נפסק פיצוי בגובה 430,000 ₪ לעובדת שסבלה ממסכת הטרדות מיניות מצד מנכ"ל חברה בה הועסקה משך חודשיים

עובדות המקרה:

התובעת הועסקה כמזכירה ומנהלת משרד בחברה הנתבעת משך כחודשיים, תחת ניהולו הישיר של הנתבע, שהוא בעל המניות היחיד, הדירקטור והמנכ"ל של החברה.  

התובעת טענה למסכת שיטתית וממושכת של הטרדות מיניות מצד הנתבע במהלך תקופת עבודתה, ובהן אמירות מיניות חוזרות, דרישה לעיסוי רגליים, נגיעות בלתי רצויות, משיכתה מהשיער והצמדתה לשולחן העבודה, חבטות בגופה עם מקל במבוק, ואף דרישות לכרוע ברך לידו לפרקי זמן ממושכים בתנוחות משפילות לרבות כשפניה מופנות לאיבר מינו. התובעת טענה כי נאלצה להיענות לחלק מדרישות הנתבע מחשש לפיטוריה ולפגיעה בפרנסתה, ומשום שהנתבע הדגיש בפניה את מעמדו, השפעתו על גופים ציבוריים וקשריו המיוחדים עם משטרת ישראל.

בחלוף כחודשיים לעבודתה, התפטרה התובעת ושלחה מסרון לנתבע בה ציינה כי אינה מסוגלת להמשיך לעבוד בשל ההטרדות המיניות אותן עברה ויחסו הקשה כלפיה. לאחר מכן, הגישה תלונה במשטרה, אשר נסגרה מחוסר ראיות. ערר שהגישה על ההחלטה נדחה.

בתביעה בבית הדין נגד המנכ"ל המטריד והחברה, עתרה התובעת לפיצוי לא ממוני בגובה 3,600,000 ₪ בגין 30 אירועי הטרדה מינית להם טענה. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, לתשלום פיצוי בסך של 1,681,344 ש"ח בגין הטרדה מינית; הפרת הסכם עבודה; הפרת חובה חקוקה; הפרת חובת האמון ותום הלב; פגיעה בפרטיות; פגיעה במוניטין; עוגמת נפש; נזקים רפואיים ונפשיים; והוצאת לשון הרע.

הנתבע הכחיש את כל המיוחס לו, למעט התבטאות הנוגעת לעיסוי רגליים בראיון העבודה לתובעת שנאמרה לטענתו כהלצה ואירוע בו נוקו מכנסיו על ידי התובעת שטען כי לא היה בהקשר מיני.

הכרעה:

בפסק הדין נקבע כי התובעת הצליחה להוכיח כי מקרי ההטרדה שנטענו על ידה התרחשו, למעט העובדה כי לא ניקתה את מכנסי הנתבע ממבושיו מטה אלא מברכיו מטה. 

נקבע כי גרסת הנתבע אינה מהימנה, שכן בידיו היו קטעי וידאו ממצלמות האבטחה במשרדו, אך הוא עשה בהם שימוש סלקטיבי והציג רק חלק קטן מהתיעוד. הימנעותו מהצגת ראיות שעשויות היו לזכותו בהליך הפלילי ולתמוך בטענות ההגנה שלו בבית הדין, קעקעה את אמינות גרסתו. עוד נקבע כי הנתבע הציג גרסה בלתי מהימנה ורצופת סתירות, לרבות הכחשת אירועים אשר הוכחו בסרטונים שהציג בעצמו, ובכללם סרטון שנראה היה כי צירף לתיק בית הדין בטעות, בו תועד אחד ממקרי ההטרדה הנטענים.

לעומת זאת, בית הדין קבע כי גרסת התובעת היתה מהימנה וסדורה ונתמכה בראיות חיצוניות ובהן שיחות מוקלטת ומסרונים בינה ובין הנתבע מזמן אמת, עדותם של יתר העדים בהליך שהצביעו על דפוס מצד הנתבע ביחס לחלק מהאירועים הנטענים, ותלונה שהגישה התובעת למשטרה בזמן אמת.

