אין לחייב מעסיק להציב עובד עם מוגבלות בתפקיד שאינו פנוי לאיוש, בפרט כשהוצעו לעובד תפקידים חלופיים התואמים את מגבלותיו הרפואיות

משההתאמות שנדרשו ע"י המבקש אינן נובעות ממצבו הרפואי – לא יתערב ביה"ד בשיקול דעתו הניהולי של המעסיק ביחס לאיוש תפקידים במקום העבודה

עובדות המקרה:

המבקש הוא בעל מניות ב"אגד" אשר במשך שנים הועסק כנהג בחברה. בשנת 2019 נפצע בתאונת עבודה, לאחריה הועבר לתפקידים משרדיים. משהחלים מהתאונה הוחזר לעבוד כנהג. בהמשך, חל שינוי במצבו הרפואי, הוא הוחזר לעבודה משרדית, ונבחנה התאמתו לשמש בתפקיד מבקר דרכים. על פי חוות דעת רופאה תעסוקתית, מגבלותיו הרפואיות לא אפשרו לו למלא תפקיד זה, בשל "אי יציבות פנימית קלה בברך שמאל, בנוסף לכאב והגבלה תפקודית ביד ימין הדומיננטית וכן תחושה של חוסר יציבות כשהמייסד מתאר שהוא חש כשנוטל קנאביס רפואי בשמן ובעישון בהם הוא נזקק לצורך איזון כאב". עם זאת, נקבע כי אין מניעה לשבצו לתפקיד שומר לא חמוש, ככל שבעבודה זו אין סכנה למעידות וכאשר חלקה מתבצע בישיבה. בעקבות קביעה זו שובץ המערער לעבודת שמירה במחסן בחולון ולאחריה הועבר לעבודת שמירה במפעל ייצור בעיר. לאחר מכן, ביקשה החברה להעבירו לתפקיד שמירה באשדוד. המבקש התנגד להעברה זו, והתעקש על הצבתו בתפקידי שמירה בחולון בלבד. במסגרת שיחות בין הצדדים נבחנה אפשרות לפרישתו, אולם לא הושגו הסכמות בנושא. בחלוף כשלושה חודשים הודיעה אגד למבקש כי לא ניתן לשבצו בתפקידו הקודם בחולון, משום שמשמשים בו כעת שומרים מקצועיים במסגרת שירותי שמירה הניתנים על ידי חברה חיצונית. תחת זאת, הוצע לו לשמש כפקח עישון בתחנה המרכזית בלוד או כשומר במושב אחיסמך. המערער הודיע לחברה תוך חצי שעה מרגע קבלת המכתב כי הוא דוחה את ההצעות משום שהמקומות רחוקים מביתו.

בשלב זה הגיש המבקש את בקשתו לביה"ד, תוך שהודיע לחברה כי יתייצב לתפקיד באחיסמך באופן זמני, עד להכרעה בהליך. בבקשה עתר למתן צווים שיחייבו את החברה להשיבו לתפקיד שומר בחולון, תוך תשלום שכרו למפרע בגין התקופה בה לא שימש בתפקיד כלשהו בהעדר שיבוץ מתאים.

לבקשתו, עוכב מתן ההחלטה בבקשה על מנת לקבל חוות דעת רפואית עדכנית מוועדה דיאגנוסטית. על פי החלטת הוועדה שהוגשה לביה"ד, מצבו הרפואי של המבקש מאפשר עבודה במשמרות בוקר, בישיבה, ללא הליכות רצופות, אך אין מניעה שיגיע לעבודה בתחבורה ציבורית.

לאור החלטת הוועדה, הוגשו תצהירים וראיות נוספות מטעם הצדדים, תוך שהמבקש מגיש תביעה כספית בה עתר לפיצוי בסך 140,000 ₪ מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן: "חוק שוויון בעלי מוגבלויות").

לטענת המבקש, הצבתו במקום עבודה המרוחק מרחק רב ממקום מגוריו, מבלי לבצע עבורו התאמות ותוך חיובו לנסוע במשך שעות בדרכים באופן הפוגע בו רפואית, מנוגד לחובות המעסיק מכוח חוק שוויון לבעלי מוגבלויות. בנוסף למרחקי הנסיעה, העבודה באחיסמך מצריכה סיורים בחניון הכרוכים בהליכה, ומאמץ גופני בשל המרחק בין עמדת השמירה לכניסת כלי הרכב. בשל מגבלותיו הוא מתקשה לבצע את התפקיד בו שובץ. מאזן הנזק נוטה לטובתו, כי ברור שפיטוריו יפגעו בפרנסתו. המבקש הבהיר כי יסכים לעבוד באחיסמך אם אגד תספק לו על חשבונה הסעות לעבודה וממנה.

