כי מדובר בהוראה חוקית מאתגרת במיוחד משום שלא ברור מהו "משקל שווה" מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות וכו'. השוואת העיסוקים אינו דבר המובן מאליו. יישומה של הגדרה שבחוק במקרה נתון הוא עניין מורכב וכרוך בבחינת מדוקדקת ומקצועית.

כיצד מתבצע ניתוח עיסוקים שנועד לברר אם עבודות הן שוות ערך? בפסיקה עד כה נדונו מקרים בודדים המציגים חוות דעת מומחים לעניין ניתוח עיסוקים, ומהם עולה שקיימים מספר שלבים לתהליך: תחילה, יש לקבוע את האלמנטים המרכיבים כל תפקיד (כישורים, ידע, הכשרה, תקשורת, יחסי אנוש, אחריות, מחשבה, שיקול דעת, יוזמה, סיכונים, לחץ, גיוון וכו'), והאם מדובר באלמנטים מרכזיים בתפקיד. לאחר מכן, יש להשוות בין התפקידים על בסיס האלמנטים שזוהו בשלב הקודם. השוואה אחרת היא על דרך הערכת הקושי/התרומה של כל אלמנט בתפקיד תוך הפעלת שיקול דעת וידע כללי או ספציפי לעיסוק.

נטל ההוכחה המוטל על תובע יצוגי לאחר אישור התובענה כיצוגית שונה מזה המוטל עליו בשלב אישור הבקשה. בשלב המקדמי של האישור – די בנטל קל של ראיות לכאורה. בשלב הדיון בתובענה לגופה הנטל המוטל על התובע היצוגי זהה לנטל החל על כל תובע בהליך אזרחי. בתביעה מכח סעיף 3 לחוק השוויון על העובדת להוכיח כי עבודתה הינה שוות ערך לעבודתו של העובד וכי קיימים פערי שכר בין השניים. נטל הוכחה זה מציב שני אתגרים מהותיים: איסוף המידע בדבר האלמנטים השונים בשני התפקידים העומדים להשוואה, והקביעה מהו המשקל שיש לתת לכל אלמנט כדי להעריך האם העבודות הינן שוות ערך.

בטרם נדון בתפקידים של עובדת כוח-עזר וסניטר על רכיביהם השונים, נדרשת התייחסות לשאלה כיצד נוצרו פערי השכר במשמרת קצ"ת, כאשר במשמרות הרגילות מושלם לעובדים ולעובדות שכר זהה. מהעובדות עולה כי כי בתי החולים מקבלים תקצוב לביצוע ניתוחי קצ"ת וחלוקתו נעשית באופן שונה בין העובדים, בחלק מהמקרים בהסדר עם ועד העובדים. מהעדויות עולה כי עקרון החלוקה הוא חשיבות התרומה של כל משתתף בניתוח, החל מהרופא המנתח שבראש הרשימה, ולאחריו רופא מרדים, אחות, טכנאי, סניטר ולבסוף כח עזר.

ההיררכיה המקצועית כשלעצמה בין הצוות הרפואי לצוות המנהלי הינה ברורה ואין חולק לגביה. כך גם ההיררכיה בין אנשי הרפואה לבין עצמם, ואנשי מנהל ומשק לבין עצמם. אלא שבאופן עקבי, בתחתית ההיררכיה מצויים מקצועות בהם ריכוז הנשים גבוה ולעיתים אף מוחלט. כך לגבי מקצוע הסיעוד וכך לגבי מקצוע הניקיון. טענת הנתבעת כי ועדי העובדים שותפים לחלוקת התקציב לא הוכחה. למעשה עלה מהעדויות כי עובדות כח העזר או הסניטרים לא לקחו חלק בישיבות חלוקת התקציב, ולכל היותר נכחו בהן אחיות ומנהלות סיעוד, שמבצעות תפקיד אחר. ההבניה החברתית במקרה הזה ברורה – עובדות ניקיון המשתייכות לקבוצה מוחלשת מטבעה, משתכרות בתגמול הנמוך ביותר בשרשרת התפקידים במשמרת קצ"ת, כאשר הן לא נוטלות חלק בקביעת התגמול עצמו אלא מקבלות את חלקן לאחר חלוקת התקציב לשאר התפקידים. אלא שלצורך חוק שכר שווה, אין די בהבניה מגדרית-חברתית. גם אין די בכך שמקצוע 'נשי' מתוגמל בחסר או מצוי בתחתית היררכיית השכר. ניתן לבטל את פערי השכר רק אם עומדים מול עינינו שני תפקידים בעלי אותו ערך.

