רקע עובדתי:

התובעים בהליכים המאוחדים הם עובדי הוראה שמועסקים על ידי משרד החינוך, אשר לא הצטרפו לקרן השתלמות בתחילת העסקתם והועסקו למשך תקופות שונות מבלי שהופרשו בגינם הפרשות לקרן השתלמות. תביעתם היא לפיצוי בגין הנזק שנגרם להם עקב אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות.

לטענתם, משרד החינוך הפר כלפיהם בתחילת העסקתם את חובת היידוע המוטלת עליו בקשר לזכאותם לקרן השתלמות, בכך שלא הסביר להם ולא הדריך אותם בנוגע לאקט ההצטרפות שנדרש מהם כדי לזכות בהפרשות לקרן השתלמות. כתוצאה מכך נגרמו להם נזקים שונים, הן הנזק הכספי שבאי מימוש ההטבה לקרן השתלמות, והן היעדר היכולת שלהם לממש את זכותם לשנת שבתון. בתביעותיהם עתרו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בגובה הפרשות המעסיק שלא הופרשו בגינם עד למועד הצטרפותם לקרן ההשתלמות, וכן פיצוי בגין הפסד תשואה בשיעור 4.2%.

משרד החינוך התגונן מפני התביעות בטענת התיישנות לגבי כל עילה שמועד היווצרותה חל קודם לשבע שנים לפני הגשת כל תביעה. לגופן של התביעות, טען  משרד החינוך כי הזכות להפרשות לקרן השתלמות כמו הזכות להפרשות לפנסיה נובעת מהסכמה קיבוצית אך אינה זכות כפויה על העובד,  שכן מימושה תלוי ברצון כל עובד, ונדרשת מצידו פעולה וולונטרית ואקטיבית של הצטרפות לקרן ההשתלמות, שכוללת הסכמה לניכוי משכרו בגין חלקו בהפרשות. משרד החינוך כפר בטענות התובעים בדבר הפרת חובת היידוע וטען כי עם קליטתם לעבודה נמסרו להם מסמכי קליטה שונים, וביניהם טפסי הצטרפות לקרן השתלמות בצירוף הסברים בנוגע לצעדים המעשיים שנדרשים לכך. בנוסף, קיים המשרד את חובת היידוע באופן מתמשך, באמצעות הודעות בתלושי המשכורת, בנוסחים שונים, ובאמצעים נוספים, כגון הודעות בפורטל עובדי ההוראה. לטענת משרד החינוך, התובעים ידעו על זכותם לקרן השתלמות או שהיה עליהם לדעת עליה, אך ללא הבעת הסכמה בכתב של כל אחד מן התובעים לניכוי חלק העובד בהפרשות לקרן השתלמות, משרד החינוך אינו מוסמך לנכות סכומים כלשהם משכר עבודתם מכח האיסור בסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

הכרעה:

סקירת מתכונת עבודתם של ארבעת התובעים מעלה כי חלקם הועסקו במשרות חלקיות (פחות מ – 50% משרה), חלקם באופן לא רציף (מימוש זכות לחל"ת או עבודה שנמשכה על פני תקופות קטועות), וחלקם בתקופת נסיון, טרם קבלת קביעות. חלקם החלו לעבוד במשרד החינוך לאחר הצבה בו מטעם מעסיק אחר.

התובעים העידו כי לא קיבלו הודעה אישית ביחס לזכותם להצטרף לקרן השתלמות. עדת משרד החינוך העידה כי בתיקה של התובעת 1 ישנם העתקים של מסמכים מתוך ערכת הקליטה כגון "שאלון עובד הוראה" בחתימת התובעת מיום 22.10.2017 ובקשה להצטרפות לקרן פנסיה חתומה על ידה מיום 27.9.2017. העדה צירפה לתצהירה העתק דף מידע בדבר הצטרפות לקרן ההשתלמות שהיה נהוג לכלול בערכת הקליטה. בנוסף הפנתה להודעות בתלושי השכר של התובעת, הראשונה מחודש 12/2017, סמוך לאחר קליטתה, שבה מפורטות, בצד פירוט רכיבי השכר והניכויים ממנו, "הודעות לעובד/ת", מאת חשב בכיר במשרד החינוך, וביניהן הודעה "אבקש לבדוק שכן בוצע ניכוי משכרך לקרן השתלמות. באם אין ניכוי יש לפנות לקרן ולחתום על טפסי הצטרפות. לתשומת ליבך, יציאה לשנת שבתון לצורך השתלמות בתחומי עניין הקשורים לקידומך המקצועי מותנית בהצטרפות לקרן הייעודית לעובדי הוראה בבנק הבינלאומי". נוסחי הודעות החשב שונו לאורך השנים. משנת 2021, לאחר שקליטת עובדי ההוראה הפכה למקוונת, שונה הנוסח כך שעובד ההוראה הועמד על כך ש"נמצא כי לא קיימת הפרשה לקרן השתלמות בתלוש השכר שלך." בנוסף, העדה  צירפה לתצהירה מכתבים מיום 1.3.2022 ומיום 1.6.2022 שנשלחו לכל עובדי ההוראה על ידי מנהלת תחום בכיר שכר עובדי הוראה במשרד החינוך בהם נכתב בין היתר כי "כידוע, עובדי הוראה המועסקים במדינה בחינוך הרשמי, רשאים לבחור אם להצטרף לקרן השתלמות ולבחור בקרן השתלמות בהתאם לבחירתם. מבדיקתנו עולה, כי טרם הצטרפת לקרן השתלמות וזאת אף שהודעות המשרד בנדון הועברו אליך באמצעות תלושי השכר באופן שוטף… חשוב להזכיר כי יש באפשרותך להצטרף בכל עת לקרן השתלמות". במכתב פורטו שיעורי ההפרשות, ושמות הקרנות השונות אליהן רשאי העובד להצטרף, בהתאם למקצועו בהוראה.