החברה טענה כי פעלה בהתאם לחוק שוויון בעלי מוגבלויות, וביצעה התאמות למבקש, גם של סוג העבודה וגם של מקום העבודה, וזאת אף שלא היה בפניה כל אישור רפואי לפיו המבקש צריך לעבוד בקרבת ביתו. התפקיד של שומר בחולון אינו זמין עבור המבקש, משום שבאתר מוצבים שומרים מקצועיים מטעם חברת אבטחה חיצונית. בנוסף נטען, כי לא חלה על החברה חובה לספק לעובד הסעה מהבית לעבודה, הכרוכה בעלות משמעותית, משנקבע כי לא חלות מגבלות רפואיות המונעות ממנו שימוש בתחבורה ציבורית.

הכרעה:

ביה"ד דחה את הבקשה.

חוק שוויון לבעלי מוגבלויות מטיל חובות ואיסורים על מעסיקו של אדם עם מוגבלות, לרבות בקשר לתנאי העבודה. "הפליה" כוללת גם "אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו". "התאמות" הוגדרו בין היתר כ"התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכל מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי", שעל פי החוק הוא "נטל בלתי סביר בנסיבות הענין, בהתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהיקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם, ובקיומם של מקורות מימון חיצוניים או ממלכתיים לביצוע ההתאמה."

בנקודת הזמן בה התנהל ההליך והובא להכרעה, עומד לדיון שיבוצו של המבקש לשמירה באחיסמך (ולא באשדוד). מעדויות המשיבה עולה כי מרבית תפקידי השמירה אצלה, ב- 40 חניונים ברחבי הארץ, מבוצעים ע"י שומרים מקצועיים המוצבים לעבודה ע"י חברת אבטחה מקצועית, ורק 8 מתוכם מאויישים ע"י עובדי החברה. השימוש בחברת אבטחה במרבית האתרים נובעת משיקולים מקצועיים ועסקיים של החברה. מדובר בהחלטה הנתונה לפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אשר ביה"ד לא יתערב בה.

מנגד, מעדות המבקש עלה כי לא ערך בירור ביחס לתפקידים האחרים שהוצעו לו, וכי התנגדותו לשמש בהם לא נובעת ממגבלות רפואיות אלא ממיקומם המרוחק יותר. עוד הוכח, מפי עד החברה, כי בדק את תנאי העבודה באחיסמך בטרם הציע למבקש את התפקיד. מבדיקתו עלה כי בחניון זה קיימת מערכת אוטומטית לזיהוי רכבים, כך שהמבקש אינו נדרש לקום ממושבו בכל פעם שמגיע רכב וכי ביצוע התפקיד לא כרוך בהליכה רבה.

במסגרת שמיעת העדויות, עלתה תמיהה באשר למצבו הבריאותי האמיתי של המבקש,  כאשר עומת עם מסמכים רשמיים של ההתאחדות לכדורגל בהם נרשם כמי ששיחק במשחקי כדורגל של קבוצת הוותיקים של בני יהודה בחודשים פברואר ומרץ 2024 ואף סומן ב'הרכב הפותח' בקבוצה. המבקש השיב כי חרף הכתוב במסמכים בפועל לא שיחק אלא הגיע וישב על הספסל. גם העובדה שהמשחקים התקיימו בערב לא תאמה את המגבלות שנרשמו בהמלצות הועדה, וכך גם הודאת המערער כי נסע לאמן את קבוצת הקט רגל באילת, אם כי לצורך כך, לטענתו, לא נדרש ממנו מאמץ פיזי.

החובה לבצע התאמות לבעל מוגבלויות אינה כוללת חובה לשבצו במקום ספציפי בהתאם לרצונו, כאשר לא הוכח כי התפקיד הרלוונטי למבקש בנקודת הזמן הנוכחית – אינו מתאים למגבלותיו, בראי המלצות הוועדה הדיאגנוסטית בעניינו.

מאזן הנזק נוטה לטובת החברה, משלמערער אפשרות להמשיך לעבוד, על אף מוגבלותו, ומשבתביעה העיקרית ביקש סעד כספי ולא צו החזרה לעבודה.

המבקש חויב לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

סע"ש (ת"א) 9140-04-24, אייל חיים – אגד חברה לתחבורה בע"מ, (ניתן ביום 01.08.2024) בפני מותב בראשות כב' השופטת מרב קליינמן, נציגת ציבור (עובדים) הגב' קריסטינה פוליצר מימון.