תפקידה של עובדת כוח-עזר הוא לנקות את חדרי הניתוח בין ניתוחים (הכוונה לניקוי הציוד הרפואי וסביבת הניתוח, ולא לשטיפת רצפה) למלא ציוד מתכלה ולעיתים אף להביא ציוד או מנות דם במהלך ניתוח. הסניטר אחראי לשנע מטופלים לחדר הניתוח, להעביר אותם למיטת הניתוח תוך השכבה בתנוחות הנדרשות ולארגן את חדר הניתוח מבחינת הציוד הדרוש. בין היתר, הסניטר נדרש לסייע בחיבור המטופל לאמצעי ניטור, הסרת שיער באזור המנותח במידת הצורך, סיוע בחיבור/ניתוק שקיות זונדה ושתן, הכנת אמצעים לחימום המטופל והכנת שולחן הניתוח ואמצעי תמיכה ומיגון בהתאם לסוג הניתוח.

הנתבעת טוענת כי במשמרת קצ"ת לא נמצא טכנאי הרדמה ולכן הסניטר נדרש לסייע למרדים בביצוע פעולות שונות, דבר שדורש מהסניטר ידע רפואי מעמיק לגבי ההליכים הרפואיים. אף שעולה מהעדויות תמונה מורכבת לעניין זה, בסופו של דבר שוכנענו כי הסניטרים אכן לעיתים נדרשים לסייע בתהליך ההרדמה.

יישום מבחני סעיף 3 לחוק שכר שווה ומבחני הפסיקה על נסיבות המקרה, מעלה כך:

• • הכשרה: בעוד הכשרת כח עזר היא קצרה יחסית (אורכת כחודש) הסניטר נדרש לתקופת הכשרה של מספר חודשים, במהלכה הוא צמוד לסניטר ותיק וגם צוות חדר הניתוח מדריך אותו, לרבות האחיות והמרדימים.
  • מיומנות וידע: מעבר לפעולות שונות ביחס למטופל, הסניטרים נדרשים לידע רפואי בסיסי על מנת לסייע לצוות חדר הניתוח למקם את המטופל על מיטת הניתוחים. אומנם עבודתם נעשית בהשגחת אנשי הצוות, אך עדיין מדובר במיומנות הנרכשת בעבודה. עובדות כוח עזר אינן נדרשות למיומנויות אלו.
  • מאמץ פיזי ואחריות – אלמנטים אלו נדרשים בשני התפקידים.

.

השוואה וניתוח העיסוקים: חלקים רבים מחות דעת מומחה ניתוח העיסוקים מטעם הנתבעת נדחו על ידי ביה"ד מטעמים שונים, רובם בשל מסקנות שלא נתבססו על תשתית ראייתית מוכחת או כזו שנבדקה ע"י המומחה באופן ישיר ועצמאי. עם זאת, ביה"ד קיבל חלק ממסקנות המומחה בנוגע להשוואה 'איכותנית' של שני העיסוקים, שכן אלו עלו בקנה אחד עם הראיות אשר מלמדות כי העיסוקים אינם שווי ערך. בנוסף, עלה מהעדויות באופן עקבי שעבודת כוח-עזר יכולה להתבצע ואף מתבצעת בזמן אמת על ידי סניטרים, כאשר הן אינן משובצות למשמרת, אולם עובדות כוח-עזר אינן מחליפות בפועל סניטרים מאחר והן אינן מחזיקות בכל המיומנות והידע הנדרשים.

טענתה של התובעת להפליה בשכר על פי חוק שכר שווה נשענת אך ורק על כך שמדובר בעבודה שוות ערך. לא נטען כי יש לבחון את פערי השכר גם אם מדובר בעבודות שאינן שוות ערך או כי יש לבחון את המידתיות בין פערי השכר לבין שיקוליה של הנתבעת בקביעת שכר שונה לעבודות השונות. הדיון בתיק זה מוגבל רק לעילות התביעה שהופיעו בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ומשהתובעת לא הוכיחה כי מדובר בעבודות שוות ערך – יש לדחות את התביעה בעילה זו.

עילת התביעה הנוספת להפליה בשכר מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – היינו: הפליה מחמת מין – לא הוכחה.

משנדחתה התובענה הייצוגית יש מקום לחיוב התובעת בהוצאות בשיעור המקובל בהליכים מסוג זה. עם זאת, ביה"ד מצא לנכון שבפסיקת ההוצאות יש להתחשב במהות המחלוקות, אופיין ומשמעותן החברתית. לפיכך, התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות בשיעור 20,000 ₪ בלבד.