נתקבלה בקשה לביטול פיטורים משהליך הפיטורים שבמרכזו תלונה על עברת הטרדה מינית לא התברר במסלול המשמעתי הנדרש

עובדות המקרה:

המבקש שימש כמנהל מדור בעירייה. כשנה לפני פיטוריו הוגשה נגדו תלונה ע"י עובדת בטענה להתנהגות לא הולמת, בעקבותיה נערך לו בירור בו נקבע כי הפר משמעת באופן חמור המצדיק את פיטוריו. בהסכמת העירייה והארגון היציג הוחלט להימנע מפיטוריו ולהעבירו לתפקיד אחר. בחלוף שנה, הוגשה נגדו תלונת הטרדה מינית ע"י עובדת אשר נבדקה ע"י הממונה למניעת הטרדה מינית מטעם העירייה, ונמצאה מוצדקת. לאור המלצת הממונה זומן המבקש לשימוע לפני פיטורים בשל אובדן אמון ואי התאמה. לאחר מספר דחיות עקב בקשת המבקש, התקיימה ישיבת השימוע בהיעדרו, בה הוחלט על פיטוריו. לאחר שפנה לביה"ד בבקשה למניעת פיטוריו, הוגשה נגדו תלונה שנייה על הטרדה מינית. המבקש טען כי משעילת הפיטורים היא משמעתית – היה על העירייה לפעול במסגרת שנקבעה בהסכם הקיבוצי לקיום הליכי משמעת, ומשלא עשתה כן – הפיטורים פסולים. בנוסף, דרש לקבל לידיו לעיון את פרטי התלונה השנייה.

לטענת העירייה, עברו המשמעתי של המבקש מצביע על אי התאמה לתפקיד ובכך התמקדו הפיטורים אשר הופנו להליך המתאים לבירורם בהסכם הקיבוצי. ארגון העובדים נתן הסכמתו לפיטורים ולא נפל בהם פגם. הבקשה הוגשה בשיהוי, לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף, ובירור התלונה השנייה שהוגשה נגד המבקש לאחר שהפסיק לעבוד מתחייב מכח החוק. לטענת ההסתדרות היה על העירייה להפנות את ההליך לביה"ד למשמעת, ולא ניתנה הסכמה לפיטורי המבקש. בכל מקרה, ההסתדרות אינה מחויבת לייצג עובד בבירור הטרדה מינית, והייצוג כפוף להפסקה בהתאם לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

הכרעה:

ביה"ד קבע כי נפל פגם בפיטורי המבקש והורה על ביטולם.

סעיף 171 לפקודת העיריות קובע שני מסלולים לפיטורי עובד: החלטת בית דין למשמעת לפי חוק המשמעת או פיטורים שלא מחמת משמעת על ידי ועדת פיטורים שחבריה הם: גזבר העירייה, המנהל הכללי של העירייה ובאין מנהל כללי – מנהל כוח האדם בעירייה, וכן היועץ המשפטי של העירייה. סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח – 1978 מחיל על עובדי העירייה את חוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק המשמעת"), ובכלל זה את סעיף 68 לחוק המשמעת הקובע כי "עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין".

מרכז הכובד בהחלטה על פיטורי המבקש הוא תלונת ההטרדה המינית הראשונה שהוגשה נגדו. כריכת אירועי העבר לתלונה במסגרת הזימון לשימוע אינה משנה את מהות עילת הפיטורים, שהינה עילה משמעתית. גם לגוף טענות העבר – המעשים שיוחסו למבקש הם בגדר הפרת משמעת, ולא נטען לכשלים מקצועיים כלשהם במהלך התקופה מאז נויד. אכן, פעמים רבות ביצוע עבירות משמעת עשוי להוביל למסקנה כי העובד אינו מתאים לתפקידו. עם זאת משהפרת המשמעת היא חמורה העברת הליך הפיטורים למסלול אי התאמה חותרת תחת ההסדרים החוקיים שפורטו לעיל ועשויה להוביל למצב שבו האפיק המשמעתי יתייתר לחלוטין. גם העובדה שביחס לאירועי העבר נערך למבקש הליך מנהלי (ולא בירור משמעתי) אינה מכשירה את ההליך הנוכחי, משיתכן כי בהליך הקודם נפל פגם והיה מקום לנהלו מלכתחילה כהליך משמעתי.

מאזן הנזק נוטה לטובת המבקש, אשר עלול לאבד את מקור פרנסתו באופן הפוגע בו ובמשפחתו. מול הנזק שעלול להיגרם למעסיק ולעובדים אחרים כתוצאה מאכיפת יחסי העבודה, עומדת למעסיק האפשרות לעשות שימוש במסלול המשמעתי כדי להביא לצעדי ענישה הולמים כנגד העובד במסגרת ההליך המשמעתי.

אשר לבקשת המבקש לעיין בתלונה השנייה – הפסיקה עמדה על כך שאין בחוק למניעת הטרדה מינית ובתקנות שהותקנו מכוחו פירוט רב על אופן ניהול הליך בירור התלונה על ידי האחראי/ת, אם כי מוטלת על האחראית חובת סודיות, וככלל, יימסרו למעסיק, למתלונן ולנילון, סיכום האחראית והמלצותיה בלבד, ולא כל תוצרי הליך הבדיקה והחומר שהיה לפניה. התכלית העומדת בבסיס חובת השמירה על הסודיות מבוססת על החשש של המתלוננות והעדים כי מידע שמסרו במסגרת בירור התלונה ייחשף, ירתיע מהגשת תלונה ויקשה על השגת שיתוף פעולה של עובדות ועובדים במקום העבודה בהליך הבירור. מנגד, למבקש עומדת הזכות לדעת לאילו טענות עליו להשיב ולהתייחס ובפני מה הוא צפוי להתגונן – וזאת לאור חומרת הטענות כנגדו בכל אחד מההליכים.

אין בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס להיקף החובה החלה על מעסיק במסירת פרטי תלונה על הטרדה מינית. בענייננו, למעט טענה כללית בדבר החשש מפני סיכול מטרות הבירור בעצם מסירת פרטי התלונה, העירייה לא הציגה מסד עובדתי שיש בו כדי להעיד על כך שערך בירור האמת עשוי להיפגע כתוצאה ממסירת פרטים כלשהם לידי המבקש, ולפיכך ניתנה הוראה לעירייה למסור למבקש בתוך 7 ימים, את עיקרי התלונה השנייה כנגדו.

דעת מיעוט (נציג הציבור צנגן): אני מצטרף לכל קביעות ראש המותב למעט חיוב העירייה למסור למבקש את עיקרי התלונה, משזו הועברה לבדיקה חיצונית. על המבקש לפנות לבודקת ולבקש ממנה את המידע הנדרש.  

העירייה חויבה בתשלום הוצאות למבקש בסך 2,000 ₪. המבקש חויב בסך 1,500 ₪ להסתדרות, משלא הוכח כי הפרה חובותיה כלפיו.

סע"ש (ת"א) 4724-08-24 משה מרצאנו נ' עיריית הרצליה וההסתדרות הכללית (ניתן ביום 28.10.24), בפני מותב בראשות כב' השופטת ערמונית מעודד, נציגת ציבור (עובדים) הגב' אסתר קופרברג, נציג ציבור (מעסיקים) מר יוחנן צנגן.