הכלים המשפטיים שבאמצעותם בחנה הפסיקה מקרים בהם זכות שמוענקת לעובד מותנית בפעולה אקטיבית מצידו, אך קיים שיהוי בנקיטת הפעולה המביא לאי מימוש הזכות, הם חובת היידוע שחלה על מעסיק וכן מושג האשם התורם מצד העובד. כלים אלה מאפשרים פסיקה צודקת שמשקפת את חובת תום הלב ביחסי עבודה, שממנה נגזרת חובת המעסיק לפעול אקטיבית ליידועו של העובד בדבר זכויותיו, ובמקביל מטילה אחריות על עובד שלא לשקוט על שמריו ולהתייחס לעניין מיצוי זכויותיו ברצינות.

מסקנת בית הדין הינה שאין בעדויות ובראיות שהגיש משרד החינוך, כדי להרים את נטל חובת היידוע בנסיבות הנוגעות לכל אחד מן התובעים. משרד החינוך לא הציג הסכמי עבודה או הודעות בכתב על תנאי עבודה שמקיימים את הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון לקבלה לעבודה) תשס"ב – 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") והתקנות שהוצאו מכוחו. עדותן של העדות מטעם משרד החינוך מבוססת על הפרקטיקה הנוהגת. זו אינה עדות חסרת משקל, אך עולה שהמשרד התמודד עם תופעה של עובדי הוראה לא מעטים שנמצא שלא הצטרפו לקרן השתלמות, ועל רקע זה בוצעו הפניות של אגף השכר בתאריכים 1.3.2022 ו-1.6.2022. הצורך בטיפול מערכתי כזה מהווה תמיכה לגרסת התובעים בדבר היעדרם של הליכי יידוע מספקים בעת קבלת עובדי ההוראה. עובדה זו, בהצטרפה להיעדר מסירה של הודעה בכתב על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד ולתקנות הודעה לעובד, מטה את הכף לטובת גרסת התובעות. בעניינן של התובעות 1 ו – 2, עולה כי נקלטו לעבודה במשרד החינוך בעת חילופי מעסיקים. מצב כזה, שבו נקלט עובד הוראה כעובד משרד החינוך לאחר שהועסק מטעם מעסיק אחר, כאשר הוא כבר "רשום במערכת", עלול להיות מקור לטעויות שנעוצות ב"דילוג" על תהליכים שננקטים לגבי עובד שאינו "רשום במערכת". ביחס לתובעת 3 ולתובע 4 לא הוכחה מעורבות מטעם משרד החינוך בהליכי קליטתם ולא הוכח כי קיבלו את כל המסמכים שהציגו העדות בהן קיים יידוע בדבר הזכות לקרן השתלמות.

תוכנן של הודעות חשב משרד החינוך בתלושי השכר שלפני שנת 2021 לא מילא אחר הנחיות תקנון שירות עובדי הוראה, על פיהן חלה על משרד החינוך חובת מתן התראה ספציפית בכתב לעובד הוראה שלא מופרשות בגינו הפרשות לקרן השתלמות למשך תקופה העולה על ארבעה חודשים, שמעמידה את עובד ההוראה על מצב דברים זה, ואין די בפנייה אל העובד ב"הודעות" או ב"בקשות לבדוק" את סטטוס רישומו כעמית בקרן.

בהתאם, נפסק לכל אחד מהתובעים/ות פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות המעסיק לקרן בשיעור מלוא הסכום בו חב משרד החינוך, בצירוף ריבית והצמדה. הטענה לאובדן תשואה נדחתה, משלא נמצאו ראיות לתמוך בה. בנוסף, חויב משרד החינוך בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ לכל תובע/ת.

טרם הוגש ערעור על פסק הדין. המועד האחרון להגשת ערעור חל היום.