בית הדין העדיף את גרסת התובעת על זו של הנתבע חרף אי דיוקים קלים בעדותה, בין היתר, לאור הכלל המשפטי לפיו בהערכת מהימנות של נפגעי הטרדה מינית יש להחיל כללים ראייתיים ייחודיים, בהתחשב במאפיינים המיוחדים של נפגעים אלה, וניתן להסתפק בגרעין הקשה של גרסת הנפגעת חרף סתירות או אי דיוקים, ככל שגרעין זה אכן מהימן דיו.

בית הדין דחה את טענת הנתבעים כי התובעת היא "מוטרדת מינית סדרתית" וקבע כי אין צורך להכריע אם חוותה הטרדות מיניות בעבר. בנוסף, צוין כי גם אם טענה זו נכונה, אין בכך כדי לפגוע במהימנותה, ואף להפך – שכן מחקרים מצביעים על כך שנשים עם היסטוריה של תקיפה מינית נמצאות בסיכון מוגבר לחוות הטרדות חוזרות.

בהתייחס לארועים הנטענים נקבע כי משיכת שיערה של התובעת, "הורדתה" למצב כריעה על הרצפה כשפניה מופנות לאיבר מינו של הנתבע, חבטות בישבנה עם מקל במבוק, וחיבוקים וליטופים בעלי אופי מיני מהווים כולם מעשים מגונים. 

בית הדין דחה את טענת הנתבע כי הצעותיו לעיסוי רגליים וניקוי מכנסיו אינן בעלות אופי מיני, לאור ההקשר כחלק ממכלול של התבטאויות והתנהגויות בעלות אופי מיני מובהק; משנבעו מחמת היותה של התובעת אישה ולכן בעלות אופי שובניסטי וסקסיטי; וכן קבע כי הצעה לעיסוי רגליים מהווה מעשה בעל אופי מיני לפי אמת מידה אובייקטיבית, ללא תלות בהקשר.

נקבע כי שורה של התבטאויות מצד הנתבע ובהן "את רוצה להרזות, גופך סקסי", פעם הבאה תדעי איך לקבל את הפנים של הבוס שלך", ועוד, הן מבזות ומשפילות ומהוות הטרדה מינית. 

באשר לחברה, נקבע כי היא לא הוכיחה שנקטה באמצעים סבירים כמעסיק למניעת הטרדה מינית או התנכלות לרבות מינוי "אחראית" על פי החוק, קביעת דרך יעילה להגשת תלונה על הטרדה מינית או התנכלות, וכי לא הוכיחה כי הופץ תקנון ונוהל שטענה שקיים, או שהיה נגיש לתובעת ולעובדים אחרים. בנוסף, מאחר שהמטריד הוא בעל המניות היחיד, נקבע כי הטריד את התובעת מכוחה ובחסותה של החברה.

התביעה שכנגד:

טענות התובעת במסגרתן הכחישה באופן גורף את טענות הנתבעים כנגדה התקבלו והתביעה שכנגד נדחתה במלואה.

נקבע, כי גרסת הנתבעים אינה מתיישבת עם מכלול הראיות שהובאו בפני בית הדין, כי גרסת הנתבע נשענה על עדות יחידה של בעל דין שנמצאה בלתי מהימנה בעליל ולא נתמכה בראיות אובייקטיביות שחזקה כי היו בהישג ידו, והוא גם לא הציג מסרונים בעלי אופי מיני אותם שלחה לו, התובעת, לטענתו.  

בית הדין קבע כי על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 400,000 ש"ח בגין אירועי מסכת ההטרדות המיניות, על החברה הושתו 30,000 ש"ח נוספים בגין הפרת חובותיה כמעסיקה. כן נפסקו לתובעת הוצאות משפט בגובה 100,000 ₪.

סע"ש (ת"א) 53544-05-20, פלונית – חברה אלמונית בע"מ (ניתן ביום 5.1.2025) בפני מותב בראשות כבוד השופטת דפנה חסון זכריה, נציגת ציבור (עובדים) הגב' אורנה רזניק, נציגת ציבור (מעסיקים) הגב' גילי לזרי. על פסק הדין לא הוגש ערעור.